על טעויות (כתיב) תמימות או לא

טעויות כתיב הם דבר שכיח, בחיי היום יום וגם בהתחייבויות חוזיות. כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בפעם ההיא שבה התקשרה אליו פקידת הבנק ושאלה על צ'ק בסכום גבוה במיוחד, שנוצר בשל השתרבבות אפסים מיותרים שנרשמו בהיסח הדעת. 

בכל עסקה שאנחנו מבצעים, ייתכן כי צד מסוים לעסקה ישלח הצעה עם טעויות כתיב, אשר עלולות במקרים חריגים אף להוביל להתקשרות חוזית על בסיס שגוי. מה דינה של התקשרות שהתבצעה בטעות? האם הצד השוגה יכול לחזור בו מהטעות? לא תמיד.

לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ממנו עולה כי לעיתים, טעיות כתיב יכולות לעלות ביוקר.

הפרשה המוזרה ארעה לפני כעשור. התובעת והנתבע תכננו לרכוש יחד בניין בחיפה (מחצית לכל אחד), הכולל 14 יחידות דיור ובתי עסק. לקראת הרכישה הצפויה הם התקשרו ביניהם בהסכם, שכלל מנגנון המכונה בשם במב"י (buy me buy you), הקובע את האופן בו תבוצע רכישת חלקו של אחד השותפים, על ידי השותף האחר במקרה של מחלוקת ביניהם.

בהתאם למנגנון זה, כל אחד מהשותפים רשאי להגיש לשותף האחר הצעת מחיר לרכישת חלקו של אותו שותף, כשהשותף האחר צריך להשיב להצעה זו בתוך פרק זמן מסוים; במענה זה, על השותף להודיע האם הוא מסכים למכור את חלקו באותו מחיר שהוצע לשותף המציע, או להודיע שהוא מעוניין לרכוש את חלקו של השותף המציע באותו מחיר.

לאחר רכישת הבניין, נרשמו זכויות הבעלות על שם התובעת והנתבע, מחצית לכל אחד מהם.

900 אלף או 1.9 מיליון שקל?

לפני כשלוש שנים, שלח הנתבע לתובעת מכתב שבו הוא מציע לה לקנות את חלקה בבניין תמורת 900,000 שקל. עוד באותו יום, הודיעה התובעת לנתבע שהיא מסרבת להצעתו לרכוש את חלקה אולם היא מעוניינת לרכוש ממנו את חלקו באותו סכום שהוצע. הודעה כתובה נשלחה על ידי התובעת לנתבע למחרת היום.

אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק

כמה ימים לאחר מכן הופתעה התובעת לגלות בתיבת הדואר שלה מכתב מאת ב"כ הנתבע, ממנו עלה כי הנתבע מציע לתובעת לרכוש את חלקה בבניין בסכום של 1,900,000 שקל. כך, בתוך כמה ימים, התווספו להצעת הנתבע עוד מיליון שקל. מכיוון שעל הפרק עמדה הצעתו הקודמת של הנתבע, הוא לא שכח לציין בהודעתו כי כל הצעה קודמת שהעביר לתובעת - מבוטלת כיוון שנעשתה בטעות.

בעקבות עמדת הנתבע, נאלצה התובעת להגיש תביעה לסעד הצהרתי נגד הנתבע, בה ביקשה, בין היתר, להצהיר כי תניית הבמב"י השתכללה לכדי הסכם מחייב, ולפיה הנתבע מחויב למכור לה את חלקו תמורת הסך של 900,000 שקל - כפי שהציע לתובעת בעצמו.

בית המשפט בחן את הסוגייה בשני שלבים. ראשית קבע שהתקיימו כל התנאים שנקבעו בהסכם השותפות ביחס למנגנון במב"י שהצדדים ביקשו לקיים.

לאחר מכן בחן בית המשפט את טענת "הטעות" בנקיבת הסכום. כזכור, הנתבע טוען שהסכום שצוין במכתבו לתובעת - 900,000 שקל  נכתב בטעות כאשר הכוונה היתה לסכום של 1,900,000 שקל. הסכום של 900,000 שקל נכתב בהיסח הדעת.

"מדובר בשתי 'השמטות'"

במהלך המשפט ניתן הסבר רפה לטעות זו, ששכח לכתוב את הספרה "אחת" ואת המילה "מיליון". בצדק, לא נתן בית המשפט אמון בדבריו אלה של הנתבע, במתן נימוק

זה: אילו היה מדובר בהשמטה של הספרה "1" לפני המספר "900,000" בלבד, עוד ניתן היה בקושי לקבל את גרסתו. ואילו היה מדובר בהשמטה של המילה "מיליון" לפני המילים "תשע מאות אלף שקל" בלבד, גם אז עוד ניתן היה בקושי לקבל את גרסתו. אך כאשר מדובר בשתי "השמטות", גם בספרה וגם במילה, אזי הדעת נותנת כי אין מדובר ב"היסח דעת" אלא בכתיבה מודעת.

לאור כל אלה, נעתר בית המשפט לתביעת התובעת, וקבע כי בין הצדדים השתכלל הסכם מחייב, לפיו רכשה התובעת את חלקו של הנתבע בבניין תמורת הסכום שהוצע על ידי הנתבע מלכתחילה - 900,000 שקל.

לסיכום: צד בהסכם לא יוכל להתחמק מקיום התחייבויות חוזיות המבוססות על טעות לא כנה, לא סבירה ובלתי משכנעת, כמו שלמדנו מנסיבות המקרה שהובא לעיל. צד לחוזה בוודאי גם לא יוכל להשתחרר מחוזה מחייב כאשר הוא עצמו מונע את קיום החוזה. המסקנה ברורה: קראו היטב כל מסמך המהווה מימוש של אופציה או מנגנון רכישה (בין אם מדובר בעסק, חברה או נכס מקרקעין); על טעויות (גם שגיאות כתיב), משלמים ביוקר.

הכותבים הם שותפים במשרד שיפמן, ספיר שטורם ושות' המתמחה בדיני מקרקעין, התחדשות עירונית ומשפט מסחרי