משטרת ישראל מציגה: שיא של 1.3 מיליארד שקל חילוטים מחשודים ב־2017

תיק 4000 ייחקק בתודעה הציבורית ככזה שמלבד תוכנו סיפק אינספור דרמות ושיאים שהפכו לפרקים לא פחות מרכזיים מסעיפי החקירה עצמה: שאלת תנאי המעצר וצילום החשודים באולמות הארכת המעצרים, יחסי פרקליטים-חוקרים-שופטים לאחר חשיפת המסרונים לשופטת וגם תופעת החילוטים, שזינקה לתודעה הציבורית בציטוט האלמותי של עו"ד ז'ק חן: "הורידו לשאול אלוביץ' תמונות מהקירות. אמרו לאיריס רעייתו להוריד את העגילים, ולשאול – את טבעת הנישואין שלו".

היקף השימוש בכלי החילוט עולה בעשרות אחוזים משנה לשנה ושובר שיאים בכל פעם מחדש: בשנת 2017 חצה לראשונה היקף החילוטים הזמניים (תפיסות רכוש לאחר פתיחת חקירה) את רף מיליארד השקלים ועמד על 1.3 מיליארד שקל – עליה של 72% לעומת 2016, שהיתה שנת שיא בפני עצמה, שבה עמד היקף החילוטים על 750 מיליון שקל. אחת הסיבות לזינוק העצום בהיקף החילוטים הזמניים ב־2017 היא ההכרה בעבירת מס כעבירת מקור לצורך חוק איסור הלבנת הון, מהלך שאפשר את הרחבת סמכות החילוטים גם לעברייני מס.

חילוט כספים אלמנת פואד דורשת את רכושו התפוס למי שייכים נכסיו התפוסים של אדם מת? זוהר שחר לוי ותומר גנון, 29 תגובותלכתבה המלאה

שני גורמים מרכזיים הופכים את החילוטים הזמניים שנויים מאוד במחלוקת: ההיקפים ועיתוי הביצוע, שבו לחשוד עדיין עומדת חזקת החפות. הלכה למעשה, מונע החילוט הזמני מהחשוד לעשות בכספו כל שימוש, ולכן הוא יכול בקלות לגרום לשיתוק מוחלט של עסקים, בגלל חוסר היכולת לשלם לספקים או לעובדים. בתחום האישי נגרמים נזקים מידיים עד כדי חוסר יכולת לעמוד בתשלומים שוטפים כמו קניות, גנים, חוגים לילדים. צוהר למשא ומתן על שחרור חלקי של כספי חילוט נחשף בסופ"ש האחרון, אז הגישו פרקליטיו של שאול אלוביץ' בקשה לשחרר לו סכום קבוע של 46 אלף שקל בחודש כדמי קיום. ההחלטה תינתן לאחר הפסח.

ככלל, עם החילוט הזמני ניתן להתמודד בשתי דרכים. האחת, לנהל משא ומתן על צמצום ההיקף, כך שיוסרו התפיסות הזמניות ובתמורה יועברו כספים לקרן חילוט כדי להבטיח את חילוטם הסופי אם הנאשם יורשע. כך, למשל, הפקיד בני שטיינמץ בשעתו 55 מיליון שקל לקרן חילוט. שיכון ובינוי הפקידה 250 מיליון שקל. הדרך השנייה היא להילחם בבית המשפט.

לשים יד בתחילת החקירה

דין אלוביץ' כדין רה"מ? למה המשטרה מקפיאה את הרכוש של שאול אלוביץ' אבל לא נוגעת בנתניהו הרכוש הרב שהוקפא לבני הזוג אלוביץ' מעורר שאלה: מדוע הוטלו עיקולים על כל נכסיהם של אלה החשודים במתן השוחד, בעוד שעל נכסיהם של מקבלי השוחד – ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו שרה שחשודה בביצוע בצוותא של העבירות – לא הוטלו עיקולים? תומר גנון וזוהר שחר לוי, 67 תגובותלכתבה המלאה

חילוט רכוש והון כספי באופן גורף בשלב החשדות הראשוניים והמעצרים, עוד טרם כתב אישום או הרשעה, מותר על פי חוק בעבירות שהוגדרו מראש כעבירות מקור בחוק איסור הלבנת הון. מדובר ברוב העבירות הכלכליות, ביניהן קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. החילוט, בדומה למעצר, הוא כלי מניעתי שנועד לעצור את הברחת פירות העבירה בזמן שבין המעצר למתן פסק הדין (ככל שמוגש כתב אישום וישנה הרשעה), אבל יש לו מטרות נוספות רשמיות יותר ופחות: הפעלת לחץ על נחקרים (כולל תחושת ההשפלה שמביאה החרמה גורפת של הון ורכוש) ומקדמה על חשבון העונש. ההיגיון של המחוקק והמצדדים ברור: "להוציא את בלעו של הגזלן מפיו". כלומר, רכוש שמקורו בביצוע מעשי עבירה, אינו שייך לעבריין וכדי להבטיח את החזרתו יש לשים עליו יד כבר בתחילת החקירה, כדי שיהיה מה לקחת ומהיכן במקרה של הרשעה.

מקור החילוטים הוא במאבק שכפתה ארה"ב על העולם כולו במסגרת המלחמה בהון השחור, ובדגש מיוחד על שני יעדים: ראשית – מאמץ לבלום את ההון השחור שהפשע המאורגן מזרים לכלכלה הלגיטימית ומבסס בכך את מעמדו וקיומו, ושנית – מאמץ לבלום את מימון הטרור ברחבי העולם. לאמריקאים נוסף עוד אינטרס והוא לעצור בריחת כספים וסיוע להעלמות מס של אזרחים אמריקאים. יעיד על כך המצוד הנרחב על בנקים זרים, שבמסגרתו נחקר בנק לאומי ונחקר כעת בנק הפועלים. והנה, הכלים שפותחו לצורך מטרות חשובות אלה אומצו והוסבו על ידי רשויות החקירה, הן בעולם והן בישראל, לשימוש כלפי עבריינים וביחס לעבירות שאינן קשורות בהכרח לפשע המאורגן או למניעת טרור. ישראל, בעידוד אמריקאי ויותר מכך בעידוד ה־OECD הרחיבה את הסמכויות שבחוק סדר הדין הפלילי לסדרת חוקים נוספים ובראשם חוק איסור הלבנת הון, כאשר ההיגיון הוא לשים יד על כל תקבולי העבירה (או שוויים) שהושגו בעבירות בצע כסף – מצווארון לבן ועד עבירות מס.

מימין: פרקליט המדינה שי ניצן ורה"מ בנימין נתניהו | צילום: אלכס קולומויסקי, קובי גדעון

"לקחתי להם אולי 20%"

החילוטים, בדומה למעצרים, הפכו בהדרגה יעד ל"שבירת שיאים" שהמשטרה מתהדרת בהם כביטוי לנחישותה חסרת הפשרות במלחמה בפשיעה. אכיפה כלכלית זו היא חלק מהמאמץ הלאומי, וגם הבינלאומי, במלחמה בהון השחור.

אבל, מהעבר השני, צריך לשאול האם המכבש הזה לא דורס חזק מדי אנשים ועסקים, עוד בשלב שחזקת החפות חלה עליהם. שהשוויון הוא ערך מקודש, ובכל זאת עדיין לא כולנו ארגוני פשיעה, ואפילו לא שאול אלוביץ'.

התיאבון של רשויות האכיפה גדל לצד ההבנה שאדם יהיה מוכן אפילו לרצות עונש מאסר ובלבד שהכסף הגדול ימתין לו עם שחרורו. כעת, ישנה החמרה כפולה, שמשרתת את ההרתעה: הגדלת תקופות המאסר בעבירות כלכליות ושלטוניות, ולצידה חילוט כספי העבירה כדי שהחשודים והמורשעים הפוטנציאליים לא יזכו ליהנות מפירות העבירה. לצד אלה, מוטלים קנסות (שהינם עונש כספי נוסף) ונועדו להביא לכך שהפשע לא רק יהיה בלתי משתלם, אלא ייגמר בהפסד כואב.

אבל למשטרה יש תמריץ נוסף להגדלת היקפי החילוט, והוא טמון בעובדה שהיא יכולה לקבל חלק מהכספים חזרה לכיסה. הכסף המחולט מועבר לשלוש קרנות, ומשם חוזר, בהתאם לדרישה, לרשויות האכיפה. לפי נתונים שמשרד המשפטים העביר ל"כלכליסט", בשנים 2013–2016 העבירו קרנות החילוט לרשויות האכיפה כ־270 מיליון שקל. לפי אותם נתונים, בראש הרשימה נמצאת המשטרה שקיבלה כ־182 מיליון שקל. אחריה נמצאת הרשות לאיסור הלבנת הון עם כ־53 מיליון שקל, ואחרונה רשות המסים עם 35 מיליון שקל.

בין רשויות אכיפת החוק לבין הפרקליטים הפליליים מתנהל ויכוח על היקפי החילוטים הזמניים. הטרוניה הגדולה של הסניגורים באשר הם נעוצה גם בעלבון: איך זה שמחילים את כלי המאבק בפשע המאורגן גם על הקליינטים שלהם מתחום הצווארון הלבן, אנשים מכובדים ובכירים, מנהלים ואנשי שוק הון נורמטיביים. האמנם דין אחד לאל קפונה ולאלוביץ'.

התשובה היא כן. לכסף אין צבע בין אם הוא מושג בעבירות צווארון שחור של סחיטה וסמים או בעבירות צווארון לבן כמו שוחד והונאות. "הפשיעה הכלכלית עוסקת בכסף ויש חשיבות בהרתעה דרך הכיס", אמרה לאחרונה עו"ד יהודית תירוש-גרוס מפרקליטות מיסוי וכלכלה בכנס שנערך באוניברסיטת תל אביב.

לדבריה, "אנחנו תופסים בשלב הראשון את מה שאנחנו חושבים שצמח לעבריין כתוצאה מהעבירות שהוא נחשד בהם ואת זה אנחנו מקפיאים. אנו ערים להכבדה ומגיעים בשלבים מוקדמים להסכמות עם חשודים על תפיסת חלק מהסכומים ושחרור חשבונות מסוימים שיאפשרו לתאגידים ולפרטים להתנהל. אם לא נתפוס, יש סיכוי רב שבסוף לא יהיה מה לחלט. אף אחד מאתנו לא רוצה שכאשר החשוד יורשע, הוא גם יישאר עם פירות העבירה. כדי שלא נגיע לזה אנחנו תופסים בתחילת ההליך".

הוויכוח הגדול ביותר הוא על המידתיות ועל מידת האגרסיביות. האם חונקים לגמרי את החשוד בשלב שבו הוא עדיין חף מפשע. "יש דיסוננס דרקוני בשלב החילוט הזמני. מצד אחד הורסים ומחריבים את חייו של החשוד ומשפחתו וזאת בשלב שעומדת לו חזקת החפות, ואין להגנה אפילו כלים להתגונן מפני חשדות שמובאים בדו"חות חסויים. וכבר אז אין לו כסף ללכת למכולת", אמרה עו"ד מיכל רוזן-עוזר, שמייצגת את איריס אלוביץ'.

מבט אחר על עוצמת החילוטים סיפק ראש מחלקת חקירות ומודיעין ברשות המסים רוני חכם: "מצאתי נחקרים שלנו שאמרו 'לקחתם לי הכל'. איזה הכל. לקחתי להם אולי 20%".

לדברי עו"ד יעל גרוסמן, בתי המשפט "משתפים פעולה" עם מגמת ההחמרה הגוברת והולכת הזאת: "בעוד שבתחילת הדרך הוגדר החילוט כאמצעי שנועד לשלול מהעבריין את פירות העבירה, כעת הוא מוגדר, לעתים, על ידי בתי המשפט כאמצעי שמטרתו עונשית והרתעתית. זהו שינוי מגמה שאין לו הצדקה". גורם משפטי בכיר אומר: "אם עורכי הדין בוכים, סימן שמדובר במהלך אפקטיבי".