האם הפתרון למשבר פייסבוק הוא פירוקה לגורמים?

רק כשמארק צוקרברג סיים לדבר הבינו חברי הפרלמנט האירופי שמנכ"ל פייסבוק הצליח להתל גם בהם. בניגוד לעמיתיהם האמריקנים, שהביכו את עצמם בשאלות כמו "איך פייסבוק עושה כסף", המחוקקים האירופים באו מוכנים ונחושים לעדות של מייסד הרשת החברתית. הם הגיעו חמושים בשאלות ממוקדות בסוגיות מהותיות כמו השימוש שפייסבוק עושה במידע, איסוף מידע על גולשים שאינם משתמשים ברשת, והטיפול בסוגיות כמו התערבות זרה בבחירות, פייק ניוז וחשבונות מזויפים.

אולם פורמט העדות עמד בעוכריהם. בעוד שבקונגרס האמריקאי כל מחוקק קיבל מספר דקות לתחקור אחד־על־אחד עם צוקרברג, האירופים הציגו את שאלותיהם בזה אחר זה וצוקרבג השיב לכולם במרוכז בסיום. מנכ"ל פייסבוק ניצל את הפורמט להשיב לפי נושאים, ובמקום להגיב לנקודות ספציפיות שהעלו המחוקקים סיפק מענה כללי וגנרי ששכפל דברים שאמר בעבר.

כשצוקרברג סיים את דבריו ופנה להודות למחוקקים, הם הבינו מיד את התרגיל. בזעם מוסווה קלות בלבד הם דרשו תשובות ממוקדות לשאלותיהם במקום המענה הגנרי שקיבלו. "שאלתי שש שאלות כן או לא, ולא קיבלתי תשובה אחת. יש כמובן סיבה שביקשת את הפורמט הזה", אמר אחד מהם. אלא שיו"ר הפרלמנט האירופי אנטוניו טאג'ני נחלץ לעזרת צוקרברג, הדף את המתקפה והבטיח שפייסבוק תספק תשובות בכתב בימים הקרובים. צוקרברג אולי לא ריצה את המחוקקים האירופים כפי שעשה בקונגרס, אבל יצא מהדיון בלי שישחרר אמירות שהיו עשויות להצית מחדש את הזעם סביב הרשת.

למרות זאת, האירופים הציבו את האצבע על סוגיה מרכזית שפייסבוק לא יכולה להתעלם ממנה: חלק מהם ביקשו מצוקרבג לספר מי המתחרים של פייסבוק והאם היא מונופול, ובעיקר שינמק מדוע לא צריך לפרק אותה לרכיבים עצמאיים כדי להחליש את כוחה. שאלות אלו מצטרפות לקריאות דומות בארה"ב, אם כי בשלב זה בעיקר מצד ארגונים פרוגרסיביים, שלפי דיווחים גייסו כמה מאות אלפי דולרים לטובת קמפיין מקוון. פיצולה של פייסבוק לחברות נפרדות יהפוך אותה מאחת מחמש ענקיות הטכנולוגיה שמשפיעות יותר מכל על חיי היומיום של משתמשיהן — למספר גופים צנועים בהרבה, עם יכולות ייצור הכנסות וחלוקת משאבים מוגבלות והשפעה דלה בהרבה על הציבור והמחוקקים.

אלא שצוקרבג ככל הנראה יכול להיות רגוע. לא רק שפיצול פייסבוק אינו סביר, לאיש אין אינטרס אמיתי לבצע אותו. הקריאות לפירוק פייסבוק או פגיעה מהותית במודל העסקי שלה אולי נשמעות רציניות, אך צפויות לגווע תוך זמן קצר. קרוב לוודאי, כמקובל במקרים מסוג זה, שבתוך מספר חודשים ידווח שהחקירות הרגולטוריות נגמרו במכה קלה על גב כף היד, ותוך מספר שנים הפרשה כמעט ותישכח. בדיוק כמו שערוריית הפרטיות של גוגל מ־2010: החשיפה כי רכבי החברה אספו בשוגג מידע מרשתות WiFi לא מאובטחות בעת שצילמו רחובות עבור סטריט ויו עוררה זעם ציבורי עצום. אך חקירת ה־FTC נגמרה בלא כלום וגוגל שילמה בהסדרי טיעון 7 מיליון דולר אמריקאי ועוד מיליון דולר קנדי בלבד.

פרשת קיימברידג' אנליטיקה צפויה להסתיים באופן דומה. בעיקר כי לאף אחד אין אינטרס אמיתי להעלים את פייסבוק סתם כך. הרשת החברתית הפכה לחלק מהותי מחיינו וממערכת חברתית וסביבתית רחבה. גולשים מהשורה משתמשים בה כמוקד מרכזי לתקשורת בינאישית ולגילוי ושיתוף תוכן; גופי עיתונות משתמשים בה ככלי הפצה משמעותי לתכנים שלהם; ופוליטיקאים רבים הפכו אותה לפלטפורמה מרכזית להפצת מסרים ושמירה על קשר עם הציבור. וכפי צוקרברג טרח לציין בפני חברי הפרלמנט האירופי, עסקים קטנים ובינוניים הפכו אותה לכלי חשוב במאמצי גיוס הלקוחות.

ספק אם הממשל הרפובליקני, שסולד מרגולציה גסה שפוגעת בפעילות חברות פרטיות, ייתן יד לפירוק פייסבוק. וספק אם המערכת הפוליטית בארה"ב, שרק השבוע הקלה את הרגולציה הרכה שהושתה על הבנקים הגדולים בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, תאפשר מהלך מסוג זה. האירופים יכולים לשאול מדוע לא לפרק את פייסבוק, אך מוגבלים לקנסות וחוקים שיקשו על פעילותה ביבשת.

 

זה לא שלפייסבוק אין תחליף. אם מחר היא תיעלם יווצר ואקום, אך כזה שיתמלא במהרה בידי שירותים קיימים וחדשים. אך מדובר במצב לא ידוע ורצוף בחוסר ודאות. הצלחתה של פייסבוק לארוג את עצמה בכל כך הרבה תחומי חיים היא כנראה תעודת הביטוח העיקרית לעתידה. לפחות עד שתגיע הפלטפורמה הבאה שתהפוך אותה ללא רלבנטית.