אמנות פקה פקה: דיון על הנדסה גנטית בעזרת תרנגולת

כבר קרוב ל־20 שנה האמן הבלגי קואן ואנמכלן (Koen Vanmechelen) יוצר פרויקטים שהם על הגבול שבין אמנות ומדע, שבמרכזם בעיקר תרנגולות חיות. כן, זה בהתחלה נשמע מוזר, אבל ככל שצוללים לעומק עבודתו של ואנמכלן, היא מתגלה כמורכבת ומעניינת יותר ויותר. פרויקט הדגל שאיתו הוא רץ מאז שנת 1999 נקרא "פרויקט התרנגולת הקוסמופוליטית" (Cosmopolitan Chicken Project) שבמסגרתו הוא מכליא בין זנים שונים של תרנגולות ממדינות שונות ומשכלל את הדנ”א שלהן. הפרויקט הזה הוליד עם השנים פרויקטים אמנותיים נוספים, אבל הוא עדיין הקו המנחה בעבודתו של ואנמכלן גם היום.

ואנמכלן (52) נולד בבלגיה למשפחה שגידלה תרנגולות בחצר ביתה. "כבר בגיל חמש הסתקרנתי מתהליך בקיעת האפרוחים, ובגיל 13 כבר שאלתי את הוריי שאלות על ביות כי התחלתי לתהות איך זה שאנחנו מחזיקים בכלוב את החיות שאנחנו כל כך אוהבים", הוא מספר בראיון טלפוני מבלגיה. "בסוף שנות העשרה שלי כבר יצרתי עבודות אמנות. העבודות הראשונות שיצרתי היו פסלים של חיות שכמו הלכו עם הכלוב מחובר לגוף שלהן. בשנים הבאות, עם התפתחות עבודתי האמנותית, הבנתי שהכלוב האמיתי שאותו הן נושאות הוא לא זה שעשוי ברזל, אלא גופן הפיזי, שגם הוא תוכנן על ידי בני אדם".

מה זאת אומרת?

"חקרתי וגיליתי שלתרנגולות בטבע יש מקור אחד, למרגלות הרי ההימלאיה. שם גילו אותן בני האדם לפני אלפי שנים והעבירו אותן תהליך של ביות. יותר מזה - כל מדינה יוצרת תרנגולות שמתאימות לה. כך אפשר למצוא זן של תרנגולות מצרפת שתואמות בצבעים שלהן לצבעי הדגל וזן בסין שמזכירות בפרווה שלהן את המשי הסיני".

אמנות פקה פקה

זה בעצם מה שעורר אצל ואנמכלן את הרצון להיכנס לתחום ולחקור אותו לעומקו, חקירה שממנה אנחנו יכולים להתרשם עכשיו גם באמצעות יומנו האישי, המוצג בימים אלה בתערוכה "יומני היקר" בגלריה מאירוב בחולון, במסגרת העונה הישראלית לעיצוב שמתקיימת בעיר. בתערוכה, שאותה אצר ד"ר גיא מורג צפלביץ, מוצגים יומנים אישיים של פיגורות רבות – מאמנים בינלאומיים כמו ואנמכלן, דרך אמנים עכשוויים מקומיים כמו מאיה אטון ועד אושיות כמו נעמי שמר. "גיא עוקב אחרי העבודה שלי זה כמה שנים", מספר ואנמכלן, "והוא ביקש ממני ליצור יומן עבור התערוכה. לקחתי את המשימה פשוטה כמשמעה, והיומן שלי מייצג באופן הכי ישיר את העבודה שלי, את הסטודיו שלי, את העובדה שאני קופץ ממדינה למדינה, את זה שיום אחד אני מחפש תרנגולות למרגלות ההימלאיה ויום אחד פועל במפעל זכוכית. הוא בעצם עבודה בפני עצמה, שעוסקת בפילוסופיה של מה אני עושה, בטקטיקה שבה אני משתמש. היומן הוא הוכחה חיה למי שאני, במקומות מסוימים אפילו הדנ”א הפיזי שלי נמצא שם. היו מקומות שבהם דיממתי והדם נכנס ליומן, או פעם שעמדתי קרוב מדי לאש וכמה דפים נשרפו חלקית. יש בו קולאז'ים מקליפות ביצים ועבודות מהתוכן של הביצים. הכל נמצא שם ואפשר להרגיש דרך הדפים את הרגשות שלי, את השמחה ואת הכאב".

תרנגולת בביאנלה בוונציה

כמו שמספר ואנמכלן, העבודה שלו היא אכן מגוונת מאוד. אחרי שהציג תערוכה ראשונה שבה הכליא זן של תרנגולת בלגית עם תרנגולת צרפתית ב־1999, הוא עומד היום על הדור ה־22 של תרנגולות, שהוכלאו מזנים מקומיים של 20 מדינות, ומכילות פי שלושה מכמות המידע בדנ”א שיש לתרנגולת רגילה, מה שהופך אותן לתרנגולות ה"מגוונות" ביותר שחיות היום על פני כדור הארץ. מטרתו העתידית של ואנמכלן היא לייצר תרנגולת שתהיה תוצר של הכלאת זנים מכל מדינה בעולם. הפרויקט האמנותי־מדעי הזה והפרויקטים שבאו בעקבותיו לקחו אותו כמעט לכל מקום בעולם, להציג ולהשתתף בתערוכות החשובות ביותר בעולם, בהן הביאנלה בוונציה והדוקומנטה בקאסל. בכל אחת מהתערוכות מציג ואנמכלן ציורים, אובייקטים, מיצבים ועבודות במדיומים נוספים, כולם סביב נושא התרנגולת, אף שהוא טוען שהתרנגולות הן בכלל לא העניין. "כשאתה מדבר על הנושא בקונטקסט אמנותי, התרנגולת היא בכלל לא האישיו. הנושא הוא הכלאות, הנדסה גנטית, גזענות, לאומניות, מדע, תרבות".

מדענים מעורבים בפרויקטים?

"אני עובד לא מעט עם מדענים, ביולוגים, חוקרים. אבל אני נותן להם להיות המדענים והם נותנים לי להיות האמן. הם אף פעם לא אומרים לי מה לעשות, להפך - הם נהנים לחקור את מה שהחופש האמנותי מאפשר. אני לא מחפש לייצר את התרנגולת הכי פרודוקטיבית בעולם, אני מחפש לייצר את המגוונת ביותר. זהו מסע אמנותי פילוסופי ומדען שצופה בתהליכים כאלה בעיקר לומד. האמנות יוצרת פה משהו שלא היה קיים מעולם, היא מעוררת שינוי".

חדר של פוחלצים

בימים אלה עובד ואנמכלן על השלב הבא שלו בפרויקט – הכלאה של התרנגולת הקוסמופוליטית שלו עם תרנגולות מסחריות, כלומר כזו שיכולה להטיל ביצים למאכל, מה שמיועד לעבוד באזורים נחשלים בעולם כדי לספק עבודה לקהילה נזקקת. המקום שבו יושק הפרויקט בסוף אפריל הקרוב הוא באתיופיה, שם הוא מבלה הרבה מזמנו לאחרונה. בנוסף, הוא עובד על תערוכת ענק שתציג מספר רב מעבודותיו שתיפתח בקרוב בפינלנד.

לצד כל הפעילות המחקרית, אתה גם מוכר עבודות?

"כן. יש לי כמה גלריות שמייצגות אותי ברחבי העולם, והעבודות שלי נמכרות גם דרכן וגם במכירות פומביות. אני חייב למכור אחרת לא אוכל להמשיך לעבוד".

את התרנגולות הקוסמופוליטיות אתה בטח לא מוכר.

"דווקא כן. אפשר לקנות תרנגולות ויש לי אספנים שרכשו תרנגולות חיות. אבל זה מחייב אותם לעמוד בחוזה שאני חותם איתם. הם חייבים להיות מוכנים לדאוג לתרנגולות ולגדל אותן, מצד אחד, ולהתייחס אליהן כיצירת אמנות, מצד שני. כשתרנגולת מתה אפשר לפחלץ אותה. זה מה שאני עושה עם התרנגולות המתות. אני לא הורג אותן כמובן, כי אני לא אוכל את הבשר שלהן, הגנטיקה שנמצאת בתוכן היא נדירה מדי בכדי שתבוזבז על מאכל. כשתרנגולת מתה, היא הופכת לפוחלץ וכך אני שומר אותה. בתערוכה החדשה שתיפתח בפינלנד, למשל, יהיה חדר שלם של תרנגולות מפוחלצות מהעבר".

יש לי אספנים שרכשו תרנגולות חיות. אבל זה מחייב אותם לעמוד בחוזה שאני חותם איתם. הם חייבים לדאוג לתרנגולות ולגדל אותן, אבל להתייחס אליהן כיצירת אמנות. כשתרנגולת מתה אפשר לפחלץ אותה".