ממשבר להזדמנות: להפוך את מבקשי המקלט לחלוצי החקלאות

המצב הפוליטי בסודאן ואריתראה, מולדותיהן של מרבית מקשי המקלט לישראל, ישתנה לבסוף לטובה. זה בלתי נמנע. וכשזה יקרה, כמו מדינות שקדמו להן, הן יהפכו ממקומות מוכי אסון למקומות עם פוטנציאל להיות הנסים הכלכליים הבאים של אפריקה. גם רואנדה, שהיום היא מהמדינות המשגשגות באפריקה, היתה בעבר הלא רחוק שקועה במלחמת אזרחים מהאיומות שידעה האנושות. וכשיקרה השינוי הפוליטי, ארגוני הפיתוח הבינלאומיים יתחילו לפעול במרץ והון ציבורי ופרטי יתחיל לזרום לשם.

לישראל יהיו הכלים להתייצב בחוד החנית של מאמץ הפיתוח הבינלאומי הזה אפילו מבלי לתרום הון משמעותי משלה. זה יוכל להקנות לה נכסים דיפלומטיים וגיאופוליטיים חשובים (בתוך העולם המוסלמי) ולפתוח שווקים חדשים לתעשייה הישראלית. יתרה מזאת, זה יהיה הדבר הערכי לעשות. כמו שאמר ראש הממשלה נתניהו בביקורו האחרון בקניה: ״אנו מאמינים בעתידה של אפריקה….ואנו מאמינים שאנו יכולים לעשות טוב יותר לאנשים ברחבי העולם, אך ראשית באפריקה....זה טוב בשבילכם, זה טוב בשבילנו, זה טוב לאפריקה״.

לישראל יהיו כמה יתרונות. החקלאות תהיה במוקד מאמצי הפיתוח כי היא עדיין מקור המחיה של מרבית האוכלוסייה המקומית. היתרון של ישראל על פני מדינות אחרות ינבע הן מהקרבה הגאוגרפית והדמיון האקלימי (יותר מכל מדינה מתועשת אחרת) והן מהנסיון החקלאי הישראלי הייחודי שנערץ בכל העולם, במיוחד בתנאים של מחסור במים ואקלים קשה (שאף צפוי להחריף עקב ההתחממות הגלובלית). אבל הקלף המנצח יוכל להיות חיל חלוץ של מבקשי מקלט לשעבר שנקלטו בישראל והוכשרו במשך שנים לרגע הזה. הם ייסעו חזרה הביתה כעובדי סיוע, יזמים, חקלאים מנוסים בשיטות גידול מודרניות ואנשי מקצוע אחרים, נציגים עסקיים של חברות ישראליות ואולי אפילו דיפלומטים.

האם מדובר בפנטזיה? איך עושים את זה? איך הופכים את סוגיית מבקשי המקלט ממשבר להזדמנות?

בישראל מודרכים היום אלפי סטודנטים זרים בחקלאות. רבים מהם באים ממדינות מתפתחות ועניות עם רקע חקלאי דל למדי כדי להשתתף בתכנית השתלמות בת-שנה, שמממנת את עצמה, ומשלבת הכשרה ועבודה בחוות ישראליות המשוועות לכח עבודה. מחקר שנערך במעבדת ניצן בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב (ע"י מאיה אורן ואנוכי) עקב אחרי כמה מאות משתתפים בתכנית לאחר חזרתם לנפאל. להפתעתנו גילינו שלהשתלמות השפעות ארוכות טווח. אפילו למרות שהתכנית מיועדת יותר לענות על צרכי המגדלים הישראליים מאשר להכשיר את המשתלמים לשגשג בארצות המוצא שלהם, ולמרות השוני התהומי בין החקלאות שהם משתלמים בה בארץ לזו שהם חוזרים אליה בבית, מצאנו שהתכנית הופכת אותם לחקלאים יותר שאפתנים ומתקדמים חזרה בביתם (בהשוואה למועמדים אחרים שבסופו של דבר לא השתתפו בהכשרה). הממצאים האלה שכנעו אותנו שעם הכנה מעמיקה יותר ותמיכה מתמשכת אחרי החזרה הביתה, יש לתכנית פוטנציאל לייצר צבא של חלוצים שיביאו את קדמת החקלאות הישראלית לנפאל ולמדינות מתפתחות אחרות שמשתתפות בה.

מה אם נשלב חלק ממבקשי המקלט בתכנית מעין זו תוך התאמה לנסיבות המיוחדות שלהם? למרות שזה לבטח לא יתאים לכולם, ולמרות שזה יהיה כרוך בקשיים לא מעטים, יש לרעיון כמה יתרונות. ראשית, אישורי עבודה ושהיה מיוחדים וזמניים (ברי הארכה, עד לשינוי נסיבות בארצות מוצאם שיאפשר את חזרתם הבטוחה) יכולים לעזור להתיר את הסבך המשפטי. שנית, התכנית תביא לפיזור מבקשי המקלט ברחבי הארץ והורדת הריכוז הגבוה במספר קטן של שכונות כמו בדרום תל אביב שזועקות לעזרה. שלישית, התכנית תממן את עצמה על בסיס שכר העובדים, כמו שזה קורה כבר היום עם אלפי משתלמים ממדינות אחרות. ייתכן גם וניתן יהיה להשיג תמיכה ואפילו מימון בינלאומי לטובת מיזם פיתוח חלוצי ומוכח מסוג זה. אני אפילו לא מדבר על היתרונות התדמיתיים שפרויקט כזה יביא לישראל כמדינה חדשנית, אחראית וערכית.

ארגוני החברה האזרחית שכבר היום פועלים כדי לסייע למבקשי המקלט יוכלו להמשיך ולעזור דרך פעילות חינוכית והכשרה מקצועית בתחומים חשובים אחרים. העיקר יהיה שמגוון הפעילויות ינותב לקראת הכשרה מעמיקה ליום החזרה של מבקשי המקלט לשעבר כשגרירים וחלוצים לביתם.

נשמע תמים? ייתכן. ברור שיהיה צורך בתמריצים שימשכו מבקשי מקלט בעלי כישורים מתאימים להשתתף בתכנית ובבוא היום לשוב הביתה. יהיה צריך לשכנע את המגדלים הישראליים לקלוט את כח העבודה הזה. זה גם בטח לא יהיה פתרון גורף לכל מבקשי המקלט אבל ייתכן ולחלק משמעותי מהם, שעובדים קשה כבר היום במסעדות תל אביביות ללא שום אופק של התפתחות מקצועית, זה יהיה אפיק אטרקטיבי. ואפילו במספרים קטנים, התכנית תוכל לשנות את הדינמיקה של המשבר. גם אם החזרה לאריתריאה וסודאן לא תתאפשר מטעמים פוליטיים בטווח הקצר, הכשרה מקצועית בחקלאות ישראלית תהפוך את מבקשי המקלט למבוקשים הרבה יותר במדינות אפריקאיות אחרות ותקל על קליטתם שם באופן וולנטרי.

העולם כולו מחפש פתרונות יצירתיים למשבר ההגירה הגלובלי. אולי למדינת הסטארט-אפ יהיה את האומץ והחוצפה לנסות ולמצוא פתרונות נועזים, ולעשות מה שהיא תמיד הצטיינה בו: להפוך קושי ליתרון?

הכותב הוא כלכלן פיתוח, חבר סגל בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב ומייסד מעבדת ניצן לפיתוח בינלאומי בר קיימא