אסור למחליף של סלינגר להירתע ממפגן ההפחדה של אפי נוה

ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, העדיף שלא להביט אתמול בפניה של דורית סלינגר, הממונה על שוק ההון שישבה בשורה הראשונה מולו בכנס השנתי של לשכת סוכני הביטוח. הוא הכין עבורה הפתעה, מלכודת מתוכננת מראש שממנה לא יכולה היתה להימלט, כשהיא יושבת לצידו של אחד מאושיות הביטוח הכי חזקות במשק - יאיר המבורגר, יו"ר חברת הביטוח הראל ויו"ר איגוד חברות הביטוח, שהתנועע באי נוחות על כיסאו בעת שנוה הגדיר את סלינגר מבלי להניד עפעף כמפקחת על הביטוח "הגרועה שהיתה מאז ומעולם".

סלינגר לא חפה מטעויות וכשלים. יש הטוענים שהקדנציה שלה, שלוותה בהמון רעש וצלצולים לא מסתיימת בסופו של דבר בחיסכון בכיס של הצרכן, ובדרך נפלו הרבה קורבנות לשווא, בעיקר מצד ציבור המפוקחים שלה - חברות הביטוח וסוכני הביטוח.

אבל העובדה שהיא מייצרת אנטיגוניזם כה גדול, מצד סוכני הביטוח, חברות הביטוח ואפילו מצד לשכת סוכני הביטוח, אחד הגופים החזקים והמקושרים פוליטית בישראל, מעידה בעיקר על דבר אחד - היא עושה משהו טוב. כי הכי קל להיות רגולטור אהוד, פרווה כזה, אחד שיורה אבל באקדח צעצוע. השיטה הזו עבדה ללא מעט רגולטרים לפניה, שבלי שמות ודאי קל לבדוק בארכיון באילו עמדות כוח, כסף ומעמד הם מצאו את עצמם לאחר תום הקדנציה הנינוחה שלהם.

סלינגר, ואת זה אי אפשר לקחת ממנה, לא רואה בעיניים. היא פועלת ביושרה לטובת ציבור החוסכים והמבוטחים ולא חושבת על הג'וב הבא, לא מתחנפת ולא מתפשרת. אומרים שהיא אישה קשה, שהיא לא קשובה, מנותקת. בהחלט ייתכן שיש בכך גרעין אמת, אבל רגולטור לא חייב להיות נחמד, המפוקחים אינם עובדים שלה שאמורים להתלונן על בוס קשוח. רגולטור צריך לדאוג לתנאי תחרות הוגנים, לשקיפות, למילוי דרישות החוק ולדאגה לאינטרס החוסכים והמבוטחים בעיקר בשוק כל כך ריכוזי ומיושן כמו ענף הביטוח, הצמא לשינוי והתקדמות.

נוה לא זעק אתמול את זעקת סוכני הביטוח שכעסם על הממונה ועל המאבק שחרטה על דגלה כנגד התנהלותם, יש לו מקום. נוה זעק את זעקתו שלו ושל הציבור שלו עורכי הדין והוא גם לא הסתיר זאת "בחוק ההסדרים הקודם המפקחת ניסתה לגנוב במחשכים ולהעביר חוק מוסד בוררות חובה ולפגוע בזכויות המבוטחים לייצוג", אמר וחשף את הקלפים. "לאחר שנלחמנו ובלמנו את החקיקה, חשבנו שסלינגר תנסה להעביר זאת בנוהל חקיקה מלא אבל עכשו גילינו שבתקציב החדש שוב מנסים לגנוב חקיקה".

נוה, כמי שמייצג את עורכי הדין ששכר טרחתם נגזר משעות חיוב ארוכות, תולדה של התדיינויות והתמשכות ההליך המשפטי, מחויב מעצם תפקידו להילחם בחוק שמבקש לייעל את ההליך המשפטי ולקצר אותו, וכך לחסוך כסף למבוטחים הדורשים את שמגיע להם מחברות הביטוח. טבעי שנוה לא יאהב חוק שיפגע בפרנסה של מיוצגיו וטבעי שהוא כועס על סלינגר. נוח היה לו גם להפנות את הכעס הזה למול אלפי סוכני ביטוח שספגו מנחת זרועה של הממונה שפועלה בשנים האחרונות פגע בפרנסתם ולכן הם גם קיבלו את דבריו של נוה בקול תרועה רמה. אבל בין האינטרס שלו לשלהם אין הרבה שמחבר ועל במת הלשכה מי שהיה צריך להטיח את הביקורת כנגד סלינגר היה צריך להיות המבורגר בעצמו כמייצג איגוד חברות הביטוח או ליאור רוזנפלד, נשיא הלשכה שהיה הרבה יותר זהיר בדבריו מנוה.

סלינגר פועלת בשנים האחרונות להפחית את ניגוד העניינים שבין סוכני הביטוח לציבור המבוטחים ולמנוע תופעות בזויות בהן הסוכן מעביר לקוחות למוצרי חיסכון פנסיוני יקרים שבהם העמלה שלו גבוהה יותר, להנות מטיסות לחו"ל על חשבון חברות הביטוח אליהן העביר מבוטחים, לייצר מנועי השוואת מחירים שיגבירו את התחרות, להציע חלופות חיסכון זולות לנעדרי כוח המיקוח, למנוע תופעות כמו אלו שפורסמו רק אתמול בבוקר בהן סוכנים דורשים ומקבלים עמלות ממוסכים כדי להעביר אליהם לקוחות לתיקוני רכב, שמייקרים את פרמיות הביטוח וכן הלאה וכן הלאה. כל הפעולות הללו פוגעות בפרנסת סוכני הביטוח ולגיטימי שילחמו כנגדן, אך אין זה אומר שזה לא מתפקידה של סלינגר לקדם אותם בכל כוחה.

קשה שלא לראות מבעד לנאומים שנישאו אתמול על הבמה באילת, מסרים שהופנו על ידי בעלי העניין כבר למחליפה של סלינגר ואולי אפילו לחברי הכנסת, לשרים ולראש הממשלה לקראת הבחירות הקרבות, בו יזדקקו לקולם של סוכני הביטוח. סלינגר, והאמת צריכה להיאמר, כבר לא ממש מעניינת. החוזרים שתעביר כעת, ילכו לאיבוד ולא בהכרח ייושמו על ידי מי שיחליף אותה. הנאומים של נוה ושל רוזנפלד הופנו הרבה יותר למיה ליקוורניק, המועמדת להחליף את סלינגר (או כל מועמד אחר במקומה) ובאים להציג מפגן כוח ועוצמה של שני לובים חזקים במטרה להרתיע את הממונה הבא.

אם תהיה זו ליקוורניק, את נוה היא מכירה היטב כמי שעמדה בראש אחת מפירמות עורכי הדין הגדולות בישראל, ויהיה זה מרתק לראות כיצד, אם אמנם תמונה, תפעל מולו.

אך גם אם יהיה זה כל אדם אחר, אסור יהיה לו להירתע ממפגן ההפחדה והכוח שהתרחש אתמול, כדי לרפות ידיו מדאגה לאינטרס הציבורי.