המסר של גואטה חזק, לא בטוח שגם התוצאות

ההחלטה של רשות ניירות ערך לדחות ממש ברגע האחרון את אסיפת בעלי המניות של אאורה היא החלטה משמעותית, אבל רחוקה מאוד מלהיות סוף פסוק. הגורמים המעורבים באישור הבקשה של אאורה - רשות ניירות ערך, הגופים המוסדיים וחברת הייעוץ אנטרופי — שבים ונפגשים במאות אירועים בשוק ההון, ויחסי הכוחות והאינטרסים ביניהם עשויים להוביל לכך שעל אף ההחלטה האמיצה של הרשות, ההתקשרות בין אאורה של יעקב אטרקצ'י למשרד עורכי הדין של אשתו — תאושר בסוף הדרך.

ענת גואטה, המינוי המפתיע של שר האוצר משה כחלון לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך, קיבלה אתמול את ההחלטה המשמעותית הראשונה שלה בתפקיד. היא מימשה את הייעוד של הרשות בתור הגוף שאחראי על ההתנהלות התקינה של החברות שבחרו לשתף את הציבור בבעלות בהן ולכן אינן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן. מאז נכנסה לתפקיד בתחילת השנה גואטה לא הרבתה להוביל מהלכים דרמטיים, אך ההחלטה הזו היא הצהרה שלה שלא תהסס לעצור עסקאות בעלי עניין אם תחשוב שלא כל המידע נחשף למשקיעים.

מי משגיח על כספי הציבור

אי אפשר להתעלם מכך שההחלטה של גואטה מותחת ביקורת לא רק על אאורה אלא גם על המקום שממנו הגיעה לתפקידה הנוכחי — חברת אנטרופי המייעצת לגופים המוסדיים. כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", אנטרופי התרשמה יתר על המידה מהטענה של אאורה שהיא צירפה עוד שלושה משרדי עורכי דין שיעניקו לה שירות, ופספסה לגמרי את העובדה שמשרדה של סיגל אטרקצ'י ימשיך לקבל על הפרויקטים הקיימים שכר טרחה אסטרונומי של כ־200 מיליון שקל, כשמי יודע אם ומתי ייצאו לדרך פרויקטים חדשים שמהם ייהנו המשרדים החדשים. גואטה העבירה לאנטרופי מסר שהיא לא עשתה את עבודתה נאמנה כשהמליצה לאשר את ההתקשרות.

ענת גואטה. הרשות דואגת רק לשקיפות | צילום: ענבל מרמרי

רשות ניירות ערך לא מתיימרת להיות גוף מוסרי או לבחון עבור בעלי מניות המיעוט אם עסקה שבעל השליטה מציע כדאית עבורם או לא. תפקידה לדאוג לשקיפות שתאפשר למשקיעים לקבל החלטה עצמאית ומושכלת, בעיקר כאשר בעל השליטה מבקש להעביר כסף מהחברה הציבורית לכיס פרטי שלו או של מקורביו. עסקאות בעלי עניין תמיד מעוררות חשש שבעל החברה הציבורית בוחר בדרך קלה להרוויח ממנה, במקום ללכת בדרך המלך העסקית של קידום החברה, העלאת ערך המניות וחלוקת דיבידנד, שממנה נהנים כל המשקיעים ולא רק בעל השליטה. ודרך אגב, מניית אאורה איבדה ב־12 החודשים האחרונים 16% מערכה.

אלא שבמקרה של אאורה, חשיפת "כלכליסט" הבהירה שהן לבעלי המניות ובראשם הגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיה שלנו והן לאנטרופי הוצגו נתונים חלקיים: לא נחשפה זהותם של שלושת המשרדים שנבחרו לסייע למשרד אטרקצ'י בייצוג החברה, ולא ניתנה התמונה המלאה של חלוקת שכר הטרחה בינם לבין משרדה של סיגל אטרקצ'י. בימים הקרובים צפויה אאורה, בלחץ הרשות, לפרסם נתונים נוספים על ההתקשרות שיסייעו לבעלי מניות המיעוט להשאיר יותר כסף בחברה ופחות במשרד אטרקצ'י.

ביס קטן בפנסיה

האם בעלי מניות אכן ישנו את החלטתם בזכות ההתערבות של הרשות? לא בטוח — וזה כבר מחוץ להשפעתה של הרשות. אם האסיפה היתה מתקיימת אתמול, כנראה שעסקת בעלי העניין היתה עוברת ברוב גדול של בעלי מניות המיעוט. החוק דורש שבהצבעה כזאת יצביעו רק בעלי מניות שאינם קשורים לבעל השליטה, ומבדיקת "כלכליסט" עולה כי הגופים הגדולים המחזיקים באאורה הם ילין לפידות, מנורה והפניקס ושלושתם תכננו לתמוך בעסקה, בהמלצת אנטרופי, גם לאחר חשיפת שכר הטרחה הגבוה.

הגופים הגדולים האלה משלמים לאנטרופי שתייעץ להם כיצד להצביע מכיוון שהם משקיעים בחברות רבות והם מתקשים לנתח כל עסקה שמובאת לאישורם, במיוחד כשלא פעם מדובר בהשקעה של מיליוני שקלים בודדים מתוך מיליארדים של כספי ציבור שהן מנהלות. אנטרופי ידעה בעבר לקבל החלטות אמיצות שהובילו את המוסדיים להתנגד לעסקאות בעלי עניין או לשכר בכירים, אלא שבמקרה הזה היא עצמה עשתה מעט מדי שיעורי בית, ובחרה להסתמך על הסברי החברה במקום לנבור בדו"חות ובמפת הפרויקטים של אאורה כדי לקבל תמונה מלאה יותר של שכר הטרחה הצפוי.

אבל אנטרופי היא רק מייעצת. גופי הפנסיה שקיבלו בנאמנות את כספי החוסכים, הם שאמורים להיות שומרי הסף ולוודא שלא "גונבים את החוסכים", אפילו לא בקטנות. הם לא יכולים להסתפק באמירה שהצביעו בהתאם להמלצה של אנטרופי כי האחריות מוטלת אך ורק עליהם.

אלא שמנהלי ההשקעות שרואים את הפרסומים על אאורה כנראה מחייכים. מבחינתם זו אינה דרמה אלא השקעה זעירה, כשספק אם הפחתה של כמה מיליוני שקלים בשכר הטרחה של סיגל אטרקצ'י תשפיע במשהו על ביצועי תיק ההשקעות של החוסכים. המוסדיים צריכים לבחור את הקרבות שלהם, וגם אם כסף ציבורי עלול להגיע שלא בצדק לכיס פרטי, אי אפשר לצפות שהמוסדיים יבדקו בציציות כל עסקה.