"רוזאן" חוזרת למסך ומתקשה לעמוד בקצב

לפני 21 שנה ירד מהמסך אחד הסיטקומים החשובים בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית. הוא כיכב בטבלאות הרייטינג כששודר מ־1988 עד 1997, בכיכובה של הקומיקאית רוזאן בר, שבעצמה היתה עקרת בית לפני שהסטנד־אפ הציל את נשמתה.

משפחת קונר כחולת הצווארון היתה ההפך ממשפחות בסיטקומים אחרים, שבדרך כלל ייצגו את המעמד הבינוני היפה. בבית קונר שום דבר לא היה יפה. ההורים דן ורוזאן היו שמנים. אף אחד לא היה מנומס ומעולם לא היססו לדבר בו על נושאים שנחשבו לטאבו, כמו אוננות, מחזור, הומוסקסואליות ועוני. עתה הסדרה חוזרת לעונה עשירית.

18.4 מיליון אמריקאים צפו בפרק הבכורה ששודר בארצות הברית בסוף מרץ. זוכרים שבסוף עונה תשע דן (ג'ון גודמן האדיר) מת? אז מסתבר שהוא לא. הדבר הראשון שרוזאן אומרת לדן בפרק הקאמבק של הסדרה, כשהם מתעוררים בבוקר מהרעש שעושים ילדיה של בתם דרלין (שרה גילברט) שחזרה לגור בבית, הוא: "חשבתי שאתה מת". "למה כל הזמן חושבים שאני מת?", הוא רוטן.

קריצות לסדרה המקורית

שני הפרקים הראשונים של העונה העשירית ששודרו בערוץ yes COMEDY, שם הסדרה תשודר מדי שבת, מרגישים כמו קפסולת זמן, בה נשמרו ההומור, הקצב והאסתטיקה הייחודיים של "רוזאן".

הם חוזרים כדי לטפל בבעיות עכשוויות (בפרק השני, העוסק בנושאי ג'נדר, שואל דן "מתי גברי נהייתה מילה גסה?"), תוך כדי קריצות מודעות לסדרה המקורית. למשל, שתי שחקניות שונות גילמו את דמותה של הבת הבכורה, בקי. בעונה העשירית חוזרת לייסי גוראנסון (בקי המקורית) להיות בקי ואילו שרה צ'וק (בקי השנייה), מגלמת את אנדריאה, שרוצה שבקי תשמש לה כאם פונדקאית.כשהשתיים נפגשות הן מתפעלות מכמה שהן דומות. "זה כמו להסתכל במראה לפני שהתאפרתי!", אומרת אנדריאה בעלת האמצעים לבקי.

פערי המעמדות בולטים כתמיד באמריקה של טראמפ, ולא עוברות חמש דקות עד שהסדרה מתחילה לדבר על ביטוח בריאות ואבטלה.

טראמפ גם במציאות

רבות דובר על תמיכתה המפתיעה של בר עצמה בטראמפ. גם רוזאן בסדרה הצביעה טראמפ - כפי שעשו רבים מבני המעמד שלה במציאות.

באופן אירוני זה דווקא מחליש את טיעוניה של בר עצמה - הרי טראמפ בשלטון ומצבה הכלכלי של משפחת קונר לא השתפר כהוא זה. זה קצת מבלבל, אבל "רוזאן" תמיד היתה סדרה שידעה שהמציאות לא מורכבת משחור ולבן.

על השאלה האם הקאמבק עובד או לא, קשה להשיב על פי שני הפרקים הראשונים. קשה לומר ש"רוזאן" החדשה סדרה מאוד מצחיקה. בוודאי היא לא עומדת בקצב הפאנצ'ים ובשנינות של אינספור סיטקומים שבאו אחריה. אבל יש משהו בריח הספה המשובצת הישנה בבית משפחת קונר שעדיין מרגיש נכון. אולי זהו ריח הנוסטלגיה ותו לא.