האם ישיבה בתנוחת החירום במטוס באמת מצילה חיים במקרי התרסקות?

מקרי חירום בטיסה הם סיטואציה מפחידה במיוחד: הצוות יעשה כל שביכולתו כדי להנחית את המטוס בשלום, אך ליתר ביטחון יבקש מהנוסעים לעבור לישיבה בתנוחת החירום. הכוונה היא לישיבה כפופה, כשהידיים מגוננות על הראש והרגליים צמודות זו לזו.

ישנן הרבה תיאוריות בנוגע לאפקטיביות של הישיבה הזו, חלקן מורבידיות במיוחד: בעבר נטען שישיבה כזו נועדה לדאוג שהנוסעים ישבו במקומם ולא יתרוצצו בהיסטריה במטוס; שמטרתה להגן על מצב השיניים, כדי שיהיה קל לזהות את קורבנות ההתרסקות; ושישיבה במצב זה אפילו מעלה את הסיכוי למוות, כדי שחברות תעופה לא יצטרכו לשלם הוצאות טיפול רפואי לניצולי התרסקויות. ואולם, כל הטענות הללו התגלו כשגויות: ישיבה במנח חירום אכן מצילה חיים במקרי התרסקות.

למשל, בהתרסקות טיסה 92 של חברת בריטיש מידלנד בקגסוורת', אנגליה ב-1989: 47 נוסעים נהרגו, 74 נפצעו ואילו 79 שרדו כמעט ללא פגע - רובם ישבו בתנוחת החירום. מטוס קל פרטי התרסק באוסטרליה כשעליו 16 נוסעים; כולם ישנו בשעת ההתרסקות, פרט לאחד - שהתעורר, עבר לישיבת חירום - וניצל. גם נוסעי טיסה 1549 של יו אס איירווייז, שהונצחה בסרט "נס על ההדסון" ניצלו בין היתר, הודות לתנוחת החירום האמורה. ניסוי שנערך ב-2012 כלל התרסקות מכוונת של מטוס שנשא דמויות אדם שנשאו חיישנים, כשאחת ישבה במצב רגיל כשהיא חגורה, אחת ללא חגורה והשלישית במנח התרסקות; הניסוי לימד שהאחרונה היתה שורדת את ההתרסקות, בעוד השתיים האחרות לא.

לתעשיית התעופה לקחו שנים לשכלל את שיטת הישיבה. למשל, בעבר הונחו נוסעים שאחזו בתינוקות להניח אותם על רצפת המטוס ולהצמיד אותם אליה - מה שהתברר כטעות קטלנית לאחר כמה מקרי התרסקות. כיום השיטה המקובלת נחשבת ליעילה והבטוחה ביותר, בהתחשב בנסיבות.

בשורה התחתונה, קל לראות שתנוחת ההתרסקות לא נועדה לשרת צרכים של חברות תעופה – אלא להציל את חיי הנוסעים. יש כמה וכמה גרסאות לתנוחה ויש חברות תעופה שמנחות את הנוסעים לאחוז במושב שלפניהם, ואפילו להתכופף ולהגיע לעקבים. דבר אחד בטוח: עדיף להישמע להנחיות הצוות במקרי חירום, כדי לשפר את סיכויי ההישרדות שלכם.