אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לא־פייר פיננסי צילום: רויטרס

לא־פייר פיננסי

כמעט עשור מאז אופ"א התחילה לקדם את הפייר פליי הפיננסי, התוצאות המאכזבות נראות על המגרש: הקבוצות העשירות נעשו ליותר ויותר דומיננטיות בליגות המקומיות, וליגת האלופות הפכה למועדון סגור לחלוטין

23.05.2018, 12:55 | אוריאל דסקל

בגיליון מספר 221 של השבועון של “CIES Football Observatory”, הגוף החשוב ביותר בחקר הכדורגל, התפרסם מחקר על הפערים הגדלים בכדורגל האירופי. את הפערים מדדו ב”CIES” לפי שיעור המשחקים שמסתיימים בפער של שלושה שערים או יותר ב־29 הליגות הראשונות באירופה ובטורנירים האירופיים.

קראו עוד בכלכליסט

אלכסנדר צ אלכסנדר צ'פרין, נשיא אופ"א, הפערים הגדולים | צילום: איי אף פי אלכסנדר צ

הפער הגדול ביותר, מתברר, קיים בטורניר הדגל של אופ"א ‑ ליגת האלופות. שם, 29% מהמשחקים מסתיימים בפער של שלושה שערים, עלייה של 8% ביחס לעונה הקודמת. זהו שיעור כפול מהשיעור בליגת אירופה, שעמד על 16% ‑ עלייה של 3% ביחס לעונה שעברה.

זה לא מפתיע שהפערים בליגת האלופות הם הגדולים ביותר. זה הטורניר היחיד באירופה שבו קבוצות עם תקציבים של יותר מ־200 מיליון יורו פוגשות קבוצות עם תקציבים של 20 מיליון יורו ומטה. אם מביאים בחשבון שיש קורלציה של בין 80% ל־90% בין תקציב הקבוצה למיקומה בליגה, לא מפתיע שהטורניר המוביל בפערים הפיננסיים בין המועדונים הוא גם הכי פחות שוויוני. לא בכדי אמר מאמן רומא אוזביו די פרנצ'סקו, ערב המפגש עם ברצלונה, שלקבוצה שלו ‑ הנמצאת בצמרת הליגה האיטלקית ‑ אין באמת סיכוי לעבור את הענקית הקטלונית. רומא משלמת 91 מיליון יורו לשחקניה. ברצלונה, כ־507 מיליון. העובדה שעברה היא לא פחות ממדהימה. בכל מקרה, ב־20 מ־29 הליגות חלה עלייה במספר המשחקים הלא־שוויוניים, וההפרש הממוצע למשחק גדל מ־1.37 ל־1.4 שערים. בליגת האלופות ההפרש צמח מ־1.55 בשנה שעברה ל־1.87 השנה.

שליטה בלעדית

לכאורה, ההפרשים הללו מצביעים על פערים פיננסיים שנוצרו בליגות. ובכל זאת יש כמה חריגים. בפרמיירליג יש שוויון יחסי בין הקבוצות, אבל גם השיעור הגבוה ביותר בין הליגות הגדולות של משחקים שהסתיימו בהפרש של יותר מ־3 שערים (21.9%). עם זאת, אפשר לייחס את זה לכמה תבוסות של ארסנל ולמנהג האנגלי לשחק עד השריקה האחרונה, גם אם הקבוצה המפסידה כבר מובסת לחלוטין.

אי־שוויון דומה קיים גם בליגות אחרות בעולם: הקפריסאית (27% מהמשחקים נגמרים בהפרש גבוה מ־3 שערים), השוויצרית (21.7%), הסלובנית (21.2%), הבולגרית (20.9%), האיטלקית (19.8%) והדנית (19.2%). זה קורה במידה רבה משום שהליגות האלה מתאפיינות בדומיננטיות כמעט מוחלטת של מועדון־על מקומי, שבזכות עליונותו הפיננסית שולט בליגה ברמה המקצועית, ומפרק יריבות על בסיס קבוע במשחקים חד־צדדיים לחלוטין. כך זה בקפריסין (אפואל ניקוסיה), בסלובניה (מאריבור), בבולגריה (לודוגורץ ראזגרד), בשווייץ (באזל), בדנמרק (FC קופנהגן) ובאיטליה (יובנטוס). כל המועדונים האלה זכו ברוב האליפויות בעשור האחרון, לרוב בקלות.

יוצאי הדופן כוללים את הבונדסליגה הגרמנית, שהיא השוויונית ביותר בין הליגות הגדולות (רק 11% מהמשחקים מסתיימים בהפרש גבוה משלושה שערים). זו אמנם נשלטת לחלוטין על ידי באיירן מינכן, אבל בין שאר 17 הקבוצות בליגה שורר שוויון יחסי. גם ליגת־העל הישראלית שוויונית, לפי מדד “CIES”. רק 11.6% מהמשחקים מסתיימים בהפרש גבוה משלושה שערים. אולי אפשר לייחס את זה לעובדה שהכוח הכלכלי הגדול בליגה ‑ מכבי תל אביב ‑ לא מצא את הרגליים והידיים בעונה האחרונה.

גביע האלופות. הטורניר הכי לא שיוויוני, צילום: אי פי איי גביע האלופות. הטורניר הכי לא שיוויוני | צילום: אי פי איי גביע האלופות. הטורניר הכי לא שיוויוני, צילום: אי פי איי

בעיה של רגולציה

המגמה ברורה. בשנים האחרונות החלו הפערים המקצועיים להתרחב, הן ברמה המקומית והן בטורנירים של אירופה.

הסיבה היא בעיקר פיננסית ורגולטורית: כשמישל פלאטיני, נשיא אופ"א המושחת והמודח, הביא לדיון את "הפייר פליי הפיננסי" (FFP), רגולציה שנועדה לרסן את ההוצאות המופרעות של גורמים מסוימים בכדורגל האירופי (אוליגרכים, שייח'ים ודומיהם) ‑ מה שעמד לנגד עיניו לא היה שוויון, אלא צמצום החובות ודחיקת גורמים לא רצויים מהכדורגל. והוא ואנשיו הודו בכך.

העיקרון המנחה של ה־FFP היה שבעלים לא יוכל להשקיע בקבוצה מעבר להכנסות שהקבוצה מייצרת באופן עצמאי. הדבר נועד לצמצם את התלות בבעלים; אם כי החוקים רוככו, וכיום הבעלים רשאי להשקיע הון גדול ללא קשר להכנסות, ובלבד שישקיע אותו בנכסים ממשיים ובתשתיות כגון אצטדיון, מתקן אימונים ואקדמיה לכדורגל.

והחובות אמנם הצטמצמו. בינואר פרסמה אופ"א שהפסדי קבוצות הכדורגל האירופיות עמדו ב־2016 על 269 מיליון יורו ‑ שישית משיעורם ב־2011. אופ"א גם חישבה שהחוב הכולל נטו של מועדוני היבשת המשחקים בליגות העליונות פחת מ־60% מהכנסותיהם ל־35%.

עם זאת, ה־FFP יצר מצב לא הוגן עבור קבוצות רבות. קבוצה שלא מייצרת מספיק כסף בעצמה, או שאין לה בעלים מיליארדר שיוכל להשקיע גם בה וגם בעורך דין יקר כדי לעקוף את החוקים ולשלם את הקנסות, לא תוכל להשתדרג מקצועית כמו אחותה עתירת ההכנסות. כך קורה שקבוצות עשירות יכולות להתחזק מדי שנה ולהגדיל את הפער המקצועי מהקבוצות שאינן יכולות לעשות זאת. הפער הזה משפיע בעקיפין על גובה ההכנסות שלהן ‑ כי בליגות רבות קבוצות מקבלות כסף בהתאם להישגים; כי נותני החסות ורוכשי הכרטיסים נוטים להשקיע יותר בקבוצות מנצחות; וכי אופ"א עצמה מחלקת את רוב הפרסים הכספיים לקבוצות המוצלחות יותר. התוצאה: כמעט בכל אירופה הקבוצות החזקות התחזקו מקצועית, ובעקבות זאת גם כלכלית, ובעקבות זאת שוב מקצועית ‑ וחוזר חלילה.

הרגולציה פגעה בקבוצות שהתנהלו לפי הספר. אולימפיק ליון, בורוסיה דורטמונד, ויאריאל, סמפדוריה, ומועדונים אחרים שפעלו בשפיות כלכלית, השקיעו רבות בתשתיות ואקדמיה, פשוט לא הצליחו לייצר די כסף (בלי להחליש את עצמן במכירת שחקנים) כדי להתחרות בדומיננטיות הכלכלית של הקבוצות הגדולות בליגות שלהן.

מישל פלאטיני וספ בלאטר. מישל פלאטיני. בבסיסו, רעיון הפייר פליי בכלל לא נוגע להוגנות, צילום: איי אף פי מישל פלאטיני וספ בלאטר. מישל פלאטיני. בבסיסו, רעיון הפייר פליי בכלל לא נוגע להוגנות | צילום: איי אף פי מישל פלאטיני וספ בלאטר. מישל פלאטיני. בבסיסו, רעיון הפייר פליי בכלל לא נוגע להוגנות, צילום: איי אף פי

לאן נעלמו שחקני הבית

 

הרגולציה הזו הובילה לתופעה נוספת: צמצום מספר שחקני הבית. לכאורה, ה־FFP מאפשר השקעה אינסופית באקדמיות. אבל קבוצות רבות גילו שפשוט לא משתלם להשקיע בהן, כי רק מיעוט מקרב השחקנים באקדמיות ‑ בין 1% ל־3% ‑ יכול להשתלב בקבוצה הבוגרת. יותר זול ומשתלם להביא שחקן בוגר ומוכן לכדורגל. נכון ל־2017, רק 18.4% מהשחקנים באירופה הם שחקני בית בקבוצתם, 23.2% פחות מאשר ב־2009. אבל הפייר פליי הפיננסי הוביל מאז 2009 לעוד כמה תופעות בעייתיות מלבד הפערים הכלכליים והספורטיביים. בעיה אחת היא ה־TPO ‑ בעלות של צד שלישי על שחקנים (בשיטה זו, הממשיכה להתקיים אף שאינה חוקית, גורם שלישי רוכש את השחקנים כדי שלא ייספרו בחישובי הפייר פליי). בעיה אחרת היא מעשי מרמה באשר לחוזי חסות של בעלי קבוצות או שותפיהם, כדי להעלות את ההכנסות בצורה מלאכותית. בעיה שלישית היא קנסות לא הוגנים נגד קבוצות קטנות ושאפתניות. בנוסף, קבוצות גדולות החלו לנצל את עושרן כדי לאגור כישרונות, מה שמונע מקבוצות קטנות יותר שחקנים טובים וצעירים. ולבסוף, הרגולציה נכתבה מנקודת מבט כלל־אירופית, ומתעלמת בין השאר מהבדלים בשיעורי מס ההכנסה

המקומי ‑ יתרון ענק בשוק העברות למועדונים ממדינות עם שיעור מס נמוך.

אז מה עושים? באופ"א שוקלים כעת להטיל "מס יוקרה" על הקבוצות שמוציאות את הכסף הגדול. מס יוקרה הוא עיקרון אמריקאי שכופה על הקבוצות שאחראיות ליצירת הפערים לדאוג גם לסגירתם, באמצעות תשלום לקבוצות שאינן יכולות להרשות לעצמן השקעה גדולה מדי. המס הזה יוצר מעין איזון בין השווקים, ויוצר את התשתית לספורט תחרותי יותר. נשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין אמר שהארגון שוקל עוד מגוון אמצעים אפשריים להפחתת אי־השוויון, ובהם ויסות או איסור על השאלת שחקנים, והגבלת מספר השחקנים שיכולים להיות קשורים בחוזה עם כל מועדון. נדמה שרגולציה כזו תהיה סבירה יותר מהפייר פליי הפיננסי. בעצם, כל רגולציה תהיה סבירה יותר מאשר ה־FFP.

שיעור המשחקים שמסתיימים בהפרש 3+*

1. ליגת האלופות - 29.5% (עלייה של 8.5%)

2. הליגה הקפריסאית - 27% (עלייה של 4.5%)

3. הליגה האנגלית - 21.9% (עלייה של 4.2%)

4. הליגה השוויצרית - 21.7% (עלייה של 1.7%)

5. הליגה הסלובנית - 21.2% (עלייה של 2.7%)

25 - הליגה הבלגית - 13.3% (ירידה של 3.4%)

26. הליגה היוונית - 13.1% (ירידה של 2.7%)

27. הליגה הישראלית - 11.6% (ירידה של 0.4%)

28. הליגה הגרמנית - 11.1% (ירידה של 5.6%)

29. הליגה הרוסית - 10.5% (ירידה של 4%)

* לפי “CIES Football Observatory” מאפריל 2017 עד סוף מרץ 2018

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות