הפלישה ממזרח תשנה את ההייטק האמריקאי

הנפקת הענק של עליבאבא בבורסת ניו יורק ב-2014, הגדולה מאז ומעולם, היתה הסנונית הראשונה של פלישת חברות הטכנולוגיה הסיניות אל שוקי ההון. אשתקד יצאו להנפקה ראשונה 137 חברות סיניות, כמעט כפול מב-2016, וגייסו במרוכז 32.3 מיליארד דולר. השנה הגל צפוי להתחזק.

הערכה שפורסמה החודש ב"וול סטריט ג'ורנל" נקבה בלפחות 12 חברות עם הערכת שווי מצרפית של 500 מיליארד דולר שבוחנות הנפקה במחצית השנייה של השנה או בתחילת 2019. את הגל יובילו שלוש הנפקות ענק מהמזרח: יצרנית הסמארטפונים שיאומי שתנפיק בבורסה הונג קונג ושואפת לגייס 10 מיליארד דולר; אנט, זרוע התשלומים של עליבאבא שמבקשת לגייס סכום דומה; ודידי צ'ושינג המוכרת כאובר הסינית, שמכוונת ככל הנראה לגייס מעט פחות.

איור: יונתן פופר

השוק הסיני רווי בחדי קרן - חברות טכנולוגיה פרטיות ששוויין מוערך ביותר ממיליארד דולר - שאולי פחות מוכרים למערב, אך אוחזים בעשרות ולעתים אפילו במאות מיליוני משתמשים בשוק הבית שלהם. עליבאבא עצמה הולידה כמה חברות בנות שצמחו למימדים עצומים, בהן אנט שכוללת גם את שירות התשלומים Alipay ואוחזת בהערכת שווי אסטרונומית של 150 מיליארד דולר. לאחר הנפקתה צפויה אנט לעבור בשווייה את חברות הפיננסים הגדולות בארה"ב, וכבר היום היא מהווה את פלטפורמת התשלומים הגדולה בעולם.

בעשורים האחרונים היה ברור שענקיות טכנולוגיה מגיעות מארה"ב, ובפרט מעמק הסיליקון. מאפל ועד פייסבוק, מרבית חברות הענק בתחום היו אמריקאיות, והדומיננטיות שלהן בשוק העניקה לאמריקה מונופול על החדשנות. אך פלישתן של הענקיות הסיניות לבורסות וגישתן למשקיעים המערביים צפויות לכרסם במונופול.

אותן חברות סיניות צפויות ליהנות מתוכנית הממשל הסיני להשתלט על שוק הבינה המלאכותית העולמי עד 2030, שיעניק להן השקעות וגישה למאגרי הנתונים הממשלתיים. הממשל הסיני ידוע בתיעוד אובססיבי של אזרחיו, והנתונים שנאספו יעניקו יתרון משמעותי לחברות המקומיות. מאחר שביג דאטה הוא רכיב הכרחי בפיתוח AI, בפרט לשכלול יכולות למידה עמוקה, החברות הסיניות מתחילות את המירוץ לפסגה בנקודה מתקדמת בהרבה ממתחרותיהן המערביות.

נשיאת דידי צ'ושינג ג'ין ליו ומייסד עליבאבא ג'ק מא | צילום: בלומברג

במקביל נדרשים כמה מחדי הקרן האמריקאיים הגדולים לצלוח משוכות בדרך להנפקה. אובר ו-Airbnb פועלות בשולי החוק בתחומים רווי רגולציה, ו-WeWork חשפה לאחרונה הפסדים שנתיים של יותר מ-900 מיליון דולר. חברת חללי העבודה שקיבלה אשתקד 4.4 מיליארד דולר מסופטבנק היפנית, בחרה לגייס הון נוסף באג"ח לאחר שכשלה בגיוס ממוסדיים ישראליים שהגדירו אותה כ"חברה בסיכון גבוה". לעומתן, דידי צ'ושינג נראית יציבה בהרבה.

בשעה שחברות טכנולוגיה אמריקאיות כמו טסלה וסנאפ יוצאות להנפקה לפני שרשמו רבעון רווחי אחד, החברות הסיניות מגיעות לבורסות עם עשרות מיליוני משתמשים ונתח שוק מבוסס. זה קורה לא מעט הודות ליחסים הקרובים שהן מטפחות עם הממשל בסין - שהפיקוח הצמוד שלו והדרישה להתקנת דלתות אחוריות לצורכי מעקב מרתיעים לא פעם חברות מערביות מלהיכנס לשוק הענק. התוצאה היא הענקת יתרון עצום לחברות סיניות שפועלות ללא תחרות חיצונית ומגיעות למספר אסטרונומי של משתמשים.

כעת חלק מהחברות הללו הולכות בדרכה של עליבאבא ונושאות את עיניהן לשווקים חדשים מחוץ למזרח אסיה. שיאומי אמנם בחרה להישאר קרוב לבית ולהנפיק בהונג קונג, אך בחירה בוול סטריט מסייעת לחברות הסיניות לתקוע יתד במערב. ההשלכות רחבות בהרבה מתנאי המסחר במניה: אם חברות הענק הסיניות יתמקדו בסביבתן הביתית, נמשיך לחזות בשני שווקים שונים עם מערכות חוקים נפרדות. אבל אם יותר ויותר מהן יבחרו לקרוץ למשתמשי המערב, הדבר ישפיע לא רק על נתח שוק ורווחים אלא גם על סוגיות כמו פרטיות, תרבות עבודה וכמובן המוצרים והשירותים עצמם.

לאחר שהתרגלנו שמוצרי הטכנולוגיה המשמשים אותנו פותחו בידי - ולרוב עבור - גברים לבנים מערביים, שליטה של חברה סינית בתחום מסוים עשויה להניב תוצאות מעניינות. בשעה שבמערב פייסבוק מהווה עבור רבים את שער הגישה לאינטרנט, עבור מיליארד משתמשים באסיה WeChat ממלאת פונקציה זהה. משתמשי WeChat קובעים דרכה טיפולים רפואיים, משלמים חשבונות ומזמינים מוניות. מוצרים שפותחו מראש לתרבות שאינה מערבית, ובידי מפתחים שאינם מערביים, מטפלים בצרכים שונים ובהכרח יתפקדו באופן שונה. אולי זה בדיוק שעולם הטכנולוגיה צריך.