צילום: סרטי יונייטג קינג
מה נשמע דוק: ההמלצות של דוקאביב 2018
גם להיטי ענק וגם סרטים שמאתגרים את הסבלנות אבל חושפים את יוצרי התעודה המהוללים שפועלים כעת. הצצה ליבול הבינלאומי של דוקאביב
פסטיבל דוקאביב לקולנוע דוקומנטרי, הפסטיבל השלישי בגודלו בישראל, ופסטיבל הקולנוע הבינלאומי הבכיר של תל אביב, משיק היום את המהדורה ה־20 שלו. הקרנה חגיגית של הסרט “דודו טסה והכווייתים”, על סיבוב ההופעות של טסה עם רדיוהד בקיץ שעבר, תפתח הערב את הפסטיבל בהאנגר 11 בנמל תל אביב. ההקרנות הסדירות של סרטי הפסטיבל והתחרויות בו יתחילו מחרתיים.
מי שרוצה לצפות כבר השבוע בסרטים שיעשו כותרות בחודשים הקרובים, צריך להתיישב בתחרות הישראלית, שממנה יצאו כמה מהסרטים הכי מדוברים של השנים האחרונות: “הקיר” של מורן איפרגן, “סאלח, פה זה ארץ ישראל” של דוד דרעי ו”לפני שהרגליים נוגעות בקרקע” של דפני ליף. מכיוון שכמעט כל הסרטים הישראליים יוצגו בפסטיבל בבכורה עולמית, בואו נעלעל במבחר הבינלאומי, שמציע לפחות שני להיטי ענק, ולפחות שני סרטים שיאתגרו את הסבלנות שלכם, אבל יציגו בפניכם שניים מהדוקומנטריסטים המהוללים ביותר שפועלים כעת.
“פרלמן". אני מעריך שזה הולך להיות הסרט התיעודי הכי מצליח השנה בארץ אם יעשה סיבוב בבתי הקולנוע. הסרט (של יס דוקו) שכבר הופץ מסחרית בארה”ב תחת השם “יצחק” הוא פצצת הנאה נהדרת, לא מעט בזכות דמותו מלאת החיות של יצחק פרלמן. הכנר הווירטואוזי בן ה־72 נולד בישראל, לקה בפוליו כילד והפך לכוכב בינלאומי בגיל 16. הסרט עוקב אחרי חייו כרגע, בעודו קוצר את השבחים על קריירה מופלאה, ומספר באמצעות קטעי ארכיון את סיפור חייו.
“מקווין". אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל טרייבקה האחרון ייצא להקרנות מסחריות בארץ בעוד כחודש, וצפוי למשוך אליו קהל רב. שמונה שנים אחרי התאבדותו של מעצב האופנה אלכסנדר מקווין, מגיע הסרט התיעודי המקיף והמרהיב למדי הזה (של יונייטד קינג), שמציג קלטות וידיאו שמקווין וחבריו צילמו, והמון חומרים ויזואליים על תצוגות האופנה הפרובוקטיביות שלו.
“ביג טיים". פורטרט תיעודי של האדריכל הדני ביארק אנגלס שבגיל 40 בונה כמה מהבניינים המעניינים ביותר בעולם. להבדיל מפרלמן ומקווין, הסיפור של אנגלס לא מספר על הצלחות עבר, אלא על ההיסטוריה האדריכלית שהוא עושה כרגע. למרות שכל הסרטים בנויים באופן דומה, משום מה דווקא הסרט הזה (של הוט 8) הוא הפחות מעניין או מלהיב מהשלושה. האם זה בגלל הבימוי, או כי הגיבור פחות כריזמטי, או כי הוא עדיין לא אגדה? חידה.
“אקס ליבריס: ספריית ניו יורק". סרטו החדש של פרדריק ווייזמן, קולנוען אגדי בן 88, שכמו רוב סרטיו נמשך שעות ארוכות (שלוש שעות הפעם) ומתמקד במקום ולא באדם. אחרי שתיעד בסרטיו הקודמים את הנשיונל גלרי בלונדון, את מועדון הקרייזי הורס בפריז ואת בית המחוקקים באיידהו, הוא מתמקד הפעם בספריה הציבורית העתיקה של מנהטן.
“גברת פאנג". וואנג בינג הסיני הוא עוד אחד מהבמאים התיעודיים המהוללים כרגע בזירה הפסטיבלית, ואחד היוצרים הכי פחות נגישים בעולם. בימים אלה הוא מציג בפסטיבל קאן את סרטו החדש הנמשך שמונה שעות ורבע, ולכן זו הזדמנות לראות בפסטיבל את אחד מסרטיו הקצרים ביותר (רק 86 דקות). זו דרך טובה אך לא פחות מפרכת, להתוודע אל הבמאי התובעני הזה. וואנג מתבונן מקרוב ומבלי למצמץ בגברת פאנג, סינית קשישה חולת אלצהיימר, בשעות גסיסתה, בביתה, כשמשפחתה לצידה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה