אופים את הבוקר: קבוצת בנדיקט משיקה בית מאפה

לפני 11 שנה הביאו איתם אנשי קבוצת בנדיקט בשורה - מסעדה שמגישה ארוחות בוקר 24 שעות ביממה. מאז ארוחות בוקר סביב השעון נהיו עניין שבשגרה בארץ, וחברי הקבוצה - גיא אוסדון, איתי פשיגודה, יאיר קינדלר ושי כהנא - הפכו לאימפריה הכוללת תשע מסעדות מרשת בנדיקט ברחבי הארץ, שלוש מסעדות נוספות בקונספטים אחרים: וויקי כריסטינה מסעדת טאפאס ספרדי וברד סטורי בתל אביב, וטיטו מסעדה איטלקית בגבעתיים. ויש גם מסעדת בנדיקט אחת בברלין.

עכשיו הם משיקים בייבי חדש - “גוד מורנינג סאנשיין”, בייקרי חדש בהרצליה שבשאיפה יהפוך להיות סניף ראשון של רשת בפני עצמו. “מאז פתחנו את הבנדיקט, היתה לנו מאפייה גדולה שסיפקה את הלחם למסעדות”, אומר פשיגודה. “בעולם התוכן שלנו לחם תמיד היה מאבני היסוד, ובשנתיים האחרונות המאפים והלחמים שלנו הגיעו לרמה כזו של פיתוח שרצינו לתת גם להם את הבמה”.

גם מוצרי מעדנייה

”סאנשיין”, כפי שמכנים אותה השותפים, מקבלת מדי בוקר מאפים ולחמים טריים מהמאפייה המרכזית, חלק מגיעים אפויים, חלק מגיעים חצי אפויים וחלק נאפים במקום עצמו בהרצליה. בנוסף יש סלטים טריים שמכינים במקום וגם מוצרי מעדנייה משלימים כמו גבינות, רטבים וממרחים.

“זה מקום שיש בו צורך אמיתי כמעט בכל שכונה”, אומר פשיגודה, “אנחנו נותנים מענה בסיסי מהקפה של הבוקר ועד לחמים לקחת הביתה”.

שותפי בנדיקט ב”סאנשיין”, מימין: כהנא, אוסדון, קינדלר, פשיגודה | צילום: עמית שעל

דווקא בתקופה כזו שכולם מתלוננים על כמה קשה בשוק המסעדנות?

“זו לא מסעדה ענקית שמושקעים בה 4 מיליון שקל”, אומר כהנא. “אלה מקומות קטנים עם קונספט שונה ותשתית שונה. זו גם אחת הסיבות שאנחנו בוחרים להתפרס ולא להשקיע את הכל במקום אחד”.

עד כמה אתם מצליחים להיות מעורבים בכל אחד מהעסקים הקיימים?

“הדגש שלנו הפך להיות עם השנים לניהול של האנשים מאחורי הקלעים ולא של העסק מקדימה”, אומר קינדלר. “יש לנו מטה ניהולי, קבוצה של אנשים מאוד ממוקדת שמתפעלת את העסקים עצמם. זה מה שמאפשר לנו להתפתח”.

הברלינאים מפרגנים

וכשהם אומרים להתפתח, הם מתכוונים גם לחו”ל. לפני שנתיים פתחה הקבוצה את מסעדת בנדיקט הראשונה בברלין, שזוכה להצלחה לא מבוטלת בקרב הקהל המקומי, שהיה רגיל במשך דורות לאכול ארוחת בוקר רק בבית ורק בשעות מסוימות, והנה באו החבר’ה מישראל ושינו עולמות. “דווקא לאירופים השמרניים קצת נמאס מכל מה שהם כבר מכירים. כל דבר שמריח להם חדש הם באים ובודקים, ואם הוא טוב, הם חוזרים אליו”, אומר פשיגודה. “הישראלים בברלין מפרגנים אבל רוב הקהל הוא קהל מקומי”, מוסיף כהנא. “אנחנו מקבלים תמונות של כוכבי קולנוע ושחקני נבחרת גרמניה בכדורגל שבאים לאכול באופן קבוע במסעדה”.

התפריט בברלין זהה לזה שבארץ?

“זה אותו הבנדיקט, יש מעט אדפטציות בטעמים ומנות שהתווספו כמו ארוחת בוקר גרמנית”, אומר פשיגודה.

“אחד ההבדלים המשמעותיים הוא העובדה שבגרמניה רגילים הרבה יותר לשתות אלכוהול לאורך כל היום”, מוסיף קינדלר, “אז בכל פעם שאנחנו מגיעים, אנחנו רואים על שולחן ארוחת הבוקר את הבלאדי מרי והאספרסו מרטיני שמבחינתנו משלימים את החוויה של הארוחה. אנחנו כאילו חווים מחדש את כל תהליך הפתיחה של הבנדיקט בארץ, כולל השאלה איך אף אחד לא עשה את זה קודם”.