הופכת את הקערה: אריאל טייר מקדמת את האוכל הבריא בקפה Citizen

"בהתחלה היו מזמינים מאצ’ה לאטה, מצלמים, טועמים, לא מבינים, מחזירים ומבקשים קפה הפוך", צוחקת אריאל טייר, אחת מבעלי בית הקפה Citizen ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. “עכשיו אנחנו כבר יודעים לשאול את מי שמזמין אם הוא אוהב תה ירוק, ואם הוא לא, אז לכוון אותו למשהו אחר, כמו גולדן מילק או לאטה סלק. היום הרי הכל בעולם זה טרנדים. גם ה’וולנס’ וכל הרוחניות שבאה איתו. וכולנו, גם אם לא נרצה, מושפעים מהטרנדים שאנחנו רואים כל יום. הבריאות היא בהחלט בונוס בעניין זה. אפשר לאכול אצלנו את אחת הקערות לצהריים, לשבוע, אבל גם להרגיש לא כבדים ושאפשר להמשיך עם היום. יש אנשים שמתמכרים לזה”.

קפה Citizen שנפתח בנובמבר האחרון שוכן במבנה קטן שמאחוריו גינה נעימה, מטופחת ומעוצבת שגורמת לאורח לשכוח שהוא נמצא על אחד הרחובות הרועשים והאפורים בתל אביב. מאחוריו עומדים חמישה שותפים: השף דין דיסטל (שעבד בקיטשן מרקט ובאדורה), ירון סלמני שאחראי על הבר והמשקאות המיוחדים, שי קימיגאר ובני הזוג אלון פרנס ואריאל טייר – שהיא המוח הקריאייטיבי מאחורי הקונספט.

היא רק בת 28, נולדה וגדלה בניו יורק ועלתה לארץ לפני ארבע שנים בעקבות בן זוגה. “באתי בכלל מתחום התיאטרון, וכשהגעתי לארץ עשיתי תואר שני בקולנוע”, היא מספרת. “אבל אחרי הלימודים הבנתי שיותר כיף לי לבנות קונספטים ולמתג דברים. הקמתי עסק ואני עוסקת בו בעיצוב, מיתוג, קריאייטיב והפקת אירועים. אבל בעצם אני תופסת את עצמי כיזמת”.

ואיך מזה הגעת לפתיחת מסעדה?

“תמיד היה לי איפשהו חלום לפתוח מקום, אבל כולם יודעים שזה היום הדבר הכי לא נכון לעשות מבחינה כלכלית. את ירון הכרתי גם בארה”ב, והוא ושי מצאו את המקום הזה וחשבו לעשות בו כל מיני דברים, ביניהם לפתוח מקום של קפה ויוגה או לפתוח חומוס. הם פנו אליי ואל אלון ואני ישר אמרתי, ‘מה פתאום, זה רעיון ממש טיפשי, ובטח לא חומוס’. אבל אז ראיתי את החלל ואת הגן שאין כזה בשום מקום אחר. ישבנו והתחלנו לבנות טבלאות אקסל והבנו שבגלל שהשכירות פה יחסית נמוכה אפשר אולי להרוויח. הם עדיין היו בדעה שלפתוח מקום של חומוס זה הכי משתלם, אבל אני אמרתי, ‘למה שנפתח עוד חומוס בתל אביב, הרי אנחנו לא נהיה הכי טובים בזה בחיים. וחוצמזה, בואו נקשיב לספייס. חומוס זה מקום שבאים אוכלים והולכים מהר. פה יש גן שבא לך לשבת בו הרבה זמן. זה לא מסתדר”.

טייר ביקשה מהשותפים שייתנו לה שבוע, והכינה “מוד בורד” - קולאז’ שמתבסס על אימג’ים, טקסטים ואובייקטים שונים. “ככה אני מחליטה לגבי דברים”, היא אומרת. “הרגשתי שיש חוסר בארץ לנישה הזו של קערות, Bowls, ושבניו יורק ולוס אנג’לס כולם עושים קערות בריאות, וזה נראה קל, אז למה שלא נעשה את זה גם פה. גם הייתי לפני חתונה ונכנסתי לכל הנושא של אורח חיים בריא. תמיד חשבתי שזה שטויות, אבל הצלחתי, למשל, להתגבר על בעיות עור רק כי שיניתי את התזונה שלי. בסוף אותו שבוע נפגשתי עם כל השותפים ושמתי על מסך את כל ההצעות. כולם פשוט התאהבו בזה. לא פלא, זה נראה טוב”.

התפריט של Citizen שהתחדש לאחרונה לקראת האביב, הוא צנוע. יש בו שלושה סוגי טוסטים פתוחים, שלושה סוגים של קערות על בסיס קינואה, עדשים ובורגול או זודלס - נודלס מזוקיני, עוד אחד מטרנדי האוכל הבריא הנוכחיים. יש בו גם שלושה סוגים של קערות על בסיס זרעי צ’יה ושתי מנות יוגורט. בגזרת המשקאות, חוץ מהמאצ’ה הירקרק שמוגש עם גרידת לימון יש גם לאטה סלק, גולדן מילק - משקה על בסיס כורכום, ואליקסירים שונים - מעין שוטים על בסיס צמחים לניקוי מסוגים שונים.

“זה אוכל פשוט אבל כל ירק מטופל בול בדיוק כמו שהוא צריך להיות, ופשוט בא לך to dig in”, אומרת טייר. “מעבר ליופי הוויזואלי ניסינו בכל מנה להכניס כמה שיותר ערך תזונתי בדמות הסופרפודס – כורכום, גוג’י ברי, זרעי צ’יה ועוד. גם חשוב לנו שיסתכלו לעומק בתפריט ויראו, למשל, שיש בו ‘אפרסטוסט’. ושהכל יהיה בווייב כיפי”.

הווייב הוא אכן כיפי, והאפרסטוסט - טוסט עם אפרסמון צלוי, גבינת שמנת, רוזמרין, זרעי פשתן ומלח גס - הוא אכן מוצלח ומצטלם נהדר. “פעם אמרו שהעין אוכלת, היום המצלמה אוכלת לפני העין”, מוסיף השף דין דיסטל. “אבל התפריט נבנה על זה שהוא יהיה קודם כל טעים”.

כמה אנשים באים לפה כי הם רואים את המנות באינסטגרם?

“אני אוהבת להגיד ש־90%”, אומרת טייר, “אבל אני לא יודעת אם זה מדויק. הרבה מגיעים ובמקום להזמין מהתפריט מוציאים את הטלפון ומראים את התמונה של מה שהם רוצים. בגלל שיש המון קהל שחוזר, יש גם המון פידבקים מהלקוחות ואנחנו מנסים להיות כמה שיותר גמישים עבורם”.

כיום אחראית טייר על השיווק ויחסי הציבור של המקום, ברשתות החברתיות ובכלל, וממונה על הקונספט כשזה מגיע לשינוי התפריט. במקביל היא ממשיכה את העסק שלה שבו היא מעצבת וממתגת עבור לקוחות אחרים.

המקום פתוח בינתיים רק בשעות היום (עד 18:00) ורק באמצע השבוע (א’-ה’). “אני באה מהעולם של הפקת אירועים, עולם שיש לך בו הזדמנות אחת להוכיח את עצמך”, אומרת טייר. “ירון לימד אותנו לקחת את הזמן, ואני מאמינה שלאט לאט נוסיף ונגדל. הוא הסביר לנו שזה מרתון ושלא כדאי לנו להרוג את עצמנו על ההתחלה, כי ככה אנשים נהיים עייפים ונכשלים. אני מאמינה שעבורי זו הזדמנות ממש מדהימה. אם הייתי נשארת בניו יורק אולי הייתי מגיעה לפתוח בית קפה יום אחד, אבל בטוח שההזדמנות לא היתה מגיעה כל כך מהר”.