צילום: אוראל כהן
פרשנות
מאחורי הערעור: מבחן לראיות נסיבתיות
בית המשפט העליון הקצה שלושה ימים לשמיעת הערעור. הדבר מלמד יותר על כוונה למיצוי מלא של הטענות ופחות על כוונה להציע לדנקנר ולשטרום את שהוצע בזמנו לג'קי בן זקן — תחזרו מהערעור ונקל בעונש
הצעה כזו תוגש לצדדים אם השופטים יסמכו ידיהם לחלוטין על הרשעתו של חאלד כבוב במחוזי. קשה להניח שזה יקרה, וקשה להניח שהם יבקשו להימנע גם מהשאלות העקרוניות שעולות מפסק דינו. ובראשן, הרשעה תקדימית בתיק ניירות ערך מכוח ראיות נסיבתיות בלבד.
אם יחליטו השופטים לצלול לתיק, תציע ההגנה את התהיות המשפטיות הבאות: הניתן להסתמך על גרעין עדותו של עד המדינה עדי שלג, כפי שעשה כבוב, אף שנשללה ליבתה, והופרך קיומה של הפגישה שבה הונחה להריץ את מניית אי.די.בי; הניתן להרשיע, ללא עדות שלג, רק מכוח ראיות נסיבתיות שניתן להסיק מהן גם הסבר חלופי לגיטימי להתנהלות; הניתן למנף את העובדות שכבוב עצמו קבע להרשעה, מבלי דילוגי "לא יעלה על הדעת" שניזונות מהנחת המבוקש — נקשר קשר פלילי להרצת המניה.
הדיון בראיות נסיבתיות כבסיס להרשעה עולה על השולחן במיוחד בעבירות שחיתות וצווארון לבן. זיכוי אהוד אולמרט מכספי השוחד שניתנו לאחיו יוסי, והזיכוי לאחרונה של אלון חסן במחוזי באר שבע, תומכים בעמדה שלא מספיק "ריח רע" להרשעה. וזאת, אל מול העמדה שהציגה שופטת העליון ענת ברון שלעתים ניסיון החיים והשכל הישר יכולים לסייע בפיצוח עבירות שלטוניות וכלכליות שהגדרתן עמומה, חמקמקה ותלוית פרשנות.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה