כמה מפעלים נפתחו? ויכוח ששייך לעולם של אתמול

הוויכוח שניטש בין שר הכלכלה אלי כהן לנשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש בנוגע לכמה מפעלים נפתחו בפריפריה במהלך 2017 ומהי ההגדרה של מפעל חדש שייך במידה רבה לעולם של אתמול. הפוקוס של התעשייה המסורתית בישראל של 2018 צריך להיות במקום אחרי לגמרי - בפריון. כלומר, בשאלה כמה העובד הישראלי מצליח לייצר בתוך שעה, חודש או שנה. כשהפריון נמוך, החברות אינן תחרותיות, אינן רווחיות ועושות את דרכן אל עבר אובדן זכות הקיום. בנוסף, כשהפריון נמוך, בסופו של דבר גם השכר של העובד יהיה נמוך. זה משחק סכום אפס, ולכן פיתוח של תעשייה שהיא אינה תעשיית שכר מינימום הוא אינטרס לאומי.

מנתונים שפרסם לאחרונה ה־OECD עולה כי הישראלי עובד בממוצע 1,889 שעות בשנה - נתון שמציב אותה במקום ה־9 בקרב המדינות המפותחות. מה יוצא מכל השעות האלה? לא הרבה. התוצר של העובד הישראלי נמוך מהממוצע ב־OECD. כדי להעלות את הפריון, יש להתמקד ביצירת מפעלים חדישים ולהפיכת התעשייה המסורתית להייטקית, כזו שבה הטכנולוגיה החדשנית מחלחלת אל הליך הייצור עצמו. זה אומר שלא צריך לזנוח את מפעלי השוקולד והפלסטיק, אלא לשנותם כך שהם יעבדו בדומה למפעלי שבבים. זו הסיבה לכך שבמידה רבה ישנם מקרים שבהם עדיף להרחיב מפעל קיים באמצעות פתיחת קו ייצור חדשני במקום להקים מפעל מאפס.

נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש. "על מה אלי כהן מדבר?" | צילום: עמית שעל

והרי בישראל לא קל להקים מפעל מאפס. למעשה, במקרים רבים מפעלים חדשים מבזבזים זמן רב בהליכי רגולציה שמעכבת את פתיחתם במשך זמן רב. ואכן, מדד עשיית העסקים של הבנק העולמי מוכיח מדי שנה שישראל רחוקה מהפחתת הנטל הרגולטורי, שכן כמעט בכל שנה היא מידרדרת כלפי מטה בדירוג. עם זאת, אסור לשכוח שחברות תעשייתיות מסורתיות רבות משקיעות מאות מיליונים בשנה כדי לחדש את הטכנולוגיה שלהן ואת הציוד, והן משנות את פניה של התעשייה המסורתית שצריך להמשיך לתמוך בה.

השינויים הטקטוניים בכלכלה הגלובלית ובתעשייה - המעבר מייצור בידי כוח עבודה זול לייצור בידי כוח אדם איכותי ומשכיל, מייצור המוני שבו לישראל אין כל יתרון לייצור קטן וממוקד, מייצור בשיטות לואו־טק לייצור בטכנולוגיות חדישות - מספק לישראל הזמנות חסרת תקדים להשתלב בצמרת העולמית. לכן חשוב שכהן וברוש ינטשו את זירת הקרב ויתחילו לשתף פעולה כדי להוביל את התהליך הזה.