11 הערות לקראת הגמרים האזורים ב-NBA

1. לפי הנתונים שיש ב-NBA.com, הקרב בגמר המערב בין גולדן סטייט ווריירס ליוסטון רוקטס הוא המפגש בין שתי ההתקפות הטובות ביותר בליגה ב-44 שנים האחרונות. מאז 1973/74 (אז התחילו לאסוף את הנתונים הללו) לא היתה סדרה בין שתי קבוצות שקלעו יותר מ-112 נקודות ל-100 פוזשנים (התקפות). לווריירס יש העונה 112.24 נקודות ל-100 פוזשנים בועד שלרוקטס יש 112.23 נקודות ל-100 פוזשנים. הרוקטס היו ממש במרחק קליעה אחת מלהיות ההתקפה הכי טובה בעונה הרגילה. ההבדל בין שתי ההתקפות הוא קטן. מזערי.

2. סטטיסטית, יוסטון היא הקבוצה הטובה ביותר שתתמודד בפלייאוף נגד גולדן סטייט ווריירס של סטיב קר. יש לה הכי הרבה ניצחונות בעונה הרגילה מבין כל היריבות של הווריירס בארבע שנים האחרונות (65 - השנייה הכי טובה היא סן אנטוניו 2017, 61). כמו כן, יש לה את הפרש הנקודות החיובי הממוצע הכי טוב מבין כל היריבות (8.5 - השנייה הכי טובה היא אוקלהומה סיטי 2016 שניצחה משחקים ב-7.3 בממוצע). הרוקטס הם גם הקבוצה עם ההתקפה הכי טובה שהתמודדה עם גולדן סטייט בפלייאוף לאורך התקופה - 111.5 דירוג התקפי (offensive rating).

3. ליוסטון רוקטס יש יתרון ביתיות בזכות עונה סדירה טובה יותר מגולדן סטייט, שלאורך העונה כולה התקשתה להתעניין בעונה הרגילה. היתרון ביתיות הזה עשוי להתגלות כקריטי. הווריירס עם 15 ניצחונות פלייאוף רצופים בבית - שיוויון עם שיא של כל הזמנים של שיקגו בולס מ-1990 ו-1991. אם גולדן סטייט "גונבת" ניצחון בטקסס, אולי הסדרה עשויה להיות קצרה יותר ממה שה-NBA רוצה (קבוצות ה-NBA והשחקנים רוצים סדרות ארוכות שיכניסו כמה שיותר כסף למערכת - מה שעשוי להקפיץ את תקרת השכר בשנה הבאה). "עבר זמן מאז שהתחלנו סדרה מחוץ לבית" אמר דריימונד גרין, הסנטר של גולדן סטייט. "שוכחים איך זה מרגיש. אנחנו נצטרך לספוג כמה מכות ואנחנו ננסה להרביץ חזרה. אז אני מצפה לזה".

4. כריס פול, אחרי 85 משחקי פלייאוף בלי הופעה בגמר אזורי, עשה זאת. הוא ישחק בגמר אזורי ראשון בקריירה שלו. בגיל 33. אף אחד אחר לא שיחק כל כך הרבה משחקים בפלייאוף מבלי להגיע לגמר אזורי. לפי Elias Sports ג'אמל קרופורד (74 משחקים) וקירק היינריץ (71) הם היחידים שאיכשהו מתקרבים לפול בנתון הלא מחמיא הזה עבור אחד הרכזים הטובים בכל הזמנים. כשיוסטון עלתה העונה ליתרון 3-1 בסדרה מול יוטה, יתרון שכריס פול כבר איבד בעבר כשהיה בלוס אנג'לס קליפרס, פול הזהיר ש"בעבר הייתי ב-1-3 וזה נגמר רע". במשחק 5 הוא עשה הכל כדי שלא יקרה איזשהו "אסון" מבחינתו, יוטה תנצח ותחזיר את הסדרה לסולט לייק. הוא קלע 41 נקודות וחילק 10 אסיסטים. רק השני בהיסטוריה עם 40+ נקודות ו-10+ אסיסטים במשחק פלייאוף מכריע (הראשון היה מייקל ג'ורדן - מפתיע). הוא הראשון בהיסטוריה שעשה משחק כזה בלי איבודים. ההפך מלוזר.

5. פי.ג'יי טאקר לא שחקן חשוב ליוסטון כמו כריס פול. הוא Role player אבל הסיפור שלו מתחבר לזה של פול בצורה יפה מאוד. טאקר גדל בסביבתו של פול. שניהם באותו הגיל ומכירים אחד את השני מגיל 11. "זה נחמד לשחק עם מישהו שאתה מכיר ומשחק נגדו ב-AAU (ליגת הצעירים) מגיל 11-12" אמר פול, שסיפר כי התאמץ להביא את טאקר ליוסטון רוקטס וגם צחק ש"פי.ג'יי באותו גובה (1.96 מטר) מגיל 12. טאקר מגיע לסדרה כאחד מהשחקנים היחידים שהתחיל את הקריירה ב-NBA, נאלץ לעזוב את הליגה כי לא התאים - נדד ברחבי העולם (אוקראינה, ישראל, יוון, גרמניה, איטליה) וחזר ל-NBA כדי להיות 'רול פלייר' חשוב בקבוצה שמתחרה על האליפות.

6. נגד ניו אורלינס פליקנס, דריימונד גרין קלע 14.8 נקודות, לקח 11.8 ריבאונדים וחילק 10 אסיסטים למשחק. הראשון בהיסטוריה של הווריירס שעושה זאת בסדרת פלייאוף. גרין הוא האופציה הרביעית או חמישית לקליעה של גולדן סטייט ווריירס אבל הוא אולי השחקן החשוב ביותר להתקפה של הווריירס, במיוחד נגד יוסטון רוקטס.

יוסטון תגן על גולדן סטייט בגישת "Switch everything" - לא נעצרים בחסימות, פשוט מחליפים בין השומרים. כלומר אם דריימונד חוסם (עושה פיק) שחקן של יוסטון רוקטס בהתקפה של הווריירס, השחקן שלו עובר לשחקן שדריימונד חסם עבורו ולא מנסה לשבור את החסימה. יוסטון רוקטס עושה זאת מעולה השנה - בעיקר בזכות הסנטר השווייצרי קלינט קאפלה, שמגן היטב על שחקנים גבוהים ושחקנים נמוכים.

אז למה גרין יהיה חשוב להתקפה של גולדן סטייט? ייתכן שאיכות החסימות שלו וגם היכולות קליעה/חדירה שלו על שחקנים נמוכים יותר שישמרו עליו, יעשו את ההבדל בין שתי הקבוצות. גרין גם יהיה קריטי במאבקים על ריבאונדים נגד קלינט קאפלה וייתכן שהוא יצטרך להוציא את הווריירס להתקפות מעבר מהירות נגד יוסטון, שעושה הגנה מצוינת במשחק מסודר.

זה יהיה מאץ' אפ מאוד מעניין. קאפלה, הסנטר הוורסטילי של הרוקטס שבשני הסיבובים הקודמים ניצח את קרל אנת'וני טאונס ממינסוטה טימברוולבס (השחקן הגבוה שבסקר תחילת השנה הג'נרל מנג'רים בליגה אומרים שהוא זה שהם היו רוצים לבנות סביבו קבוצה) ורודי גובר מיוטה ג'אז (שחקן ההגנה של השנה כנראה). גרין, שניצח בסדרות הקודמות את לאמרקוס אלדריג' מסן אנטוניו - אחד מהסנטרים הטובים ביותר העונה ואנתוני דיוויס, אחד מהשחקנים הכי טובים בליגה העונה - יגיע לקרב מול סנטר שנראה כמו שדרוג צעיר שלו. קאפלה צעיר ממנו ב-5 שנים וגבוה ממנו ב-7 ס"מ, אבל גרין הוא ווינר פסיכופטי שזוכר כל אחד מה-34 שחקנים שנבחרו ממנו בדראפט. הוא הרוח הווינרית של הווריירס. וזה עשוי לתרום יותר לניצחון מאשר חסימות ויציאה להתקפות מתפרצות.

7. ה-MCL זו הרצועה המרכזית שנמצאת בצד הפנימי של הברך. תפקידה העיקרי הוא לייצב ולתמוך בברך בתנועות צדדיות בעיקר. אלו תנועות קריטיות למשחק של סטפן קרי. ה-MCL של קרי זו הרצועה שנפגעה בצורה לא קלה לקראת סוף העונה הרגילה. הוא חזר למשחקים נגד ניו אורלינס פליקנס ולא נראה כי הפציעה משפיעה עליו, אבל כשהלחץ יגבר - והלחץ יגבר בסדרה נגד יוסטון רוקטס - הרצועה תעמוד למבחן.

קרי, שמבסס הרבה מהמשחק שלו על תנועות חדות והחלטיות צריך את הרצועה הזו בתפקוד מלא של 100%. בכתבה בבליצ'ר ריפורט, הסבירו מדוע ה-MCL כה חשובה לקרי. לאכלאן פנפולד ( Lachlan Penfold) מי שהיה אחראי לביצועים אתלטים של הווריירס בעונת 2015/16 סיפר ל-BR: "מבחינת יכולות אתלטיות טהורות - להיות הכי גדול, הכי מהיר, הכי חזק - קרי לא שם. אבל כן יש לו מה שאני קורא לו קוארדינציה תוך שרירית נדירה ואדירה. התזמון שלו, הקוארדינציה אלו דברים שקשה לתאר. יש לו חיבורים ניורולוגיים יותר טובים מלכל אחד אחר על המגרש. והמוח שולט על תנועות השרירים". פנפולד אומר שב-20 שנות ניסיון שיש לו עם קרוב ל-100 ספורטאים אולימפיים, הוא אף פעם לא ראה "קוארדינציה תוך שרירית" כמו של קרי. אבל בשביל שכולם יראו את זה, ה-MCL צריכה להיות במיטבה. והיא, כאמור, תעמוד למבחן מול יוסטון רוקטס.

8. המפגש בין גולדו סטייט ליוסטון בפלייאוף הוא המפגש שכולם חיכו לו מתחילת העונה. והמפגש שדריל מורי, הג'נרל מנג'ר של הרוקטס, מחכה לו מסוף עונת 2015/16, אז הודחה יוסטון בחמישה משחקים בפעם השנייה ברציפות על ידי גולדן סטייט. מורי, טיפוס אובססיבי, חשב איך הוא בונה קבוצה שיכולה לנצח את גולדן סטייט ווריירס. "אני לא אמור להגיד את זה אבל אנחנו אובססיביים בכל מה שקשור לווריירס" אמר מורי לראיין רוסילו מ-ESPN בדצמבר האחרון. "חישבנו את זה, והגענו למסקנה שיש סיכוי של 90% שנצטרך לעבור דרכם אם אנחנו הולכים לזכות בתואר. הרבה מההחתמות שלנו ומה שאנחנו עושים במהלך העונה קשורים לזה. אנחנו מבלים רוב הזמן שלנו בלחשוב איך אנחנו מדיחים את הוריירס בשבעה משחקים. אנחנו די בטוחים שזה מה שיגדיר לנו את העונה".

גרין, הפה הכי גדול בווריירס ענה לדבריו של מורי בפברואר. "אנחנו יודעים שהם איום. הם הוסיפו כמה חלקים נהדרים וזה די ברור ומפורסם שהם בנו את הקבוצה כדי לנצח אותנו" אמר למגזין ספורטס אילוסטרייטד. "אוקיי. הבנו את זה. נראה אתכם בקרוב". והנה, הם מתראים.

9. קליבלנד קאבלירס התחילה את הפלייאוף בכושר נוראי. לברון ג'יימס, שמ-2012 מסיים כל סדרת פלייאוף ראשונה בסוויפ, נאלץ ללכת ראש בראש נגד אינדיאנה 7 משחקים. למשחק הראשון נגד טורונטו ראפטורס הגיע תשוש אבל הוביל את הקאבס לניצחון, שפירק - מנטלית - את הקנדים. הפירוק הזה של לברון היה היסטורי. במשחק האחרון לברון והקאבס ניצחו ב-35 הפרש. ההפרש הגדול ביותר בו מנצח לברון משחק מכריע. הניצחון המוחץ בסדרה הגיע הרבה בזכות לברון. אבל גם בזכות העובדה שהקאבס, אולי בפעם הראשונה העונה, מצאו את החמישייה שלברון אוהב לשחק איתה. זו לא חמישייה חדשה. ההפך. אלו החבר'ה שניצחו ביחד כבר סדרת גמר. הם כבר עברו תקופה ארוכה ביחד. הם "חיילים" לפי לברון. המבוגרים קוראים את לברון ואת המשחק הרבה יותר טוב מאשר השחקנים הצעירים שהובאו באמצע העונה (ג'ורדן קלרקסון, רודני הוד ולארי נאנס ג'וניור) והנתונים מוכיחים זאת. שחקני קאבלירס בני 29 או יותר הם עם הפרש חיובי של 239 בדקות הפלייאוף שלהם העונה. השחקנים שמתחת לגיל 29 הם במינוס 147. מעניין לראות איך סוסי המלחמה הוותיקים הללו יתמודדו מול הסייחים הצעירים של בוסטון סלטיקס (אחת מהקבוצות הצעירות בליגה).

10. רגע לפני שהוא מתחיל את סדרת הגמר האזורי השמינית ברצף שלו (רק שתי קבוצות עשו זאת בעבר: לוס אנג'לס לייקרס ובוסטון סלטיקס), שווה לבחון את המספרים של לברון ג'יימס ב-Basketball-Reference.com. הוא יתחיל את הסדרה עם 6,540 נקודות ב-228 משחקי פלייאוף . הכי הרבה נקודות פלייאוף בהיסטוריה (מקום 5 מבחינת משחקי פלייאוף - השחקן הפעיל עם הכי הרבה משחקים). מייקל ג'ורדן במקום השני מבחינת נקודות בפלייאוף, עם 5,987 נקודות ב-179 משחקים.

השחקנים הפעילים היחידים שעוד יכולים להגיע אליו הם קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן וסטף קרי, אבל גם זה ספק אם יקרה. היוזר ברדיט MisterHibachi חישב כמה כל אחד צריך לקלוע כדי לקלוע את אותו מספר נקודות שיש ללברון עכשיו.

דוראנט צריך לקלוע 40 נקודות למשחק ב-80 משחק פלייאוף ועדיין לא יגיע למספרים של לברון.

ווסטברוק צריך 40 נקודות למשחק ב-104 משחקים ועדיין לא יגיע למספרים של לברון. הארדן צריך 40 נקודות למשחק ב-111 משחקי פלייאוף רצופים ולא יגיע. סטף קרי צריך 40 נקודות למשחק ב-112 ולא יגיע. ספק גדול אם אי פעם מישהו בכלל יצליח לקלוע את אותו מספר הנקודות שלברון קלע בפלייאוף לאורך הקריירה.

לאורך ההיסטוריה רק לעשרה שחקנים היו יותר מ-200 משחקי פלייאוף כשחלק מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה לא הגיעו ל-200 משחקים, כולל קרל מלון, מג'יק ג'ונסון, ביל ראסל, מייקל ג'ורדן, פול פירס ואחרים שהיו להם ריצות פנטסטיות בפלייאוף. איך שהוא נראה כרגע, לברון יכול להגיע ל-8,000 נקודות פלייאוף. וזה כשלאף אחד אחר אין אפילו 6,000.

11. בוסטון סלטיקס נכנסה לפלייאוף כשהיא בלי שני השחקנים שהיו אמורים להיות הכוכבים הגדולים שלה העונה: גורדון הייוורד, שנפצע בחמש הדקות הראשונות של העונה ולא ישחק עד העונה הבאה, וקיירי איירווינג, שלקראת סוף השנה סבל מכאבי ברכיים והיו צריכים להוציא מהן ברגים מניתוח קודם. גם הוא לא יחזור עד העונה הבאה.

במצב כזה, אף אחד לא נתן לבוסטון סלטיקס סיכוי להגיע לגמר האזורי. אבל לקבוצה יש את בראד סטיבנס, מאמן שמתחילת הקריירה שלו מייצר קבוצות מנצחות משחקנים שהם אינם כוכבים. בוסטון ניצחה את מילווקי של יאניס אנדטוקומבו ואת פילדלפיה של בן סימונס וג'ואל אמביד. השלושה הם כוכבי העתיד של ה-NBA ואפשר להתווכח שהם בקבוצה מוכשרת יותר מבוסטון. ואולם, סטיבנס בכמה תצוגות אימון מופלאות, היה ה-x פקטור בסדרות הללו. ספק אם יש קבוצה אחרת ב-NBA שהיתה מנצחת סדרה בלי הכוכב הגדול שלה. אבל היתרון הגדול של בוסטון הוא המאמן. האם סטיבנס וחבורת הלוחמים בירוק שלו יכולים על לברון ג'יימס? אם יתמודדו ויתו כפי שהתמודדו עם הכוכבים הצעירים של הליגה, ייתכן מאוד שסטיבנס יראה את מה שהוא יודע על הבמה הכי גדולה.