דילמת ההדק והנצרה: עובדי גוגל מתפטרים בגלל שת"פ עם הפנטגון

האצבע על ההדק, האצבע על המקלדת

גוגל עוברת משבר לא שגרתי: בחודש שעבר נודע שעובדים בחברה מתנגדים להשתתפותה בפרויקט Maven של הפנטגון, במסגרתו משודרגות יכולות הבינה המלאכותית של כלי טיס בלתי מאוישים. לא מדובר ברחפנים קטנים וחביבים - כי אם במל"טים גדולים, שמסמנים מטרות למתקפה ובמקרים רבים אף יורים את הטילים בעצמם. כ-4,000 מעובדי גוגל חתמו על עצומה נגד השת"פ הזה ואמש פורסם שכ-12 איש אף התפטרו בגללו.

גוגל תקועה פה בין הפטיש לסדן: החברה עבדה קשה מיומה הראשון לבניית תדמית של מקום עבודה כיפי ומתגמל, עד כדי כך שלעובדיה אין בעיה מוסרית עם שתיית מידע אישי בהיקפים אסטרונומיים (לפעמים גם בחשאי, כפי שהוכיחה פרשת סטריט ויו) - אבל רובוטים מעופפים שהורגים אנשים במלחמות (שלפעמים, גם הן חשאיות) זה כבר יותר מדי. מצד שני, הפנטגון משלם היטב, ושת"פ מוצלח עמו יסלול את הדרך למיזמים נוספים בעתיד.

העניין הוא שפרויקט Maven לא משדרג את יכולות ההרג של המל"טים - את זה הצבא עושה יופי גם ללא עזרה גוגלית: מטרתו לייעל זיהוי עצמים, מה שיאפשר לצמצם את הפגיעה בגורמים בלתי מעורבים. במילים אחרות, להעלות בסערה השמימה רק את המחבלים ולא, נניח, את השכן. אם הלחץ הפנימי בגוגל יצמח, יכול להיות שההנהלה תיכנע ותוותר על המיזם - הרי ישנה תחרות פראית בין חברות הטכנולוגיה על עובדים מוכשרים, ובטוחני שאפל, אמזון ופייסבוק יקלטו בשמחה את מאוכזבי גוגל. אבל הסוגיה מעלה נקודה אחרת, נקודה ערכית: עובדי חברות ההייטק צריכים לקחת בחשבון שכלי בינה מלאכותית יתפסו בשדה הקרב חלק שרק ילך ויגדל; עליהם להחליט האם ברצונם לעזור לצמצם נזק לחפים מפשע, להיות מעורבים בצורה שתוכל להציל חיים - או להגיד "שמישהו אחר ימצא פיתרון". אז אם הם כל כך אתיים, כדאי שיזכרו: צבאות תמיד הצליחו למצוא גורמים שישפרו עבורם את ההדק - כשמה שהעולם צריך כיום הם גורמים שישפרו את הניצרה.

נסיינים בעל כורחנו

יותר ויותר מדינות פותחות את כבישיהן לניסויי רכב אוטונומי; אינטל, וויימו, אפל, אובר ואחרות מפעילות עליהם מכוניות עצמוניות, בניסויים שהולכים ומתרחבים בהתמדה. לא כל נהג מרגיש בנוח לנסוע לצד מכונית שנשלטת בידי מחשב, אבל לחברות הטכנולוגיה לא אכפת: הן קבעו שנהיגה עצמונית היא יעד אסטרטגי, הרגולטורים אישרו ומי שלא אוהב את הרעיון? זב"שו. ואולם, ירצו או לא - כל הנהגים במדינות האמורות לוקחים חלק בניסויים. הרי מטרת הניסוי היא לראות איך מגיבה מערכת הנהיגה העצמונית להתנהגות מכוניות אחרות, בתנאי דרך שונים.

הרעיון הוא לייעל כך את רכיבי המערכת - ולא פעם "לייעל" פירושו "לפשט ולהוזיל", כלומר לוותר על תכונות שאולי יכולות לשפר את הבטיחות אבל וואלה, יקר מדי. למשל, לאחרונה נודע שטסלה הסירה ממערכת הנהיגה האוטומטית חיישנים שבוחנים את מנח ההגה ועוקבים אחר תנועת עיני הנהג. יש חברות שכלל לא התקינו רכיבים כאלה (למשל אובר, שחוסר תשומת לב מצד נהג מפקח שלה הוביל לפני חודשיים לדריסת אישה למוות). החברות לא מפרטות את רכיבי הבטיחות במכונית או את מנגנוני הבקרה על הניסויים עצמם, רק משפריצות ביטחון עצמי וטוענות שהטכנולוגיה שלהן נורא מתקדמת. מן הראוי שמכוניות הניסוי יסומנו בצורה שתאפשר לזהות אותן ממרחק גדול, כדי שנהגים שלא רוצים להשתתף בניסוי יוכלו לבחור להתרחק מהן, עד כמה שמאפשרים התנאים בכביש. המערכות שלכם מתקדמות? שיתקדמו על חשבון מישהו אחר.

אבא של קין וחוזה האפסטור

ג'ון קארמק הוא אגדת הייטק: הוא זה שפיתח את המשחק Doom ולפניו גם את וולפנשטיין 3D  ("הטירה הנאצית") וקומנדר קין וחולל מהפכה בגיימינג. אתמול סיפק הצצה אינטימית לימים בהם עבד מול אגדה נוספת: מייסד אפל סטיב ג'ובס. בפוסט שפרסם, הסביר קארמק על יחסיה של אפל עם עולם הגיימינג, דרך גישתו המזלזלת של ג'ובס.

לדבריו, לאחר שהמשחק קין הצליח והכניס לו כסף, מיהר קארמק וקנה מחשב NeXT, שסייע לו בפיתוח Doom. עד כדי כך, שפנה לג'ובס לאחר שאפל קנתה את נקסט והציע להציג את לוגו החברה בפתיחת המשחק. ג'ובס התעלם, אך חזר אל קארמק אחרי ש-Doom הפך ללהיט עולמי. הוא סיפר שג'ובס מעולם לא ייחס חשיבות למשחקים או לגיימרים וחשב שחיבור לחברות בתחום הוא בזבוז זמן - וזו אחת הסיבות שמעולם לא השקיעה בתחום והפקירה אותו לידיה של מיקרוסופט ויצרניות ה-PC.  

כשנולד האייפון ב-2007, ניסה קארמק לשכנע את ג'ובס לאפשר למפתחים לבנות ולהריץ עליו אפליקציות משלהם. ג'ובס חשב שזה ייצור בעיות וכשלחץ עליו קארמק, ענה בהתנשאות "ג'ון, אתה בחור חכם. לך ובנה בעצמך מערכת הפעלה". שנה לאחר מכן ראה ג'ובס את האור ואפל השיקה את חנות האפליקציות שלה. מי יודע, אולי משתלם להקשיב לאנשים גם כשאתה מוגול טכנולוגיה נערץ.  

הכי מפותח בכיתה

לדיוויד רוטרו, תלמיד תיכון בקליפורניה, לא היה כוח ללמוד ולרדוף אחר ציונים טובים. מה עשה? בנה אתר מזויף שמדמה את מערכת ניהול התיכון שלו והחל לשלוח מיילים למורים, בתקווה שאחד מהם ייפול בתרמית ויזין סיסמה. המזימה הצליחה, ורוטרו שידרג לעצמו את הציונים - ואז גם לכמה מחבריו (ולתלמידים אחרים הוריד קצת את הממוצע). היקף השינויים החריג משך תשומת לב והנ"ל נתפס ונעצר, כי לא טשטש את צעדיו ברשת. עתה צפוי רוטרו להתמודד עם מערכת הכליאה האמריקאית, בה האקרים כושלים משמשים לפעמים (לצערנו ולצערם) כרכוש של עבריינים אחרים. איך הצליח לבנות מבצע פישינג? בקלות: המידע זמין ברשת, כלי התקיפה עולים גרושים ומערכות חינוך מודעות היטב לסוגיות כאלימות וסמים - אך פחות לענייני אבטחת מידע. מעניין כמה פעמים דבר כזה כבר קרה בישראל.

הדרן! הדרן!

כל הופעה שראיתי בחיי הסתיימה באותו ריטואל: הנגנים מודים לקהל, יורדים מהבמה, סופרים בלב עד שלושים ואז עולים להדרן. אני לא מת על זה; הרי ברור שהם חוזרים ושבסוף יקבלו מחיאות כפיים סוערות, כראוי - אז למה לנו שלב הביניים הזה? ובכן, גם בתחום האלקטרוניקה ישנו טריק דומה: מגבלות אספקה יזומות. לפני שנתיים השיקה נינטנדו גרסת מיני מודרנית לקונסולת ה-NES משנות השמונים - פצצת נוסטלגיה מבורכת. עם מחיר של 60 דולר ו-30 משחקי 8 ביט קלאסיים, הן נחטפו כסופגניות בגן ילדים.

לאחר ההשקה, עצרה נינטנדו את המכירה כמה פעמים כי "אזל המלאי" ובאפריל 2017 סגרה את הברז לגמרי. עתה הודיעה בשמחה שהמכירה תתחדש בסוף החודש הבא. הקונסולה הזו זולה לייצור, קלה לשיווק ומבוקשת מאוד - וקצת מעצבן שחברה עוצרת מכירות כדי להרעיב את הקהל שלה. בטח כשזו חברה צומחת: נינטנדו הכפילה את ההכנסות ברבעון האחרון בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד - והרווח הנקי שלה צמח ב-36%.