עוד טיפ לחיים: השיטה שסידרה לחיים כץ מיליונים

לפני שנתיים, באמצע מאי 2016, זומן שר העבודה והרווחה, חיים כץ, למשרדי מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך ברחוב מונטיפיורי בת"א. לאחר כשלוש שעות בלבד שבהן נחקר באזהרה בחשד לשימוש במידע פנים, הוא עזב את משרדי הרשות. "אין להם כלום חוץ מחתיכת נייר", אמר כץ בזחיחות לדברי אדם שפגש אותו זמן קצר לאחר החקירה.

פרשנות שלוש הערות על פרשת חיים כץ שתי הבעיות הגדולות של שר העבודה והרווחה, והעיוות שאף אחד לא טורח לתקן תומר גנון, 3 תגובותלכתבה המלאה

שבעה חודשים לאחר מכן, ובעקבות ראיות נוספות שנאספו, היועמ"ש אביחי מנדלבליט אישר לרשות לחקור את כץ גם בחשד לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות. במרכז הפרשה: מערכת היחסים הכלכלית ארוכת השנים שלו עם חברו הקרוב, מוטי בן ארי, סביב ניהול תיק המניות הפרטי של כץ. בן ארי, יודעים פעילים בשוק ההון, משמש מאז 1999 כמנהל תיקי ההשקעות של חברת הגז והנפט הציבורית אקוויטל של חיים צוף וקובי מימון, חבר נוסף של כץ.

ביום חמישי בערב, ולאחר שמנדלבליט התעכב כמעט שנה במתן ההחלטה למרות חוות דעת נחרצת שהפרקליטות הניחה על שולחנו, נשלחו לכץ ובן ארי כתבי החשדות. פרקליטת מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), ליאת בן ארי שווקי, הודיעה לשר שהיא מתכוונת להגיש נגדו כתב אישום חמור בכפוף לשימוע על עבירות של קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים. חברו בן ארי יואשם בנוסף גם ב־16 עבירות של שימוש במידע פנים – עבירות שלא מיוחסות לכץ.

ניגוד עניינים חמור

מידע מתיק החקירה שהגיע לידי "כלכליסט", ומתפרסם כאן לראשונה, שופך אור על החשדות ועל חלק מהראיות שאספו חוקרי רשות ני"ע. מתברר שמה שהחל לפני כשנתיים כתיק הדגל של הרשות במאבק בשימוש במידע פנים, הפך די במהרה לפרשת שחיתות ציבורית. כזאת שמעוררות שאלות נוקבות על התנהלותו של כץ כנבחר ציבור – הן בשנים שהיה חבר כנסת והן בשנים שהוא מכהן כשר.

בין השנים 2015-2010, כך עולה ממצאי החקירה, התפתחה בין כץ לבין בן ארי מערכת יחסים של "תן וקח", אשר כללה הענקת טובות הנאה שונות. במסגרת הקשר, העניק בן ארי לכץ טובות הנאה לאורך תקופה ממושכת, שהניבו לו מיליוני שקלים. במקביל קידם כץ קידם אינטרס אישי של בן ארי, וגם של אקוויטל של צוף ומימון שלה הוא ייעץ, תוך ניצול תפקידו הציבורי. אינטרס שהיה שווה להם, לפחות תיאורטית, עשרות מיליוני שקלים.

המשוואה המושחתת הזאת לכאורה היתה מבוססת על אינטרסים כלכליים הדדיים. כץ הבין את הפוטנציאל הרב במיומנות הגבוהה של בן ארי בשוק ההון, שיכול לסייע לו להרוויח מיליוני שקלים ממסחר בבורסה. בן ארי מצדו זיהה את יכולתו לרתום את תפקידו ומעמדו של כץ, כח"כ, כיו"ר ועדה בכנסת ובהמשך אולי גם כשר, לאינטרסים הכלכליים שלו ושל אקוויטל. טענה ששניהם הכחישו בחקירתם.

החוקרים ייחסו לכץ סוגים שונים של טובות הנאה שקיבל מבן ארי, ושהציבו אותו בהמשך לשיטתם במצב של ניגוד עניינים חריף וחמור. ניגוד עניינים שאותו הסתיר מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שבראשה עמד בכנסת הקודמת כח"כ. ובעודו מצוי עמוק במצב של ניגוד עניינים, כץ ניצל את כוחו וסמכותו במסגרת תפקידו הציבורי, כדי לקדם נושא שהיה עשוי להניב לבן ארי ואקוויטל, באופן ישיר או עקיף תועלת כלכלית: תיקון 44 לחוק ני"ע שעליו יורחב בהמשך.

החוקרים חילקו את הראיות לארבעה סוגים של טובות הנאה שעלו לשיטתם לכדי שוחד שקיבל כץ מבן ארי. הסוג הראשון, עשרות עסקאות מתואמות בבורסה מולו שהניבו לכץ רווחים מובטחים; השני, קבלת טיפ עסיסי ושמן מבן ארי, שמקורו במידע פנים של אקוויטל שלה ייעץ, שעל בסיסו רכש כץ מניות לעצמו ולבניו יאיר ואמיר בהיקף כולל של 1.515 מיליון שקל. עסקה שהניבה לו בתוך שבוע בלבד רווח נאה מאוד של 206 אלף שקל במניות נצבא (תשואה של 22.3%). הסוג השלישי של טובות ההנאה, לשיטת החוקרים, היה ניהול תיק ני"ע של כץ בחינם על ידי בן ארי בעת שהוא כיהן כח"כ; הסוג הרביעי היה ניהול חשבון הנאמנות של כץ על ידי בן ארי ללא תמורה לאחר שמונה לשר.

המכנה המשותף לכל טובות ההנאה, לשיטת החוקרים, הוא שהן הניבו לכיסו הפרטי של כץ רווחים של מיליוני שקלים. לא שוחד בדמות שמפניות, סיגרים, או סיקור מלטף בתקשורת כמו במקרה של תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא מידע וטיפים על מניות שכץ תרגם לכסף חי. ובנוסף גם שירות ניהול תיקים בחינם מאיש מקצוע בשוק ההון, שכץ היה צריך לשלם עליו לכל איש מקצוע אחר. וכידוע לנבחר ציבור, לפי חוק, אסור לקבל מאדם כל טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, זולת שכרו מקופת המדינה. מה שחיזק את העמדה של החוקרים שעבירות חמורות בוצעו כאן מצד כץ, הוא בין היתר פרק הזמן והשיטתיות. העובדה שהיה מדובר במערכת יחסים מובנת, על פני תקופה ארוכה, שבה פעם אחר פעם בן ארי "משמן" ו"מפנק" את כץ במידע איכותי, שאותו הוא הופך לרווחים נאים בשוק ההון, וכל זה בחינם. לכץ ובן ארי היתה גרסה אחרת. לטענת השניים בחקירותיהם השיח על המניות שהוביל את כץ למהלכים בשוק ההון היה בכלל על בסיס חברי בלבד.

מקריות? לא ממש

בתיק החקירה יש דוגמאות למה החוקרים חשבו אחרת מהשניים. בין השנים 2010–2015, בעת שכץ כיהן כח"כ, הוא ביצע 88 עסקאות מתואמות (צולבות) בהיקף של מיליוני שקלים מול בן ארי, במסגרת המסחר בבורסה. העסקאות גם לא סומנו כמתואמות – אגב עבירה בפני עצמה על חוק ני"ע. הן בוצעו בלא פחות מ־29 ני"ע, וב־51 ימי מסחר. העסקאות האלה הניבו לכץ תועלת כלכלית שהחוקרים ראו בה מתן שוחד לכל דבר.

קו ההגנה המסתמן של השניים לפי תיק החקירה הוא שמדובר בכלל בעסקאות שנפגשו בבורסה במקריות, ללא כל תיאום מראש. מה שקורה כל יום לאלפי סוחרים בבורסה. עסקאות בספר המסחר שנפגשו באקראי בין קונה מרצון למוכר לרצון. החוקרים סברו שבמסחר רואים בבירור שהעסקאות לא היו מקריות. בן ארי "חילץ" לא פעם ולא פעמיים את כץ מאחזקה בני"ע בשערים גבוהים ממחירי השוק.

חיים כץ | צילום: עמית שעל

דפוס המסחר הוכיח לשיטת החוקרים שהוראות הקנייה או המכירה שהוזרמו מהחשבונות הפרטיים של כץ, וגם של ילדיו, היו מתואמות מראש לפי סוג ני"ע, הכמות והשער מול בן ארי. אם באמצעות הוראות נגדיות שבן ארי הזרים מחשבונות השייכים לחברות קבוצת אקוויטל שאותם ניהל, ואם באמצעות חשבונות של חברת יהוא-בא הפרטית של בן ארי. גם ניהול פעילותו של כץ בני"ע בחינם על ידי בן ארי בעת ששימש כח"כ הוא לשיטת החוקרים טובת הנאה לכל דבר. כץ, כפי שחשפו עדויות מתיק החקירה שהתפרסמו בעבר ב"כלכליסט", קיבל בחינם מבן ארי ייעוץ והנחייה אינטנסיביים – לפעמים ברמה יומיומית – בנוגע להשקעותיו בשוק ההון. מדובר בעצות, המלצות וטיפים והדרכה איך לפעול בשוק ההון: באיזה ני"ע, באיזה עיתוי, באיזה היקף ועוד.

ההנחיות האלה נעשו במסגרת מפגשים בין השניים. כץ נהג להגיע למשרדו של בן ארי במגדלי נצבא בפ"ת, לפעמים כמה פעמים בשבוע, לשהות שם זמן רב, לבחון פעולות מסחר שביצע חברו במסגרת המסחר בבורסה בחשבונות אקוויטל ובחשבונותיו הפרטיים, לעקוב אחריהן, ולבצע פעולות דומות בחשבונות שלו ושל ילדיו.

לפי ממצאי החקירה, עיקר שיקול הדעת לגבי טיב ההשקעות שביצע כץ הופעל בעצם על ידי בן ארי. כלומר שהוא ניהל בפועל את תיק ההשקעות של כץ, שצמח בין השנים 2010–2015 לשווי של מיליוני שקלים. כל זה בלי כל הסכם ובלי שקיבל עמלות. המיומנות והכישורים של בן ארי במסחר תורגמו על ידי כץ, לפי נתונים שאספו חוקרי הרשות, לרווחים של מיליוני שקלים.

כץ, לשיטת החוקרים, המשיך לקבל טובות הנאה מבן ארי גם לאחר שמונה לשר העבודה והרווחה באמצע מאי 2015. אחת הדוגמאות המובהקות לכך התגלתה במסגרת חקירת פרשת השימוש במידע פנים בנצבא במהלך החודשים יוני-יולי 2015. במהלך אותם חודשים ניהלו שתי חברות בקבוצת אקוויטל שלהן בן ארי מייעץ – איירפורט סיטי והחברה הבת שלה נצבא – מו"מ לקראת מיזוג. למידע לגבי המיזוג שמהווה מידע פנים, כך הטיחו החוקרים בחשודים, נחשף בן ארי במסגרת תפקידו.

על פי הראיות בתיק החקירה ב־24.6.15, כשבועיים לפני הדיווח למשקיעים על הצעת הרכש והפרמיה (23.17%) שיקבלו מחזיקי מניית נצבא במועד השלמת המיזוג, כץ קיבל "טיפ" מבן ארי: לרכוש מניות של החברות נצבא ויואל – החברה האם של איירפורט סיטי. את ההמלצה קיבל כץ מבן ארי, לשיטת החוקרים, במסגרת יחסי ה"תן וקח" ביניהם. המלצה שהיה ברור כי תניב לכץ רווחים ניכרים, נוכח העובדה שהוא ידע מראש שהולך להתרחש אירוע שיביא לעלייה בשער מניית נצבא.

כץ מיהר לפעול. עוד באותו יום, ועל פני 5 ימי מסחר בין התאריכים 24-30.6.15, הוא רכש לחשבונו מניות נצבא בסכום מצטבר של כ־930 אלף שקל, ומניות יואל בסכום מצטבר של כ־430 אלף שקל. כץ גם רכש לחשבונות שני ילדיו מניות נצבא ב־94 אלף שקלים (לפירוט העסקאות ראו טבלה מצורפת). חמישה ימים לאחר שהסתיימו הרכישות של כץ (5.7.15), פרסמו איירפורט סיטי ונצבא דיווחים על המיזוג – ושער מניות נצבא זינק ב־17.5%. מיד לאחר הדיווחים כץ מכר כמחצית ממניות נצבא שהיו ברשותו. כך הוא גרף רווח תיאורטי של 206 אלף שקל, שמתוכו מימש רווח של כ־110 אלף שקל ונותר עם עוד רווח תיאורטי של 96 אלף שקל. לפי החוקרים זהו שוחד כספי לכל דבר ועניין.

וכאן אנו מגיעים לטובת ההנאה הרביעית שקיבל לכאורה כץ. טובת הנאה שלפי הראיות שאספו החוקרים גם הובילה לכאורה למצג מרמתי של השר מול היועץ המשפטי לממשלה: ניהול חשבון הנאמנות שלו על ידי בן ארי ללא כל תמורה. לפי סעיף 16 לכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, מוטלת על שר עם מינויו לתפקיד חובה להעביר את תיק ני"ע שברשותו תוך 60 ימים ממינויו לנאמנות עיוורת, שתעשה על ידי חברת נאמנות ציבורית בלתי תלויה. שטר הנאמנות בין השר לחברת הנאמנות צריך לעבור אישור של היועץ המשפטי לממשלה.

מוטי בן ארי | צילום: עמית שעל

ביולי 2015, זמן קצר לאחר שמונה לשר, כץ פתח חשבון נאמנות במשרד רואי החשבון שטראוס-לזר. אלא שבפועל, כך עולה ממצאי החקירה, הועבר ניהול חשבון ני"ע של השר לניהולו של חברו בן ארי ולא לשטראוס לזר. לשיטת החוקרים, ניהול חשבון הנאמנות בדרך זו חרג מהכללים, שכן הן לשטראוס לזר והן לבן ארי, לא היה בעת פתיחת החשבון רישיון בתוקף לניהול תיקים. כץ גם לא יידע את מנדלבליט על זהות מנהל החשבון, חברו בן ארי, או ביקש את אישורו. כמו כן הוא לא חתם על שום הסכם ניהול עם בן ארי או שטראוס-לזר, ולא שילם להם על השירותים שקיבל.

טובות ההנאה שקיבל כץ מבן ארי לא היו רק "שלח לחמך על פני המים". לפחות במקרה אחד, כך על פי ממצאי החקירה, כץ קידם במסגרת תפקידו את האינטרסים הכלכלים של בן ארי ואקוויטל של מימון, כשהוא נמצא בניגוד עניינים שאותו לא חשף.

לקראת סוף שנת 2010, החזיקה אקוויטל בתיקי ההשקעות שלה היקפים גדולים של אג"ח של חברות בקשיים – כאלה שאינן יכולות לשלם את חובן. כך לדוגמה, על פי הראיות, אקוויטל ובן ארי החזיקו אז כ־10% מהיקף חובות הנשייה של חברת הנדל"ן הציבורית ליטו גרופ, בהיקף של 110 מיליון שקל. שני שלישים מתוך הסכום לאקוויטל, וכשליש לבן ארי. באוקטובר 2010 פנה בן ארי לכץ וביקש כי במסגרת תפקידו כח"כ יקדם תיקון לחוק ני"ע אשר יביא לשינוי סדרי הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון או כאלה שאינן יכולות לשלם את חובן. בן ארי הציע שחברה שנקלעת לקשיים תצווה לפרוע את חובותיה למחזיקי האג"ח בקרב הציבור ורק לאחר מכן לבעלי השליטה.

בתיקון זה, שהפך לימים לתיקון 44 לחוק ני"ע, אין פסול מבחינה ציבורית, ואפילו להיפך. הבעיה היא שלבן ארי באופן אישי, וכמובן גם לאקוויטל של קובי מימון שלה ייעץ, היה אינטרס כלכלי מובהק בתיקון. זאת לאור העובדה שהחזיקו יחד בנשייה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים של חברה בקשיים. ומי שבן ארי ביקש ממנו לקדם את האינטרס שלו, היה נבחר ציבור שקיבל ממנו לפי החוקרים טובות הנאה במליונים.

ומי ניסח את ההצעה

לאחר שהתיקון עבר בקריאה טרומית בנובמבר 2011, כץ ניתב את הדיון בו לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שבראשה עמד. זאת כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק ולזרזם. כץ ובן ארי סיכמו כי הוא יתייצב בפני הוועדה כדי לשכנע את חבריה לתמוך בתיקון. האינטרסים האישיים שלו בעניין לא נחשפו. בן ארי היה גורם פעלתן מאוד בוועדה. כץ הביא אותו על תקן מומחה, היחיד שייצג את הסקטור הפרטי. בן ארי נטל חלק מרכזי בישיבות, פעל לשכנע את החברים, והכל בעידוד ותמיכה של כץ. בן ארי אף לקח לבסוף חלק בניסוח ההצעה.

כל זה, כך עולה מתיק החקירה, התרחש במקביל לכך שכץ ובן ארי מקיימים מערכת יחסים אישית ועסקית קרובה ביותר, שכללה למשל את עשרות העסקאות המתואמות ביניהם באינטנסיביות רבה ובהיקפים של מיליונים. זאת בנוסף לכך שכץ מקבל מבן ארי ייעוץ בחינם לגבי ניהול תיק ההשקעות שלו. כץ נמנע מלגלות לחברי הוועדה את כל זה.

"מוטי ואני חברי נפש זה עשרות שנים"

הבוקר, לפני ישיבת הממשלה אמר השר חיים כץ: "מוטי בן ארי ואני חברי נפש מזה עשרות שנים". ביחס לתיקון 44 לחוק ניירות ערך אמר כץ כי מדובר ב"תיקון הכרחי למען האזרחים בישראל והוסיף לקרנות הפנסיה מאות מיליונים שלא עברו לידיהם של טייקונים. במהלך התקופה הזאת חוקקתי למעלה מ-180 חוקים שהיטיבו עם האוכלוסיות החלשות בישראל".

עו"ד נוית נגב ממשרד שינמן-נגב-ניב מסרה בשם השר כץ: "השר כץ ומוטי בן ארי הם חברים קרובים מאוד מזה שנים. הצגת הקשר ביניהם כיחסי שוחד היא שגויה ומופרכת. בכל פעולותיו כח"כ ושר פעל כץ באופן ענייני ולטובת הציבור, והדברים עוד יובהרו ויוכחו". לגבי תיקון 44 מסרה נגב כי "מדובר בחוק שחוקק ב־2010 בתקופת התספורות, והוא ונועד לתקן עוול. החוק שומר על האינטרסים של המשקיעים הקטנים ומגן עליהם מפני מניפולציות שעלולים ליזום בעלי שליטה בחברות. הניסיון להלביש על גבי החוק מניעים שאינם טהורים נועד לכישלון".

מסניגוריו של מוטי בן ארי, עוה"ד ארז הראל, ירון אלכאוי והילה שמעון ממשרד גורניצקי נמסר: "קריאת מכתב החשדות מלמדת על הקשיים המהותיים הקיימים בתיזה שעליה מבוסס המכתב. אנו מקווים ומאמינים כי בהמשך לטענות ולראיות שעוד יוצגו בפני הפרקליטות במסגרת הליך השימוע, גם הפרקליטות תגיע לכלל מסקנה שלא בוצעה כל עבירה, ולכן אין מקום להגשת כתב אישום בעניין".