תיראו מופתעים? אולי השופטת פוזננסקי-כץ עוד תישאר

בימים רביעי וחמישי עלתה השופטת רונית פוזננסקי־כץ לירושלים. ביום רביעי התייצבה בפני בית הדין המשמעתי שהחל לדון בקובלנה שהגישה נגדה שרת המשפטים איילת שקד. וביום חמישי התייצבו השופטת ואחד מפרקליטיה אייל רוזובסקי לדיון בהליך המינהלי - ההשעייה הזמנית משיפוט עד לסיום ההליך המשמעתי - אצל נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. השניים הסכימו לחסוך מזמנה היקר של הנשיאה והסכימו מייד להשעייה, בעיקר כדי לא לספוג החלטה מנומקת. ואכן חיות חסכה מהם החלטה כזו, אך סירבה לאשר את המשך ההשעייה כשבתון, כדי שפוזננסקי־כץ לא תהנה ממלוא המשכורת בתקופת הבירור המשמעתי.

איפה הפרופורציות

לדין המשמעתי הופיעה פוזננסקי עם שלושה עורכי דין, שניים מהם, ציון אמיר ורוזובסקי, שהיו מועמדים לעליון, ואופיר סטרשנוב, שאביו אמנון גם היה מועמד. פוזננסקי הועמדה לדין בידי "הקובלת" שרת המשפטים איילת שקד בעקבות הדו"ח הנוקב של נציב התלונות על השופטים אליעזר ריבלין שקטל את חילופי המסרונים הידידותיים עם עו"ד ערן שחם שביט, נציג רשות ניירות ערך, בשלב הארכות המעצר בתיק 4000.

בית הדין המשמעתי בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס והשופטים ניל הנדל ואסתר הלמן קיבל ביום רביעי את תגובת פוזננסקי בכתב לשלל האישומים שהגישה שרת המשפטים, שיוצגה בדיון בידי עו"ד שאול גורדון, לשעבר היועץ המשפטי המיתולוגי של המשטרה בעשור האחרון. פוזננסקי מודה בעובדות, מודה בטעות שעשתה, מודה בשיקול הדעת הלקוי שהפגינה, אבל סבורה שהפגמים האלה אינם עולים כדי פגיעה באתיקה השיפוטית, במעמדו של בית המשפט ובאמון הציבור. והיא מבקשת גם שעניינה יידון בפרופורציות המתאימות: טעות אנוש ולא שיבוש הליכי משפט. על הפרק עלתה אפשרות של משא ומתן להסדר עם השרה הקובלת, שייתר הצורך בכתיבת פסק דין. נכון שהסדר כזה נרקם פורמלית מול השרה, אבל יש להניח שעמדת השרה תהיה מתואמת עם הנשיאה חיות. דיון המשך נקבע ל־15 באפריל, ועד אז, אולי יבשיל הסדר כלשהו.

האם אנו עדים לירידה מבוקרת מהעץ הגבוה שעליו טיפסו כולם בהתחלה? האם הטיפוס הזה היה מוצדק? אם כן, וגם אם לא, האם ניתן לרדת ממנו בלי לשבור רגל? ובמילים אחרות, האם פוזננסקי תוכל להישאר שופטת ולגמור את העניין בסנקציה מתונה יותר מאשר הדחה? למה זה קשה? בעיקר בגלל שלושת אלה: נתוני הפתיחה של הסיפור, הדו"ח החריף של ריבלין, הנראות שהיא גם מהות.

איך יירדו מהעץ

נתוני הפתיחה: כולם זוכרים איך זה התחיל. חשיפה מהדהדת בערוץ 10 של ההתכתבות האינטימית על מסך הנייד של עו"ד שחם שביט. כשעה אחרי שידור הכתבה, כבר הגיחה הודעת משותפת של השרה והנשיאה על העברת העניין לטיפול נציב התלונות של השופטים. מהירות התגובה רק הדגישה את עוצמת הזעזוע.

המהירות והזעזוע ניכרו גם בדו"ח של ריבלין שהיה מהיר ועצבני והזכיר קצת בית דן שדה. בהליך בזק צלל הנציב לפרשה והפיק דו"ח שזנח את הלשון השיפוטית המתונה והמאופקת, וביקר בחריפות את חליפת המסרונים. את הכשלים המערכתיים והאישיים שהתגלו.

הנראות והמהות. כשנחשפה מלוא התמונה, התברר דווקא שהשופטת נהגה במתינות בעצורים ולא שיבשה הליכי משפט. התיאום היחיד שקצת הסריח נגע להתכתבות בעניינן של איריס אלוביץ' וסטלה הנדלר - נבקש שלושה ימים, נסתפק ביומיים. אבל, וזה לרעתה של השופטת - המעשה הקונקרטי כפוף לנראות ולמהות הפסולות שקשה להשלים עמן. על הכף מונחים חירותם וכבודם של עצורים. סניגוריהם בשלב זה קשורי ידיים ועיניים. השופט הוא נאמנם ואיש אמונם היחיד. לכן, כל קשר אינטימי בינו לבין נציגי המשטרה והתביעה הוא הפרה בוטה של זכותם למראית עין של צדק, גם אם הצדק עצמו לא נפגע. והצדק, כידוע, חייב להיראות.

הנשיאה חיות הקימה צוות בראשות שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון כדי לבחון את מכלול יחסי שופטים־מייצגים בהליכי המעצר. זה יאפשר לבית הדין להתרכז בשופטת, ופחות בסוגיה העקרונית שתיבחן בנפרד. וזה פותח גם את האפשרות להסדר מוסכם שאולי ימנע את הדחת השופטת. לתוך הפולקלור הישראלי הותירה הפרשה את ההוראה "תיראי מופתעת" שהגיעה אף ל"ארץ נהדרת". אם פוזננסקי תישאר שופטת, היא באמת תיראה מופתעת. והשאלה היא האם לא מדובר בתוצאה שמבטאת פער גדול מדי אל מול הזעזוע הציבורי־משפטי שהגעיש את סדר היום בפתיחת הפרשה.