בעדיפות ראשונה - שיפור עמידות מבנים מפני רעידות אדמה

תמ"א 38 אשר מאפשרת שיפור עמידות מבנים קיימים לעומסי רעידות אדמה, הפכה למנוף בידי בעלי דירות בבניינים ישנים לשדרוג נכסיהם ובידי יזמים וקבלנים, לאמצעי להשבחה משמעותית של נכסים קיימים תוך מימוש תמריץ נדל"ני.

התוכנית, שמטרתה לדאוג לשיפור עמידות מבנים מפני רעידות אדמה פועלת הלכה למעשה לחידוש ושדרוג מבנים, מה שכמובן מגדיל את העניין, הן של בעלי הנכס והן של יזמים פוטנציאלים. אולם מה קורה כאשר אין אפשרות להגדיל את זכויות הבנייה, למשל כאשר הנדל"ן אינו מיועד למגורים אלא משמש לבתי ספר, גני ילדים, בתי חולים, תחנות משטרה וכיבוי אש ועוד, ולמעשה היחיד שיכול להרוויח משדרוג המבנה הוא הציבור הרחב? למען הסר ספק, נדגיש כי דווקא מבנים אלה הם הראשונים החייבים לעבור תהליך מאסיבי ומוחלט של שיפור עמידות בעומסים סיסמיים, מעצם צפי תפקוד בעת ולאחר רעידת אדמה.

מדינת ישראל שוכנת באזור גיאוגרפי המוגדר ברמת סיכון גבוהה לפעילות סיסמית, על כן יש חשיבות לתכנון מתקדם של תגובת מבנים לעומסי רעידות אדמה. התכנון כבר מעודכן בכל הנוגע למבנים חדשים, אולם במקביל יש לבצע פעילות דחופה בכל המבנים הקיימים, העומדים על תילם שנים רבות ונמצאים ברמת סיכון מוגברת עקב אי התאמה בעליל לתקינה המודרנית.

לפי נתוני המרכז למיפוי מ-2010, בישראל כ-50 אלף מבני מגורים וכ-4,000 מבני ציבור הנזקקים לשיפור עמידות כנגד רעידות אדמה. כלומר, מדינת ישראל מכירה שנים רבות בצורך בטיפול במבנים אלה, על מנת לשפר את ההיערכות הלאומית לתרחישי רעידות אדמה.

אכן בניסיון להביא לפעילות רציונלית בהתכנות כלכלית גבוהה, נכתבה תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 38), המושתתת על תמריצי בנייה יזמית של תוספת זכויות בנייה. אולם, כשל שוק קלאסי עומד בפני התאמת תמ"א 38 למבני ציבור מאחר שמטיפול במבני ציבור לא ניתן להרוויח, שכן אין אפשרות להוסיף זכויות בנייה ולמכור דירות. סיבה נוספת העומדת כמכשול להתכנות של תמ"א 38 למבני ציבור היא משך ומורכבות הפרויקט. במבנים המשרתים את הציבור באופן רציף ויומיומי, לא ניתן לבצע התערבות פנימית (יציקות בטון פנימיות, בניית קונסטרוקציית פלדה וכד') ועל כן יש למזער ככל הניתן פגיעה בפעילות השוטפת; כניסה לעבודות בינוי מאסיביות בבתי חולים (חדרי ניתוח, חדרי אשפוז וכד') ובבתי ספר וגני ילדים (כתות לימוד), כדוגמא, אינה אפשרית.

עם זאת, קיים פתרון עוקף לתמריצי הבנייה היזמית: במקום לטפל במבנה בשיטות הקלאסיות, ניתן לשפר את עמידותו לרעידת אדמה בשיטות חדשניות שאינן בהכרח יקרות יותר. דוגמא טובה לכך היא התקנת אביזרים "מרסנים", הדומים לג'קים הידראוליים כגון אלה המקובלים רבות בתעשיות שונות. אלה כוללות ציוד המתמודד עם פעולות דינמיות, אשר ביכולתם לקלוט את אנרגיית תנועת הקרקע בעת פעילות סיסמית ו"לבזבז" אותה, ובכך להפחית למינימום את כמות האנרגיה שתועבר אל המבנה. באופן כזה, המבנה לא יידרש לעמוד בעוצמה המלאה של הרעידה.

מאחר שהטיפול הישיר בתופעה הפיזיקלית הוא האמצעי הנכון ביותר להתמודד בעומסים הסיסמיים הקטלניים, אביזרים אלה נמצאים בשימוש נרחב באזורי סיכון משמעותיים ברחבי העולם והם עברו ניסיון אמיתי ומוכח ברעידות אדמה באזורים מועדים. בארץ תוכננה ובוצעה עבודת שיפור מבנים משמעותיים לעומסי רעידות אדמה בשיטה זו – למשל, מרכז סוראסקי בבית חולים איכילוב הכולל 8 מבנים שודרג באמצעות סדרה של 36 משככים ללא חדירה לתוך המבנים, בזמן קצר מאד ובעלות סבירה.

מאחר שמבני ציבור נטולים תמריץ נדל"ני, נדרשת התערבות של המדינה על מנת להוציא לפועל תוכניות של שיפור עמידות מבני ציבור בעומסים סיסמיים, הנשענות על התקנת האביזרים המרסנים; לא ניתן ולא צריך במקרה זה להסתמך על יזמות פרטית. המדינה צריכה לפעול באופן אקטיבי בכל הנוגע לחיזוק תשתיות ומבנים הנוגעים לבטיחות הציבור, ולהסית לטובת העניין גם תקציבים ייעודיים. יש להקים פורום מקצועי בגיבוי ממשלתי שיפעל למימוש הרעיונות לשיפור עמידות מבני ציבור בישראל תוך מתן תקציב ראוי לקידום הנושא, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא בעלי משרד דורון שלו הנדסה, וחבר ועד בתא קונסטרוקציה של איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות