קצפת לייט: מעצב השמלות שאדי עבד משלב בין המסורתי לעכשווי

שבוע האופנה הישראלי ננעל בשבוע שעבר, ואחד החוסרים הבולטים בו היה היעדרם של מעצבים מהמגזר הערבי. אחד המעצבים הערבים הבולטים בארץ הוא שאדי עבד (Shadi Abed) שהקים את קו שמלות הכלה והערב שלו ב־2015 ומטפס לאט אבל בטוח בתחום. "אני לא בטוח ששבוע האופנה בתל אביב מתאים למותג בכלל, ועדיין לא ביררתי כמה עולה להשתתף. אולי בשנה הבאה אנסה לברר כמה זה כדאי לי", הוא אומר בריאיון.

עבד (28), בוגר מצטיין במחלקת האופנה של בצלאל, מתפעל את הסטודיו והחנות שלו מכפר מעיליא שבגליל המערבי: "אני נמצא בצפון כי אחוז גדול מערביות ישראל חיות בצפון ואני מעצב בסגנון שמדבר אליהן בעיקר. יחד עם זאת, אני נמצא הרבה גם בדירתה של אחותי ביפו כי רוב חיי החברה שלי בתל אביב".

"רצו שאלמד רפואה"

מגיל צעיר ידע שיש לו זיקה לתחום האופנה "סבתא שלי היתה מחוברת לאופנה וגם אמא. אבא שלי רצה ללמוד טקסטיל בשנקר, אבל מבחינה כלכלית זה היה בלתי אפשרי והוא קיבל הצעה ללמוד סיעוד וכיום הוא אח. הוא כמובן רצה שאלמד רפואה אבל אמא שלי הבינה שזה לא יעשה אותי מאושר ופשוט רשמה אותי למכינת אומנות". לשנקר הוא לא התקבל, אבל בבצלאל כאמור, קיבלו אותו בזרועות פתוחות והוא מצידו הוכיח שהם עשו בשכל. לאחר הלימודים טס לניו יורק להתמחות בבית האופנה ThreeAsfour שנמצא בבעלות פלסטינאי, יהודייה ורוסיה. כשחזר החל לעבוד על המותג שלו שמציע שמלות כלה וערב מפוארות ומטופלות בהשפעות של מעצבים לבנוניים גדולים כמו אלי סאאב וזוהיר מוראד שזכו להצלחה בינלאומית.

שמלה של עאבד המיועדת למסיבה שנערכת עבור הכלה כמה ימים לפני החתונה | צילום: יח"צ

מה מבדיל בעיניך את הקהל הערבי מהיהודי בארץ?

"הקהל הערבי עדיין תקוע קצת בעיצוב מסורתי ומיושן יותר. השמלות צריכות להיות גדולות, קצפתיות, עם אבנים נוצצות. גם אם הן רואות מה קורה בחוץ, כשמגיע הרגע לקנות שמלת כלה הן יילכו על המוכר והמסורתי כמו שאמא שלהן והדודה לבשו. זה מה שהסביבה מצפה מהן".

איך אתה מסתדר עם זה כמעצב?

"זה בעייתי. אני לא אוהב מוגזם. אני מנסה להגיש את הטעם הערבי־מזרחי באופן עדכני יותר. אני לא מוותר על נפח, אבנים ופאייטים, אבל אני עושה את זה בשליטה ובמקצועיות רבה".

עאבד בסטודיו שלו, בכפר מעיליא בגליל המערבי | צילום: גיל נחושתן

גם היהודיות באות

כנראה שהוא עושה משהו נכון כי לאט לאט מגיעות אליו גם לקוחות יהודיות ואפילו כאלו מאזורים מרוחקים כמו ירושלים. "אבל אני יודע שמה שאני עושה פחות מדבר לקהל יהודי. מהבסיס, התפיסה שלי של איך כלה צריכה להיראות היא אחרת".

השמלות שלו מפוארות ומרשימות ואף על פי שהן משלבות פאייטים, אבנים ושכבות של בד, באמת שאי אפשר לומר עליהן שהן עמוסות לעייפה. משהו בשילוב של הבד האיכותי לגזרה המדוייקת ולשיבוצים העדינים של אלמנטים נוצצים, יוצר קולקציה מעודנת. אבל זו כנראה התוצאה שרק יד של מעצב יודעת להעניק: "יש במגזר הרבה מקומות שמציעים שמלות כלה ומדובר באנשים לא מקצועיים שמוציאים איזה שטנץ של שמלת כלה מזרחית ומשתמשים בספונטניות במונח 'הוט קוטור'. אבל הם לא מחדשים והם לא יכולים לחדש", אומר עבד.

הכלה הערבייה קונה בהרבה מקרים שתי שמלות. האחת צבעונית והיא תילבש במסיבה לאורחי הכלה שנערכת כמה ימים לפני החתונה עצמה והשנייה לבנה שתלבש בערב החתונה. בניגוד לטרנד של החלפת כמה שמלות בערב, במגזר הערבי נשארים לרוב באותה שמלה לאורך כל האירוע.

כשעבד נשאל אם חשב להוציא גם קו ספורטיבי יותר או פשוט מחוייט ליומיום הוא ממש מתפלא: "האמת שאני לא מכיר מעצב ערבי מקומי שעושה קז'ואל כקולקציה ואני לא בטוח שהאישה הערבייה מחפשת בגדי מעצבים ליומיום".

לאחרונה עלתה לכותרות מחאת המעצבים הישראלים נוכח בעיות שונות בתעשייה. אתה שותף לה?

"אני בתחילת דרכי ונפח העשייה שלי עדיין קטן ביחס ליצרנים וותיקים או מעצבים עם רשת חנויות, אז אני פחות מרגיש את זה, אבל אין ספק שמחירי הבדים פה גבוהים וגם מחירי השכרת חללים לעבודה ומכירה".

כרגע, אחרי שעמל בשנתיים האחרונות כדי לבסס קו, הוא מתחיל לחלום על חו"ל. בעיקר על מקומות כמו האמירויות ולבנון. "רק עכשיו", הוא אומר, "אני מרגיש שאני יכול להתחיל להתקדם לשם. עד כה לא הרגשתי מוכן לקחת שואו רום בשבוע האופנה של פריז, אבל אני שואף לעשות את זה ב־2019".