כניסת פייסבוק לתחום הדייטינג: שידוך כושל

1. מחיצה לאהבה. אחרי שנים של ציפיות, הודיע השבוע מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג שהרשת החברתית תיכנס לתחום הדייטים, ותשיק תכונה ייעודית להתאמת ויצירת קשרים למטרות רומנטיות. בצל שערוריית קיימברידג' אנליטיקה צוקרברג הדגיש את החשיבות לפרטיות המשתמשים והמידע שלהם, אמר כי פרופיל הדייטינג יהיה נפרד לחלוטין מהפרופיל הרגיל בפייסבוק - והוכיח למעשה שהוא עדיין לא מבין מה פייסבוק עשתה לא כשורה.

2. מידע גלוי. העליהום הנוכחי על פייסבוק נובע מהשימוש הלא מורשה שעשתה במידע משתמשיה לצורך עשיית רווחים. להבדיל, בשירותי דייטינג כמו טינדר המשתמשים בוחרים בדיוק איזה מידע לחשוף על עצמם ויודעים לאיזו מטרה הם עושים זאת. שירותים ותיקים כמו OkCupid אף מבקשים מהמשתמשים להשיב על שאלות מרובות ולספר על עצמם כדי לחסוך להם לכאורה את מפח הנפש ובזבוז הזמן הכרוכים בדייטים גרועים.

3. מטרת העל. כשזה מגיע לדברים כמו מציאת זוגיות, אנשים מוכנים לוותר על מידה רבה של פרטיות. האירוניה שצוקרברג מסרב להבחין בה היא שמסחטת המידע שמהווה פייסבוק, לפני ניסיונות הריכוך שהולידה השערורייה האחרונה, היא כלי מושלם לצורך מטרה זו.

4. חופש בחירה. אם פייסבוק היתה שואלת את משתמשיה אם הם מרשים לה לבצע חישובים מורכבים על בסיס הנתונים המרובים שאספה עליהם לצורך התאמה רומנטית, סביר שחלק ניכר מהם היה מסכים לכך. לעומת זאת, אם היא היתה טורחת לבקש את אישורם לצורך בניית פרופיל אישי מורכב שיאפשר להטות תוצאות בחירות או לדחוף אותם לרכוש יותר מוצרים, כנראה שהם היו מסרבים.

5. החטא הקדמון. צוקרברג וראשי פייסבוק חוטאים בפטרנליזם כלפי המשתמשים בכך שסירבו להעניק להם את הכוח לבחור לאיזה צורך להשתמש במידע שנאסף עליהם. תכונת הדייטינג החדשה טרם נחשפה במלואה, אבל כבר מהתיאור הראשוני עולה שהלקח לא נלמד: גם הפעם פייסבוק מתכוונת לשלול את אפשרות הבחירה ולמנוע מהמשתמשים להכריע איך הם רוצים להשתמש במידע שלהם, אפילו אם זה כדי להגביר את הסיכוי שלהם למצוא אהבה.