אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
טרגדיה יהודית, טרגדיה של הכדורגל

טרגדיה יהודית, טרגדיה של הכדורגל

הכדורגל מיהר לשכוח את המוחות היהודים המבריקים שקידמו את הענף בשנים הראשונות שלו באירופה

11.04.2018, 19:59 | אוריאל דסקל
דמיינו עולם שבו ז'וזה מוריניו, פפ גווארדיולה, יורגן קלופ וזינאדין זידאן לא יכולים לאמן בגלל דתם או מוצאם הלאומי; דמיינו שפול פוגבה, מסוט אוזיל, פיליפ קוטיניו וקווין דה ברוינה לא רשאים לשחק בגלל החלטה של מפלגה פאשיסטית; דמיינו שצ'לסי לא יכולה לשחק כי היא מזוהה עם דת או לאום מסוימים. עד כמה הדברים הללו יכולים להשפיע הכדורגל העולמי כעת ובשנים הבאות?

אז זה מה שקרה בשנות ה-30 ו-40 באירופה, כאשר הנאצים רדפו וחיסלו יהודים, ובמובנים רבים, חיסלו גם תרבות כדורגל יהודית מפוארת.

יהודים כגון בלה גוטמן, דורי קירשנר, ארנסט ארבשטיין נהפכו למפורסמים בזכות ההצלחה שלהם אחרי המלחמה עם כמה קבוצות. היו גם כדורגלנים יהודים פחות מפורסמים אבל טובים לא פחות, לפני המלחמה ואחריה: לאיוס צ'ייזלר מצ'כיה זכה באליפות איטליה עם מילאן בשנת 1951 (ראשונה מאז 1907) ובשבדיה עם IFK. יוזף קונצלטר הוא אגדה בכדורגל הקפריסאי (עדיין המאמן עם הכי הרבה אליפויות בקפריסין) והיווני. אימרה אירשל הגיע מהונגריה לדרום אמריקה ואימן שם ענקיות כגון ריבר פלייט (ארגנטינה) ופניירול (אורוגוואי) עד שנות ה-60 המאוחרות.

אלו היו הצלחות באירופה ודרום אמריקה לפני המלחמה וגם אחרי. אבל יהודים רבים היו מאמנים גדולים לפני המלחמה וזכרם נמחק או כמעט נעלם. ליפו הרצקה אימן את ריאל מדריד והוביל אותה לזכייה באליפות הראשונה שלה ב-1932. הוא עשה את אותו הדבר עם בנפיקה ארבע שנים לאחר מכן (את המלחמה העביר בפורטוגל ושם גם מת ב-1951). ריצ'רד "דומבי" קון אימן את באיירן מינכן, ברצלונה ופיינורד ההולנדית בשנות השלושים ומעטים יודעים על ההישגים הכבירים שלו כמאמן. קון והרצקה שרדו את המלחמה אבל מתו מספר שנים אחריה. רבים לא שרדו אותה.

הכח וינה הכח וינה הכח וינה

ד"ר ליהנר-בדה, המייסד היהודי של הכח וינה, אחד מהמוחות המבריקים של הכדורגל בשנות ה-20 ואחד הראשונים שהפך קבוצה אירופאית לעסק מרוויח (ב-1926 הכח וינה יצאה למסע משחקים בארה"ב שהביא רבע מיליון צופים למגרשים - כולל שיא צופים למשחק כדורגל שנשמר עד אמצע שנות ה-70), נרצח באושוויץ.

MTK בודפשט, אחד המועדונים הגדולים של אירופה בשנות ה-30, נחשב ל"מועדון יהודי" מאחר שמ-1900 עד 1930 יותר מחצי מהשחקנים שלו היו יהודים. רבים מהם נרצחו. כרבע מהשחקנים בפרנצוורוש, גם כן מועדון הונגרי ענק (שכיום מזוהה עם הפאשיסטים ההונגרים), היו יהודים. רבים מהם נרצחו. בנבחרת הונגריה של 1921 חצי מהסגל היו שחקנים יהודים.

מקס שור, קפטן הכח וינה, נרצח באושוויץ יחד עם שניים ממייסדי הכח וינה ושישה שחקני הקבוצה. ארפד ווייס, שזכה עם אינטר מילאן ובולוניה שלוש פעמיים באליפות איטליה, נרצח גם כן באושוויץ. רבים, אחרים כגון ליפוט אשכר, נשיא אויפשט, ששרד את מאוטהאוזן, איבדו את עבודתם, משפחותיהם, בתיהם. הכל.

מעטים, כגון קורט לנדאואר, נשיאה היהודי של באיירן מינכן, חזרו למקום שעזבו והמשיכו את עבודתם אחרי המלחמה.

מדובר בטרגדיה לעולם הכדורגל. כל כך הרבה מוחות כדורגל מבריקים שהוגלו, נאסרו, נרצחו. קשה לדמיין איך הכדורגל עצמו הושפע מכך. וקשה להאמין שמוסדות הכדורגל - מההתאחדות בישראל ועד פיפ"א, כמעט שלא זוכרים או מכבדים את אותם אנשי כדורגל מבריקים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות