למה תעשיית התוכן בארה"ב לא רודפת אחר הפיראטים אצלה בבית?

גנבי עירך קודמים

תעשיות הקולנוע והמוזיקה האמריקאיות מנהלות מלחמת חורמה בהפצה הפיראטית: הן שולחות מכתבי איום אישיים למפתחי Kodi בבריטניה, תובעות מפעילי אתרי סטרימינג בתאילנד וצדות משתפי קבצים בכל מקום - על ביתו של קים דוטקום, מייסד Megaipload, אפילו פשט כוח ימ"מ בניו זילנד. בימים אלה פועלות התעשיות הללו להשתלטות על דומיינים מהם מתבצעת גניבת תוכן, וחסימת אחרים - אבל לא בארה"ב עצמה. זה קצת מוזר, בהתחשב בכך שלפי אתר TorrentFreak, דווקא שם יש יותר פיראטיות תוכן מבכל מדינה אחרת.

פיראטים? רק אצלי בבית | צילום: Mirror

הסיבה היא שלתעשיית התוכן יש זיכרון טוב מאוד: בסוף 2011 ניסתה להעביר חוק בשם SOPA, שאמור היה להקנות לה יכולות כמעט לא מוגבלות בצנזורת אתרים ושירותים מקוונים שקשורים, במישרין או בעקיפין, לפיראטיות תוכן. בתגובה, התגייסה האינטרנט כולה ועלתה על הבריקדות: ויקיפדיה הוחשכה, גוגל האטה את הגלישה ואפילו פייסבוק הביעה התנגדות. לצדן, הפילו גולשים את אתר הסנאט האמריקאי בפניות לבטל את הגזירה ונרשמה מחאה בפורומים ואתרים מובילים רבים.

עמוד מחאה שפרסמה ויקיפדיה ב-2012

חברות התוכן יודעות שהן מפסידות כסף בארה"ב, אך גם שלציבור האמריקאי יש רגישות גדולה בנוגע לחירויות שלו באינטרנט בכל הנוגע לצריכת תוכן. לרוב האמריקאים לא אכפת כשפייסבוק מעניקה לגופים פוליטיים גישה למידע שלהם לצורך הטיית הבחירות - כפי שלמדנו מפרשת קיימברידג' אנליטיקה, אבל שלא תעזו לקחת לאמריקאי את הסטרימינג הפיראטי שלו; מדיניות כזו תעורר זעם, ואנשים כועסים עלולים להתחיל לגנוב תוכן כמחאה או גרוע מזה: להפעיל לחץ להגבלת הכוח הקיים של התעשייה. ולכן, לפי הערכות, מעדיפה תעשיית התוכן להפעיל לחץ על מדינות זרות דרך משרד החוץ האמריקאי, ולסגור את הברז לפיראטים שמעבר לים. הפיראטים המקומיים יכולים בינתיים להמשיך לצפות בניחותא. מעניין מה יעשו פיראטים במדינות אחרות עם המידע הזה; הרי קל מאוד להרים שירות שיתוף קבצים על שרת אמריקאי, וליהנות מזהירותן של תעשיות הקולנוע והמוזיקה.

פה גדול, אמר דוקטור האקר

בריאות דיגיטלית היא חזון מבורך: במקום ללכת לרופא, יוכלו החולים להתחבר לשירות מקוון בו יפגשו את הרופא בשיחת וידאו, יעבירו לו מדדים פיזיולוגיים באמצעות חיישני סמארטפונים ומחשוב לביש ויקבלו את התרופות אליהם הביתה במשלוח. יש הרבה עיכובים לקראת מימוש החזון הזה, ביניהם כאלה שקשורים לתרבויות בירוקרטיות והיעדר תשתית מתאימה. בארה"ב חלה לאחרונה תמורה שדוחפת את מערכת הבריאות האמריקאית לכיוון הזה: מחסור ברופאים זמינים. לפי נתונים מהשנה שעברה, ב-15 הערים הגדולות במדינה צריך להמתין בממוצע 24 יום לפגישת רופא - והמצב לא השתפר מאז. סקר של חברת הייעוץ Accenture הראה שכ-70% מהאמריקאים רוצים פגישות רופא וירטואליות, מה שעולה בקנה אחד עם תנופה במספר הסטארט-אפים שמפתחים פלטפורמות בריאות מקוונות שכאלה.

בריאות דיגיטלית? רעיון מצוין - כל עוד מיישמים אותו נכון | צילום: שאטרסטוק

העניין הוא שמעבר לשירותי בריאות דיגיטליים מצריך תכנון מאוד קפדני של שכבת אבטחה המידע בהם. מוסדות רפואיים נפרצים בידי האקרים בתכיפות מדאיגה והמידע שנגנב משמש לסחר וסחיטה. אם יוטמעו מערכות בריאות דיגיטלית ללא תשתית אבטחה מתאימה, נחזה בצמיחה במספר קורבנות ההאקרים - כמו גם במספר ההאקרים עצמם: כשקל לעשות כסף באפיק פריצה ספציפי, יתמקדו בו יותר פושעי סייבר; הביקוש בקרב הפורצים לכלים יעילים יותר ייענה בהצעת קורסים, נוזקות, פרטי גישה לשירותי בריאות שכבר נפרצו ועוד; והחולים אולי יחסכו זמן, אך ייפלו קורבן לפושעי הרשת. מה הפיתרון? הטמעה חכמה והדרגתית, עם תקופת מבחן מתאימה וביקורות אבטחה קבועות.

הסדקים הרגישים ביותר

ככל שנחשף יותר מידע על פעילות ההאקרים הרוסים במהלך בחירות 2016 בארה"ב, כך ניתן ללמוד יותר על נקודות התורפה של החברה האמריקאית כולה. לאחרונה נודע שרוב המודעות שרכשו המתסיסים של פוטין בפייסבוק נגעו לסוגיות כגזע, פשע ושיטור. הנושאים הללו גם השתלבו זה בזה: למשל, בצורת קמפיין שקרא לתמוך בשוטרי ארה"ב, שנאבקים בפשע שמקורו במיעוטים. סוגיית הגזע היא כנראה הטעונה ביותר: מבין 3,500 מודעות ברשת החברתית שאותרו, עסקו 1,950 בנושא זה - וזכו לכ-2.5 מיליון חשיפות. פייסבוק מנסה למנוע מגורמים שונים מלנצל אותה לצורך מעורבות במהלכים פוליטיים במדינות אחרות, אך היא עושה זאת באיחור ניכר ובהצלחה חלקית. בשבוע שעבר הודיעה שתאסור על גורמים מחוץ לאירלנד לרכוש מודעות בנושא משאל עם על הזכות להפלה במדינה - כאילו שגורמים זרים לא יכולים לממן תנועה מקומית או פשוט להרים חברת קש אירית. הפיתרון פה לא יהיה טכנולוגי; כל עוד ניתן לסוגיות כמו גזע או מוצא להפריד בינינו, יוכלו גורמים חיצוניים לנצל זאת למטרותיהם.

המדבקה לא תבטל

נינטנדו, סוני, יונדאי, אסוס, מיקרוסופט ו-HTC נאלצו להתקפל בפני נציבות הסחר האמריקאית ולבטל נוהג ותיק ומטופש: המדבקות שאסור להסיר. החברות האמורות, ביחד עם כמה אחרות, הדביקו על המכשירים שלהן מדבקות ועליהן מידע טכני על המוצר, לצידו נכתב שמי שיסיר אותן יבטל את האחריות עליו. בחודש שעבר נשלחו לחברות מכתבי אזהרה, בהם נדרש מהחברות לתקן את מדיניות האחריות שלהן תוך 30 יום, כדי לא לחטוף קנסות ולהסתבך. עתה נודע שהחברות יישרו קו עם הדרישה. אך אל חשש: אלו חברות טכנולוגיה והן מתמחות בלמצוא עוד ועוד דרכים לחסוך כסף על גב הלקוח, ולהציג זאת באותיות יותר ויותר קטנות.

אלקסה? זה שם של תוכנה

יש לי חברה טובה בשם אלקסה, שמתלוננת על כך שמאז שחבריה בארה"ב קנו רמקולי אקו, היא פשוט לא יכולה לבקר אצלם בלי להתעצבן; כשהם פונים אליה בשמה, מיד מגיבה גם הסייענית החכמה שברמקול - מה שכמובן, מצחיק את בעל המכשיר אבל לא אותה. כנראה שהבעיה הזו עתידה להפוך לנדירה מאוד: לפי נתוני הביטוח הלאומי בארה"ב, חלה ירידה של 33% ברישום תינוקות בשם אלקסה מאז 2015 - השנה בה הושק המוצר של אמזון. השם הזה נהיה פופולרי עבור בנות בתחילת שנות התשעים ומאז טיפסה תפוצתו בהתמדה יחסית. את הקשר הזה זיהה פרופ' פיליפ כהן מאוניברסיטת מרילנד, שסבור שאנשים פשוט לא רוצים שיקשרו את השם של בתם עם המוצר. מאז 2016 חלה גם צניחה משמעותית בבחירת השם "דונלד" לילדים; מעניין למה.