ניו-הונגריזם: השיטה ששיכלל ראש ממשלת הונגריה החדש-ישן ויקטור אורבן

החוקה ההונגרית, שוויקטור אורבן ניסח מחדש בתחילת העשור, גורסת שזהות העם ההונגרית נרמסה תחת הכיבוש הנאצי והשלטון הקומוניסטי שבא אחריו.

אבל למרות סלידתו של אורבן מרוסיה, שבה הוא רואה גלגול חדש של ברית המועצות, מדיניותו נושאת לא מעט קווים שמזכירים את האידיאולוגיה ההיא. תוכנית העבודות היזומות של ממשלתו, ההטבות הנדיבות לקהל המצביעים שלו, וההתנגדות הנחרצת שלו לבעלות פרטית, ובמיוחד בעלות פרטית זרה, על חברות הונגריות. "יש דברים שחייבים להישאר בבעלות המדינה", הוא הסביר בראיון טלוויזיה שנתן בדצמבר.

ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ואשתו בהצבעה בבחירות | צילום: גטי אימג'ס

הגישה הזו שירתה אותו כשהוא הכפיף, בגיבוי החוקה החדשה, את מרבית כלי התקשורת בהונגריה לממשלה, והפך אותם לכלי תעמולה. אבל, גם אידיאולוג קשוח כמו אורבן צריך להתפשר לפעמים.

לכן, מבין כלי התקשורת שאינם בבעלות ממשלתית, מחזיק ידידו אנדרש ויינה, מפיק סרטים הוליוודי שחתום בין היתר על שוברי קופות כמו "זיכרון גורלי" ו"אוויטה", בערוץ הטלוויזיה הפופולרי TV2, בתחנת הרדיו Rádió 1, בצהובון Bors וברשת מקומונים גדולה.

זו לא הסתירה היחידה בקו שבו דבק אורבן. הוא לא מהסס לתקוף מוסדות בינלאומיים כמו האיחוד האירופי, אבל נהנה מהתקציבים שהוא מעביר להונגריה. הוא משמיץ תדירות את המיליארדר ג'ורג' סורוס, אבל נסע בצעירותו ללמוד באוניברסיטת אוקספורד בתוכנית שהקים ומימן סורוס. חשוב לו שהממשלה תשלוט בכלי התקשורת, אבל גם בעלות פרטית באה בחשבון כל עוד היא משרתת אותו ואת הישארותו בראש הפירמידה.

במובן מסויים, אורבן הוא המבשר של הפופוליזם הלאומני בנוסח טראמפ, שבו שתי הנקודות האידיאולוגיות היציבות היחידות הן שנאת האחר באשר הוא, והאינטרסים של המנהיג, פרטיים או פוליטיים.

בניגוד למה שלומדים בבית הספר, בין שתי הנקודות האלה לא עובר רק קו ישר אחד. תוצאות הבחירות בהונגריה הוכיחו זאת אתמול פעם נוספת.