אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

מבחן רכב

דאצ'יה דאסטר: בא לתת עבודה בלי לקרוע את הכיס

במחיר של פחות ממכונית משפחתית דאצ’יה דאסטר מגהץ שבילים משובשים ואיומים, טס בעליות ארוכות, והגלגלים שלו עולים ויורדים בלי לאבד את האחיזה בקרקע. הבעיה: ציון נמוך במבחן ריסוק ומנגנון בטיחות שכל מה שהוא עושה זה לצפצף

13.05.2018, 21:26 | תומר הדר

יש לנו דאסטר. מלא אבק. בחוץ אפור. בבוקר ירד גשם. כולם התפלאו ומיהרו לצלם את הגשם כדי ליידע אנשים אחרים שגם עמדו בגשם שיורד בחוץ גשם. אחר כך היה חם, וכולם התפלאו מאוד וצילמו. דאסטר הוא רכב כביש־שטח נדיר. יש בו מרכיב שאין ברוב רכבי הכביש שטח: כנות. כנות כמו שהיתה בסובארו פורסטר של עד לפני כמה שנים. הוא לא הכי יפה, הוא לא הכי מהיר, הוא לא הכי טוב בכביש, וגם לא הכי טוב בשטח - אך הוא גם לא מתיימר להיות.

קראו עוד בכלכליסט

בדאסטר מה שרואים זה מה שמקבלים. כמה פשוט ככה נכון. זו גישה מרעננת: יש רכבי כביש־שטח שמוכרים אשליות, תמונות של חופי ים וטיפוס על סלעים. הלקוחות קונים, יורדים לחול, נתקעים. לא מבינים למה הלך הגיר. הנה עובדה צרכנית חשובה: רכב כביש־שטח שעולה כמו מכונית משפחתית לא יכול להיות מצויד בתא נוסעים סופר־איכותי. וכנראה שגם יכולת שטח טובה לא תהיה לו. דאסטר לעומת זאת עולה פחות ממכונית משפחתית, ויש לו יופי של יכולת שטח. דאסטר עכשיו מגהץ את השבילים המשובשים והאיומים של יער יהדות תימן בהרי ירושלים. אין לו אפילו הנעה כפולה, אבל הוא טס בעלייה הארוכה שמגיעה מכיוון העמק למעלה. הבוץ לא מזיז לו וגם לא השיחים והאבנים.

לדאסטר יש מהלכי מתלה מרשימים, כלומר הגלגלים שלו יכולים לעלות ולרדת בלי לשבור את האחיזה הקסומה מהקרקע. הוא בנוי כך מכיוון שהוא זול. קונים אותו איכרים, פועלים, שנוסעים בדרכים משובשות, אז צריך מערכת מתלים יעילה. ובשנים האחרונות קונים אותו גם לקוחות שרוצים להיות שונים, שנוסעים בלואו קוסט וגאים בזה.

פסק זמן

עקרונית דאסטר החדש אמור להיות יקר יותר מקודמו כי ככה זה: שלדה חדשה, מנוע חדש, עיצוב חדש. אבל דאסטר לא יקר יותר, לפחות לא באופן משמעותי, כי השלדה היא למעשה אותה שלדה. דאצ'יה לא מתביישת בזה. הגישה נטולת בולשיט. את מה שעובד לא משנים, רק משפרים. המנוע אותו מנוע: טורבו דיזל, 1.5 ליטרים, 109 כוחות סוס. אותו סיפור: את מה שעובד לא צריך לשנות. תיבת הילוכים אוטומטית. לא הכי חדשה, תיבה שבכלל החלה את דרכה במכוניות של רנו. לפעמים היא קצת מתבלבלת. אפשר לסלוח לה, דאסטר עולה פחות ממכונית משפחתית.

בנסיעה מהירה בכביש דאסטר מבקש פסק זמן. הוא רך מדי, הוא נמרח בסיבובים, זה לא בשבילו. בנסיעה שפויה דאסטר מרחף בשמחה על בורות ושיבושים, באופן הרבה יותר משכנע מרכבי כביש־שטח יקרים משמעותית שצריכים לחיות עם צמיגי ספורט, מתלי ספורט, קשקושי ספורט. דאסטר בא לתת עבודה, לכן אין לו זמן לספורט.

דאצ’יה דאסטר. המנוע אולי שקט בהשוואה לדגם הקודם, אך עדיין רועש דאצ’יה דאסטר. המנוע אולי שקט בהשוואה לדגם הקודם, אך עדיין רועש דאצ’יה דאסטר. המנוע אולי שקט בהשוואה לדגם הקודם, אך עדיין רועש

לדאסטר אין הנעה כפולה. יש לו גם גרסה כזו שהכוח שלה מועבר לארבעת הגלגלים, אבל שלנו אוטומטית, לשלנו יש הנעה קדמית וצבע כתום. דאסטר אינו מכונית יפה. סליחה וכל זה. דאסטר הוא כן מכונית תכליתית. כל רכיב שמותקן בו מיועד להפוך את החיים לקלים יותר בזול: חישוקי הגלגלים שונים, הגלגלים יותר בשרניים. יש מתקן גג להעמסה של ציוד בגלל שצריך להעמיס על הגג ציוד. זה לא קישוט, זה על אמת. הפגוש הקדמי שונה מעט, גם מסיבות פונקציונליות: כשפוגעים באבן, או בכבשה קטנה, קל יותר לתקן. ויש קישוטי פלסטיק בצדדים שהינו נפטרים מהם כי הם מכוערים.

בפנים דאסטר הוא שיא הפשטות. והוא שיפור ניכר בהשוואה לדאסטר הקודם, שהיה שיא הפשטות. דאסטר הקודם התברך בכמה מאפיינים שנועדו להקשות על הנהג ולהפוך את חייו לסימפוניה של קללות: מיקום המתגים של האוורור היה שגוי. כדי להרים את המושב היה צריך לבצע ריקוד מסובך שכלל שתיים־שלוש קפיצות באזור הישבן. עכשיו כבר לא: יש ידיות ראויות. תא הנוסעים הוא שריד של העשור הקודם. המיתוג מוכר היטב מדגמי רנו ישנים: אם הוא עבד מיליוני קילומטרים במיליוני רנו, אין סיבה שלא יעבוד בדאסטר. הנדסת האנוש טובה יותר, ללא ספק, אך עדיין רחוקה משלמות: תנוחת הנהיגה אינה נוחה. ההגה מתכוונן לרוחק אך לא מספיק: צריך לשבת בזווית שדורשת ידיים מתוחות קדימה ורגליים מקופלות. זה לא יהיה נעים בנסיעות ארוכות. המזגן דורש שימוש תכוף במצב החזק ביותר כדי להפיק קור ראוי.

מושב אחורי מרווח

המנוע אולי שקט בהשוואה לדגם הקודם, אך עדיין רועש, במיוחד בגרסה האוטומטית שנאבקת לפעמים עם ה־109 כוחות סוס של הטורבו דיזל כדי להפיק ביצועים ראויים. ביקורת כזו היתה יותר לגיטימית לו היה מדובר ברכב שעולה 140 אלף שקל, אך דאסטר עולה הרבה פחות. ויש לו עוד יתרונות: מכיוון שמדובר ברכב שנבנה עבור מי שרוצה להתלכלך, אז מדובר ברכב מרווח. לא בושה לומר שמה שטוב לאינסטלטור גרמני טוב גם למשפחה ישראלית: תא המטען ענק, וכולל גם שקע חשמלי. המושב האחורי מציע שפע של מרווח.

סעיף בעייתי מאוד: דאצ'יה דאסטר קיבל ציון נמוך של שלושה כוכבים במבחן הריסוק של EURONCAP. מלבד זאת, בישראל דאסטר זוכה למערכת נוספת שמרבה לצפצף בשעת סכנה, אך לא עושה הרבה בעת סכנה אמיתית. יש מי שטוען שהמערכות הללו מפחיתות תאונות, זה שר התחבורה. הוא טועה.

כיצד דאסטר, שרחוק משלמות, מצליח כל כך להרשים? התשובה היא כנות. דאסטר לא מוכר פוזה, אלא תכלס, והוא זול: 112 אלף שקל לטורבו דיזל אוטומטי מאובזר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות