"המדינה היא אני", גרסת עמק הסיליקון

1. נאחז בכיסא. הסתבכותה האחרונה של פייסבוק הכריחה את מייסד הרשת החברתית ומנכ"לה מארק צוקרברג להשיל את החולצה האפורה ולהתייצב בחליפה ועניבה מול חברי הקונגרס האמריקאי ומצלמות הטלוויזיה. אף שנראה שהן החברה שהקים והן הוא עצמו מתקשים להחליט על אסטרטגיה ברורה, צוקרברג מסרב בכל תוקף לפנות את כיסא המנכ"ל.

2. מקום של כבוד. צוקרברג נדמה כדוגמה מובהקת של גישת "החברה זה אני", שמאפיינת את הכלכלה האמריקאית מימים ימימה, אך נראה כי זכתה לביטוי מחודש בתעשיית ההייטק. מג'ון רוקפלר ועד לסטיב ג'ובס, לדמות היזם תמיד היה שמור מקום של כבוד בתרבות האמריקאית.

3. הימור פרסונלי. בתעשיית הטכנולוגיה של ימינו, שמבוססת על גיוסי הון, נטילת סיכונים והימורים על חזון, המשקיעים נוטים לשים את הכסף לא רק על רעיון אלא בעיקר על היזם שמאחוריו. אך כלל לא בטוח שלאיש שידע להוציא לפועל רעיון ולנהל חמישה אנשים וכלב מחדר המעונות או מהגראז', יש הכישורים הנדרשים לנווט חברה של עשרות אלפי עובדים ומיליארדי משתמשים.

4. ללכת עד הסוף. יזמים בודדים מוכנים לפרוש בכבוד לאחר שהחברה שהקימו הפכה לסיפור הצלחה בינלאומי. מייסד אפל סטיב ג'ובס המשיך להנהיג את החברה גם ממיטת חוליו, וטראוויס קלאניק, להבדיל, עזב את אובר רק לאחר שנדחק לפינה בידי המשקיעים והדירקטוריון אחרי שערורייה אחת יותר מדי. צוקרברג, שנוטל על עצמו את האחריות למחדל הפרטיות בפייסבוק, הוא מי שכתב את שורות הקוד הראשונות של האתר לפני עלייתו לאוויר ב-2004.

5. טעויות חוזרות. בפייסבוק מתעקשים להגדיר את השערורייה האחרונה כטעות, אף שבפועל מדובר במודל העסקי שהחברה כל כך התגאתה בו בפני מפרסמים כבר לפני שנים, ולא בבאג באבטחת המידע. צוקרברג התווה את דרכה של החברה והאחריות למעשיה בהחלט מוטלת על כתפיו. לכן, זו לא רק פייסבוק שנדרשת להשתנות אלא גם תפיסת העולם של צוקרברג עצמו. אם הוא לא יעשה זאת, ספק אם יעבור זמן רב עד שה"טעויות" יחזרו על עצמן בשינויים קלים.