מיזוג מזרחי טפחות ואגוד: כשהרגולטורים נלחמים על כלום

ולא רק שאגוד הוא בנק קטן, הוא גם לא יעיל, לא תחרותי ולא חדשני. ההיפך המוחלט הוא הנכון. לבנק יש הסכמי עבודה בעייתיים, הצמודים לזה של בנק לאומי, מערכת מחשוב שחייבת החלפה לאלתר ומדדים שאין מה להתגאות בהם.

דוגמה להקצנה ביחס למיזוג סיפק בשבוע שעבר דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ויו"ר הוועדה להגברת התחרותיות במערכת הבנקאית. בשיחה עם "כלכליסט" אמר שטרום: "נדרשת רמה קיצונית של חוסר הבנה בתחרות כדי לאשר את המיזוג ואני עומד מאחורי האמירה הזו".

שטרום אינו צד לעניין, אך הוא מייצג את עמדת שר האוצר משה כחלון ושר התעשייה אלי כהן. האמירה שלו מהווה ביקורת ישירה על המפקחת על הבנקים בבנק ישראל חדוה בר, שמבינה שניים או שלושה דברים על תחרות בין בנקים ואישרה את המיזוג. בר סבורה כי אין סיבה לא לאשר את המיזוג והפכה לסנגורית האולטימטיבית שלו. אבל לא מדובר בוויכוח על תחרות במערכת הבנקאית. סוגיית המיזוג הפכה מזמן לזירה של קרבות אגו בין רגולטורים, ומה שעומד בבסיסה אינו טובת הצרכן, אלא היוקרה והמוניטין של השחקנים שמבקשים לעצב את דמותה של המערכת הפיננסית הישראלית.

מימין: מנכ"ל בנק אגוד ישראל טראו ומנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלדד פרשר | צילום: עמית שעל, ועד בנק אגוד

מי שיקבל את ההכרעה הראשונית בנושא יהיה אורי שוורץ, היועץ המשפטי של רשות ההגבלים העסקיים. שוורץ הוא זה שמאשר, פוסל או מאשר עם התניות את המיזוג. מיכל הלפרין, הממונה על הגבלים עסקיים, נמצאת בניגוד עניינים בכל מה שקשור למערכת הבנקאית. האירוע המורכב הזה הכניס את שוורץ לקלחת וגבה ממנו מחיר אישי. רק לפני שבועיים נחשף ב"כלכליסט" כי שוורץ נתון ללחצים כבדים ומתמשכים והפך למוקד עלייה לרגל עבור כל הרגולטורים המעורבים. ככל שמתקרבים למועד ההכרעה, לחצים אלה רק גדלים.

מכה אנושה

עבור כחלון וכהן מדובר בקרב חשוב. השניים מחזיקים באג'נדה שלפיה הגברת התחרות בין הבנקים תגיע באמצעות החלשת הבנקים הגדולים. המטרה הזאת ניצבת בראש סדר העדיפויות של השניים, לצד בלימת מחירי הנדל”ן. אם אגוד ומזרחי טפחות ימוזגו, הדבר יהיה עבורם הפסד פוליטי צורב. עבור שטרום, המיזוג הזה הוא חלק אינטגרלי מעבודת הוועדה שבראשה עמד, שהפכה כבר מזמן לבייבי שלו.

אם המיזוג יאושר, כחלון, כהן ושטרום יכולים להמשיך הלאה בלי יותר מדי בעיות. אלא שמצבה של בר שונה. בר היא הרגולטורית הבנקאית העליונה בישראל. בניגוד לכחלון וכהן, שעוסקים בתחומים נוספים, לה אין תפקיד אחר. אם שוורץ יאסור את המיזוג אחרי שהיא אמרה שחייבים למזג, היא תחטוף מכה שעשויה להיות קשה מדי בשבילה.

לכן, כעת כבר לא רלבנטי אם בר סבורה שהמיזוג הזה הוא בשורה צרכנית גדולה. היא מזוהה באופן טוטלי וכמעט בלעדי עם אישור המיזוג. וכמו בקרקס רומי, היא נכנסה לזירה כמו גלדיאטורית בודדה מול כל האריות - והיא חייבת לנצח.

וזה משחק סכום אפס. ההתנהלות של בר בתקופה האחרונה משקפת שהיא הפנימה את מצבה היטב. במקביל לענייני המיזוג, היא פועלת נמרצות להקמת בנק דיגיטלי חדיש, רזה וחדש. הפעילות הזאת העלתה הילוך מאז שמיזוג הבנקים נכנס לישורת האחרונה, ולא בכדי.

בימים האחרונים פורסמו ידיעות על שלושה מתעניינים בהקמת בנק שכזה: משפחת שניידמן מביטוח ישיר, אחד ממייסדי צ'ק פוינט מריוס נכט וגם האגודה ללא מטרות רווח IFLA, שמעניקה הלוואות ללא ריבית.

זו לא הפעילות היחידה של בר מהימים האחרונים שנועדה להעלות את הפרופיל שלה. אתמול פרסם בנק ישראל מסמך סקירה שייכלל בדו"ח על המערכת הבנקאית. הסקירה הזאת, שדומה מאוד להודעת יח"צ, מכילה תיאור מפורט של הפעולות שעשה עד כה הפיקוח על הבנקים כדי לקדם את התחרות בבנקים. כמה שעות מאוחר יותר הזמין הבנק את העיתונות לאירוע להשקת הסקירה.

רצף מקרי של אירועים המנותקים לגמרי מהמיזוג המדובר? ספק רב. לא בכדי בר הדגישה בסקירה, ובהזדמנויות רבות אחרות, "שחקנים העושים שימוש במודל עסקי דיגיטלי, מתמחה ויעיל, שייצרו איום תחרותי". בכך, היא בעצם מנסה לתקוף את הטיעון המרכזי של כחלון־כהן־שטרום: יש בנקים ויש בנקים. ולא צריך לעודד את הקטנת הבנקים הגדולים, אלא למחוק בנקים לא יעילים ולהקים ולחבק בנקים רזים ודיגיטליים.

בעניין הזה, בר מוכנה ללכת הכי רחוק ומוכנה לסגת מדרישת סף שהציבה בעבר לבנקים חדשים - ביטוח פקדונות. בנק שיבחר בכל זאת לבטח יוכל לקבל מהמדינה הגנת ינוקא אחרת שתתפר עבורו.

עד טיפת הדם האחרונה

כל השחקנים ציינו ביומן את סוף מאי, אז צפוי שוורץ להכריע לגבי המיזוג וככל הנראה יפסול אותו או יאשר אותו בתנאים קשים. אבל כדאי לכולם להוריד ציפיות. שוורץ אמנם יהיה הראשון שיחליט בנושא, אך לא האחרון. אחריו, הדברים יגיעו לבית הדין להגבלים עסקיים, המהווה את ערכאת הביקורת השיפוטית על ההחלטות הממונה.

ברמה התיאורטית, חוק ההגבלים הישראלי מעניק לבית הדין את כל הכלים כדי להגיע להכרעות מהירות. בפועל, הדיונים בו איטיים מאוד. במקרים מורכבים, כמו מיזוג אגוד ומזרחי טפחות, ההליך יכול להימשך גם שלוש שנים.

הפנייה לבית הדין לא קשורה להחלטה ששוורץ יקבל. אף אחד מהשחקנים לא יכול להפסיד את הקרב בלי להילחם עד לטיפת דם האחרונה. לכן, התרחיש שבו אגוד ממתין להכרעת בית הדין במשך שנים, כשכל אותו זמן הוא ממשיך להיות לא יעיל ולא תחרותי, הוא סביר. אז איפה האינטרס הציבורי כאן?

תגובת בנק ישראל: "הפיקוח על הבנקים פועל באופן ענייני בלבד, והצגת סוגית המיזוג כ'משחק סכום אפס' מתעלמת ממכלול הנושאים שהפיקוח עוסק בהם, כפי שיוצגו בסקירה השנתית. מדי שנה המפקחת עורכת מסיבת עיתונאים בסמוך לפרסום הסקירה, והתיאוריות במאמר מופרכות לחלוטין - מועד הפרסום נקבע בתחילת חודש פברואר, ואין כל קשר בינו לבין ההחלטה שרשות ההגבלים צפויה לקבל".