חוצפה יהודית, טמפלרים ומטוסים מתחת לאדמה: כך הוקם חיל האוויר הישראלי

שלום, כאן הקברניט; ב-1913 נחתו בארץ ישראל שני מטוסים צרפתים. טייסיהם השתתפו בתחרות עולמית מפריז לקהיר, עם פרס כספי עצום למנצח. הם התקבלו פה בתשואות וקריאות התפעלות; בפעם הראשונה ראה העם היהודי צל של מטוס על אדמתו.

מטוס צרפתי נוחת בירושלים, 1913

היום אספר לכם אחד מסיפורי הקמת חיל האוויר, סיפור שמתחיל בגרוטאות, עובר במטוסים ונגמר באגדה. אבל ראשיתו במאה ה-19 בגרמניה, בתנועת הטמפלרים. היו אלה גרמנים עשירים, שגדלו על סיפורי האבירים הטמפלרים של המאה ה-12 - אותם צליינים שיצאו ליישב את ארץ הקודש ובנו פה מבצרים ומצודות.

השראת התנועה: מסדר האבירים הטמפלרים

התנועה הטמפלרית יצאה אף היא ליישב את ארץ הקודש והקימה מספר מושבות, שהרביעית בהן עלתה לקרקע ב-1877 ונקראה זרונה. היא עלתה גם מתחת לקרקע; הטמפלרים בנו בה יקב, מחסנים ומנהרות מתחת לאדמה (כדי לחסוך במקום. הגרמנים תמיד היו יעילים מאוד); המצב בארץ היה קשה למדי ויין, כידוע, משמח לבב אנוש. אתם מכירים אותה; היא זו שנמצאת כיום מול הקרייה בתל אביב.

מושבה טמפלרית בארץ ישראל

המנהרות נשארו שם הרבה אחרי שהטמפלרים עזבו, ועד אדמות זרונה הוקם בסיס בריטי. השנה היתה 1947 והמנדט הבריטי עמד להסתיים, כך שהמתחם עבר לידי ארגון ההגנה. הימים היו מתוחים וסוערים: לאנגלים היו דברים חשובים יותר לטפל בהם מאשר לדאוג שערביי הארץ לא יחסלו את היישוב היהודי. היו קולות בהגנה שדרשו להקים כוח צבאי אווירי בהקדם האפשרי - ובצדק; לא מעט מהקיבוצים, המושבים וההיאחזויות היו מבודדים למדי וקלים לניתוק - וסבלו מפשיטות של פורעים ערביים. מטוסים יכלו לבלום מתקפות שכאלה, להעביר אספקה בקלות, ולסייע למגיני היישובים להחזיק מעמד עד שתגיע תגבורת.

לוחמי צבא ההצלה הערבי, שפלשו לארץ

כל מנהיגי היישוב הכירו בחשיבותו של כוח אווירי, אך לא טרחו להקים אחד בצורה מסודרת; למטוסים צבאיים יש ערך פוליטי - כשישות עם שאיפות לאומיות משיגה כאלה, מיד ישגיחו בכך כל השחקנים הפוליטיים בזירה העולמית. כשסוף סוף החלה פעילות רכש מטוסים, היא בוצעה בחשאי, כדי לצמצם ביקורת פוטנציאלית ופעולות חסימה מצד הבריטים. זה לא שחסרו מטוסים בשוק: לאחר מלחמת העולם השנייה, הם היו נפוצים כמו זבובים; ארה"ב לבדה בנתה 300,000 מטוסים מ-1939 ועד 1945. ואולם, אף שחקן בינלאומי לא רצה לצייד במטוסים אף גורם מהפכני - וכן, כך נתפס היישוב העברי בעיני רוב העולם.

לא חסרו מטוסים לאחר מלחמת העולם. פס ייצור מפציצי B17 | צילום: pinimg

האנגלים, שכבר רצו לקפל את הכל ולחזור בריטניא, הסכימו למכור למועצת העם 21 מטוסים מושבתים, שחנו במנחת עקיר (שדה שהיום נקרא תל נוף ומכיל הרבה מטוסי קרב), בידיעה שחיל אוויר לא יקום מהם; לרובם היו מנועים תקולים, כנפיים שבורות וליקויים אחרים - חלקם כאלה שנעשו בכוונה בידי הבריטים.

היו אלה 20 מטוסי אוסטר אוטורקט ומטוס אוקספורד בודד. האוטוקרט היה מטוס תצפית חד מנועי חלש מ-1942, שיכל לשאת שלושה אנשים ולקרטע לאיטו לטווח של 515 ק"מ; האוקספורד היה מטוס אימון דו-מנועי מ-1937 - כלים חבוטים שאינם מתאימים ללחימה. וכדי לוודא שהיהודים החצופים לא ינסו לתקן אותם, המשיכו הבריטים לשים עין על הגרוטאות ולבדוק שלא מופיעים פתאום מטוסים חדשים בשמי פלשתינה.

מטוס אוסטר אוטורקט

אבל היהודים היו חצופים מטבעם, ותחמנים להפליא: המטוסים פורקו והועברו בחשאי לתל אביב, אל מנהרות זארונה (שכבר נקראה שרונה), שם חיכו להם עשרה מכונאים מתנדבים. חלקם היו יהודים מחו"ל שעבדו על מטוסים בעבר וחלקם - חובבים שקראו שניים-שלושה ספרים על הנדסת מכונות. ומתחת לאדמה, באמצע תל אביב, נבנה לו חיל האוויר הישראלי. מתוך 21 המטוסים, תוקנו 18 והגיעו למצב טיסה. בחיל האוויר מספרים שחלק מהחלפים נגנבו ממגרשי גרוטאות, מתחת לאפם של הבריטים.

כדי לא להסתבך עם הקולוניאלים, נכתבו על זנבות המטוסים מספרים זהים. כך לא יכלו האנגלים לדעת שליישוב העברי יש הרבה יותר אוסטרים ממה שחשבו.

מטוס אוסטר מטיל חבילות אספקה ביחיעם

ומה עשתה ההגנה עם אותם האוסטרים? הכל: הם צורפו לטייסת מס' 1, שפעלה בתחילה משדה דב ולאחר מכן גם מדרום וצפון הארץ. המטוסים הקטנים שימשו להעברת אספקה, חימוש וציוד ליישובים נצורים, שכרעו תחת מתקפות צבא ההצלה הערבי וכוחות מאומנים סדירים. בכמה מקרים השתמש שירות האוויר במטוסי התצפית ככלי תקיפה: בעוד הטייסים חגו סביב האויב, אנשי צוות השליכו מהמטוס רימוני יד ופצצות מאולתרות. האפקט היה בעיקרו פסיכולוגי, אך השפיע קצת על קצב ההתקדמות של האויב.  

מפעל המטוסים המאולתר קיבל לידיו עוד חלקי מטוסים למיניהם - ממטוסי תצפית וקישור מתוצרת אמריקאית ופולנית ועד לספיטפייר בריטי מושבת, מטוס קרב מפואר לכל דבר ועניין. הוא היה מלא בתקלות וגם כאן הצטרכו המשפצים להשיג חלפים מגרוטאות, אך הצליחו להשיבו למצב טיסה.

טכנאים מטפלים בספיטפייר בריטי

בהמשך, הגיעו לישראל מטוסי קרב מדגם אוויה S199, גרסה צ'כית של המסרשמידט BF109 הגרמני. המטוסים הגיעו מפורקים והורכבו בידי הטכנאים - אך הפעם בשדה עקיר ולא מתחת לאדמה. ב-29 במאי 1948 המריאו המטוסים הללו לגיחת תקיפה ראשונה והאויב הבין שמעתה, עליו להתחיל להביט לשמיים: היהודים באים עם מטוסי קרב.

מטוס S199 של חיל האוויר הישראלי

השאר היסטוריה: לאחר מבצעי רכש יצירתיים במיוחד הגיעו ארצה עוד ועוד כלי טיס, טייסים מתנדבים ונבנה לו חיל אוויר לכל דבר ועניין. בין השאר, השגנו מפציצי B17 ענקיים שנשלחו להפציץ את קהיר, מטוסי מוסטנג שהפילו פולשים ומטוסי תובלה למיניהם.  

ונקנח באגדה: לפי סיפור שרץ כבר שנים רבות, בכמה מקרים הושלכו ממטוסי האוסטר בקבוקי סודה - שהשמיעו שריקה בדרכם לקרקע והתפוצצו בקול רעש גדול, מה שלא פעם הניס פורעים ערביים ואף כוחות צבא ממצרים. בפועל, אין כל תיעוד מלא של מקרה כזה, וכנראה שמדובר בצ'יזבט של חיילים.