המאבק על בנק אגוד חושף את הרגולטורים במערומיהם

בחודשיים האחרונים מתנהל מאבק חרישי כמעט על עתידו של בנק אגוד. אולי אפילו "מעונב" - שכן לא ראינו צמיגים בוערים ברחוב אחוזת בית בת"א, או הפגנת המונים. 

אגוד סובל מכמה רעות חולות. הראשונה - יחס יעילות נמוך - הבנק מעסיק למעלה מ-1,200 עובדים, מונה כ-36 סניפים, והשכר בו זהה לזה של לאומי. בעיה נוספת, שהעיבה קשות על תוצאות הבנק, היא מערכת המחשוב - אגוד השקיע כ-100 מיליון שקל, ונאלץ לסגת מהשקעתו, כיוון שבסכום לא היה די.

צרה פחות מוכרת היא ביחסי העבודה. הבנק שומר על יחסי עבודה "שלווים" בזכות מערכת איזון בעייתית ביותר בין יו"ר הוועד איציק מוקמל, שמכהן בתפקיד מאז 1993, לבין ההנהלה. דו"ח שהגישה ההסתדרות ב-2014 המחיש את הצורך הדחוף לרענן את שורות הוועד, והצביע על ניגודי עניינים חמורים בין חברות הקשורות ליו"ר ולבתו, לבין חוזים שקיבלו חברות אלה, כולל ניפוח מחירי אירועים שנערכו, שימוש בכספי הוועד לצרכים אישיים ועוד.

במאבק הנוכחי מורגשת היטב אוזלת ידה של ההסתדרות. העובדה כי המאבק לא מתוקשר מביאה את היו"ר אבי ניסנקורן שלא למהר ולהתערב. נכון, אין מדובר במאבק על מפעל מדימונה המפטר 30 עובדים - כזה שמצטלם ממש טוב בטלוויזיה - אבל מדובר בסיכון ממשי למשלח ידם של מאות משפחות.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. מאבק לא מתוקשר, אבל מאוד חשוב | צילום: מוטי קמחי

אבל נדמה שהמטרידה מכל היא עמדתה התמוהה של המפקחת על הבנקים חדוה בר. זו חזרה וטענה כי "אגוד לא מצליח להפוך לבנק מחולל תחרות", וכי מיזוגו לתוך מזרחי "אין בו כדי להשפיע מהותית על השוק".

יכולתה המופלאה של המפקחת להמציא מחדש את חוקי הכלכלה, ולחיות בתוך בועה משלה, מפתיעה ומרשימה כאחד. אולי זה כתוצאה מן העובדה שהתפקיד הבא שאליו לוטשת בר עיניים יהיה, איך לא, במערכת בנקאית שעליה היא מפקחת.

המפקחת על הבנקים חדוה בר | צילום: עמית שעל

מה בכל זאת ניתן לעשות

יש לחזור ולעיין במושג הפיקטיבי הקרוי "שוק חופשי". שהרי הטענה היא שמדובר בבנק פרטי, ובעליו יכולים לעשות בו כרצונם. מי שקובע את כללי המשחק בכל רבדיו השונים של שוק ההון והבנקאות הוא הרגולטור. שני סוגי פיקוח רגולטורי נהוגים אצלנו: שוק מפוקח ברמה גבוהה, ושוק מפוקח ברמה נמוכה.

נוכחנו לראות מה קרה לשוק הסלולר כאשר החליט הרגולטור שזמנה של חגיגת רווחי העתק על חשבון משלם המסים דינה להיפסק. באבחת רגולציה, פסקו חברות הסלולר לחלוב את הציבור. התערבות נוספת נעשתה בשוק קופות הגמל. השר חיים כץ הגביל את דמי הניהול בקופות הגמל ל-1.05% לשנה, ומאז נמצא השוק בתחרות עזה.

מבט חטוף על הבנקאות העולמית מעיד שהפתרון למשבר פשוט מאוד עד בנאלי. מערכות בנקאיות בעולם (כולל בארה"ב) מפוקחות ומנוטרות באופן צמוד ושונה על ידי הרגולטור. לבנקים קטנים ובינוניים יש מערכת שונה ומקלה לעומת הגדולים. הקטנים נהנים מהקלות רגולטוריות שהגדולים אינם נהנים מהן. כך יוצרים תחרות שכל כך חסרה לצרכנים.

אגוד מעסיק שמונה סמנכ"לים. הדבר נובע משפע של הוראות רגולטוריות. הקלה בעניין זה משמעה מיליונים רבים לשורת הרווח. הקלות נוספות יכולות לבוא בצורה של מיסוי דיפרנציאלי זמני על הבנק, או בסיוע ישיר של המדינה. האוצר יכול להעמיד לרשות הבנק הלוואה או מענק, כדי שזה יקים לעצמו מערכת מחשוב. גם בנק ישראל יכול להירתם ולהעניק לבנק גישה לאשראי נוח יותר וזול יותר.

בנוסף, רצוי שההסתדרות (ובהיעדרה המדינה) תתערב בנושא יחסי העבודה. סיוע כזה יקל על העובדים עצמם להירתם למאמץ ולבצע מהלכים של התייעלות, הכוללים פרישות מרצון, וכן ויתור דיפרנציאלי על שכר.

ניתן להניח שמשקיעים חיצוניים ומקומיים דיעמידו לנגד עיניהם את אותן הקלות, יירתעו פחות מלהכניס ידיים לכיסים ולרכוש מניות. הגופים המוסדיים הבכירים בארץ מחפשים זה זמן רב להיכנס לתחום האשראי הצרכני והקמעונאי. במצב דברים זה, לא מן הנמנע כי אחד מאלה יבקש לרכוש את הבנק ולהיכנס בצורה אגרסיבית לתחום האשראי.

ובכל זאת, יש נקודות אור ותקווה

בניגוד למדיניות הבטלה של המפקחת, ניתן למצוא נקודת אור לעתיד בדברי היועמ"ש של הממונה על ההגבלים אורי שוורץ, שאינו ממהר להסכים למיזוג. מבדיקה שערך עולה שאגוד הצליח להעביר אליו בשנה האחרונה כ-6,000 לקוחות פרטיים חדשים. מעבר של לקוח מבנק לבנק הוא כמעט בגדר משימה בלתי אפשרית בימים אלה. סיוע רגולטורי משמעותי יותר יוכל להביא לכך שמספר זה יהיה רק בגדר התחלה.

יש שרך נוספת שבה ניתן ליצור לבנק קטן יכולת תחרותית? אפשר לקחת את תקציבי הפרסום שהוקצו לטובת פיתוח המשכנתאות, לוותר על קמפיינים ובמקום זאת להעניק הנחות והטבות בריביות ללקוח הקצה. ניתן רק לדמיין לאיזה נתח שוק היה מצליח להגיע הבנק לו הייתה עומדת לצדו הקלה כזו או אחרת, ואפילו זמנית.

גילוי נאות: אביו של הכותב עבד בבנק אגוד במשך 40 שנה