קבוצת אחוות האחים

אי אפשר להתחיל כתבה על פילדלפיה 76 מבלי להזכיר את השם סם הינקי. הינקי, בוגר בית הספר לעסקים של אוניברסיטת סטנפורד, היה בעבר חבר בצוות הניהולי יוסטון רוקטס תחת דריל מורי. ב־2013 הוא התמנה לג'נרל מנג'ר של קבוצת הכדורסל פילדלפיה 76 ב־־NBA והתחיל את מה שמכונה היום "התהליך". המטרה שלו היתה לבנות את המועדון מחדש דרך הדראפט. בשביל לקבל בחירות דראפט גבוהות - כלומר שחקנים איכותיים או בעלי פוטנציאל גבוה - צריך להיות קבוצה גרועה שלא מעפילה לפלייאוף. ככל שיותר גרועים, הסיכוי לקבל בחירות יותר גבוהות בדראפט עולה. היקס הבין שזו הדרך קדימה ומילא את הקבוצה בשחקנים בינוניים וגם כאלו שלא ממש מתאימים ל־NBA.

כמעט כל הקלעים המצטיינים של הקבוצה מגיעים ממדינות שאינן ארה"ב | צילום: איי אף פי

הביקורות היו רבות. בעיקר דיברו על "תרבות קלוקלת שמעודדת לוזריות". אבל הינקי לא הפסיד בכוונה, הוא עסק בבנייה מחדש. לצד בחירות בדראפט, הוא גם בחר בברט בראון כמאמן. בראון - מחסידיו של גרג פופוביץ', מישהו שבסן אנטוניו ספרס ראו בו כמחליף פוטנציאלי לפופ - הגיע לפילי כדי להנחיל סגנון משחק מובהק, שמבוסס על מסירות ותנועה. בראון, שבספרס התמחה בבנייה ופיתוח שחקנים, לא הפסיד משחקים "בחינם". הוא ראה אותם כשיעורים לשחקנים הצעירים והמוכשרים שהתחילו למלא את הסגל. הינקי אמנם פוטר - בעיקר בגלל שהליגה, ה־NBA, עודדה לפטר את הג'נרל מנג'ר הזה שמעודד את קבוצתו להפסיד כביכול, אבל התהליך - The Process - התחיל וכל מומחה כדורסל יכול היה לראות שמשהו טוב קורה בפילי, אפילו אם זה לא נראה בעמודת הניצחונות (הקבוצה הפסידה כמעט 253 משחקים בארבע השנים הראשונות של בראון כמאמן - 77% מהמשחקים).

.

האב לחידושים

לצד ההליך הזה, פילדלפיה התחילה להפוך ל"האב" לחידושים והמצאות. החברה עובדת עם מספר רב של חברות הייטק שאמורות לסייע בפיתוח שחקנים. בין השאר, היא עובדת עם חברת RSPCT הישראלית, שמסייעת בטיפוח יכולות קליעה מדויקת (בן סימונס, רוקי השנה, כנראה ישתפר בקליעות בקיץ - אולי האלמנט שחסר לו להפוך לשחקן הטוב בליגה). הטכנולוגיות הללו - שנדרש זמן לעבוד איתן כמו שצריך - הן חלק מהתפיסה של הארגון - של דיוויד מרטין, מנהל ביצועים של הקבוצה, וגם של מנכ"ל הארגון, סקוט אוניל.

חברת Kinexon Sports, מסייעת - על ידי קריאת תנועת השחקנים עם טכנולוגיה מתקדמת - לקבוע מתי שחקן יכול לשחק בשיאו ומתי הוא צריך לנוח. החברה הזו היא אחד הגורמים הראשיים שסייעו לג'ואל אמביד - הסנטר המשובח אך הפצוע כרוני - לשחק העונה יותר מ־63 משחקים - אחרי שמ־2014 שיחק רק 31 משחקים (את כולם שיחק בעונה שעברה). אוניל דיבר בכנס Leaders in Sport בלונדון השנה על הטכנולוגיה של Kinexon (סנסורים על גופיות השחקנים שמעבירים דאטה מדויק על תנועה ומקום במגרש) והודה שהיא מסייעת לשחקנים ולארגון לדעת מי בשיאו הגופני ומי צריך מנוחה או מי פצוע. כמו כן, במגרש האימונים אוספים נתונים על כל הזריקות ומשתמשים בזה כדי לייצר תרגילים לשחקנים לזרוק ממקומות ספציפיים במגרש.

קו לארבע נקודות

התפיסה החדשנית מסייעת ל"תהליך" גם במציאת דרכים יצירתיות לעודד באימונים את סגנון המשחק שבראון רוצה. בן כהן מ”הוול סטריט ג'ורנל” דיווח לאחרונה שכדי לעודד שחקנים לרווח את המשחק, "לפתוח את המגרש" ולייצר חלל (spacing באנגלית), בקבוצה ציירו קו ארבע נקודות על מגרש האימונים. "כשמסתכלים על ההתקפה המודרנית בימינו ומנסים לשחק את הסגנון הזה, חייבים שיהיה הרבה חלל במגרש ולכן צריך לזרוק את הכדור מהשלוש כדי להביא את המגינים אליך ולפתוח את המגרש", אמר בראון לכהן. "עם קו ארבע הנקודות, אנחנו לוקחים את זה לרמה אחרת. לחללים אחרים. אנחנו רוצים למתוח את המגרש כמה שיותר".

הקבוצה (מקום 1 במסירות העונה, מקום 2 באסיסטים) נבנתה כדי לשחק את השיטה הזו, והחיבור של השחקנים זה לזה מאפשר לשחק ככה (מסירות רבות, תנועה רבה ללא כדור, הקרבה בהגנה וכו').

"הם לא נראים כמו קבוצה חדשה", אומר קווין אוקונור, כתב “The Ringer”. "זו קבוצה שנראית כאילו היא רצה הרבה זמן ביחד. על המגרש ומחוצה לו. אז זו עדות מצוינת לעבודה המצוינת של ברט בראון. זה עצבן אותי כשאמרו שיש 'תרבות הפסדים בפילדלפיה', אבל מה שהם עשו זה להרכיב תשתית לשיטה שלהם. הם שיחקו אז שיטה עם המון שלשות, אותה שיטה הגנתית, ותנועה ללא כדור. השיטה היתה שם ועכשיו מילאו את המגרש בשחקנים הרבה יותר טובים - מה שהופך את השיטה ליותר יעילה. זו שיטה מצוינת לפיתוח שחקנים".

מועדון ארוחת בוקר

כדי להטמיע את התרבות והסגנון ולתרגם את האיכויות של השחקנים שלו לקבוצה מנצחת, צריך גיבוש אמיתי. ובראון - שמגיע מארגון כמו הספרס, שמקדש את הגיבוש הקבוצתי והמשחק הקבוצתי - עשה עבודה מצוינת בהפיכת השחקנים מכל העולם, לקבוצה אחת.

יש לציין, הקבוצה מורכבת ממספר רב של שחקנים בינלאומיים. כמעט כל הקלעים המצטיינים של הקבוצה מגיעים ממדינות שאינן ארה"ב. סימונס אוסטרלי, דריו סאריץ' קרואטי, אמביד קמרוני, מרקו בלינלי איטלקי, ארסן איליאסובה טורקי. ג'יי.ג'יי רדיק הוא האמריקאי היחיד ברשימת הקלעים המצטיינים של הקבוצה בפלייאוף. בראון, שבילה הרבה מקריירת אימון שלו באוסטרליה ולאחר מכן כעוזר בקבוצה שהפכה את הבינלאומיות שלה לנכס הגדול ביותר שלה (ספרס), בונה על הגיוון האתני־לאומי הזה כדי לייצר קבוצה מגובשת יותר שמשחקת בסגנון "אירופי יותר", לפי סימונס. "זה כמו כור היתוך של הרבה אנשים והניסיון שלהם", אמר בראון ל־PA. "אני אוהב את הדברים הגיאו־פוליטיים, את הזוויות האחרות, את השיחות המגוונות. אני אוהב את הגיוון על המגרש ומחוצה לו. אני נהנה ממנו".

בלינליי אמר ל־PA שלמרות הבדלי השפה, הכדורסל והחברות שמתפתחת בחדר ההלבשה, הם מאוחדים. "אנחנו הולכים לארוחות ערב ביחד, מבלים הרבה זמן ביחד" אמר האיטלקי. "זה אף שהאנגלית שלי לא משהו וגם של סאריץ' לא טובה. אבל אנחנו שם, אחרי האימון, בחדר הלבשה ביחד. זה חלק מהעבודה, אבל זה נהדר שיש את כל החבר'ה האלה מכל העולם".

בן סימונס. "המסירה בסגנון שלנו היא המלכה", אמר בראון לארנוביץ. "הזהות שלנו מתבססת על הגיוון הזה בזורקים ובקולעים, על המגרש, בחדר ההלבשה ובעניין שאנחנו מייצרים זה עבור זה בארוחות בוקר. זו הזהות של פילדלפיה ואנחנו קבוצה מאוד מגובשת. אני אוהב את זה". | צילום: איי פי

החיבור הוא גם משהו שעבדו עליו בפילדלפיה. בכתבה מופלאה של קווין ארנוביץ מ־ESPN בראון מספר על "מועדון ארוחת בוקר" של הקבוצה. בראון מכנס את כל הארגון לארוחות בוקר - ביום חופשי מאימון. הוא בדרך כלל מביא מרצה או דובר ־ אוהד מפורסם של הקבוצה כמו הבמאי מ. נייט שאמלאן או מישהו עם סיפור חיים מרתק (ניצול שואה, מישהו שנשלח בטעות לכלא וכו'). המטרה היא להעשיר את האדם בקבוצה וגם לרענן את הרעיונות ואת הידע של האנשים בארגון. פעם בחודש שחקן צריך להעביר הרצאה משלו על נושא שהוא אוהב או מכיר היטב. וכך נוצר מצב שהשחקנים מספרים על עצמם - על מי הם ומה הם ומאיפה הם. וזה מייצר חיבור חזק עוד יותר - אינטלקטואלי, חברי, נפשי - וזה כנראה משליך על הצד המקצועי.

ההרצאות מגוונות. ג'יי.ג'יי רדיק העניק הרצאה על האם אנחנו חיים בסימולציה. רוברט קובינגטון נתן הרצאה על נחשים וזוחלים. הסנטר אמיר ג'ונסון הרצה על ההיסטוריה של הקעקועים, סימונס על חיות משונות באוסטרליה, סאריץ' על המלחמה בבלקן, טי.ג'יי מקונול על קפה וטימותי לואוו־קברו על צרפת (ואפילו העניק לחבריו לקבוצה טעימה מהמעדן הצרפתי, אסקרגו - חלזונות בחמאת שום ועשבי תיבול).

"המסירה בסגנון שלנו היא המלכה", אמר בראון לארנוביץ. "הזהות שלנו מתבססת על הגיוון הזה בזורקים ובקולעים, על המגרש, בחדר ההלבשה ובעניין שאנחנו מייצרים זה עבור זה בארוחות בוקר. זו הזהות של פילדלפיה ואנחנו קבוצה מאוד מגובשת. אני אוהב את זה".

גם אוהבי הכדורסל אוהבים את זה.