אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"ההייטק הישראלי לא פורח בזכות 8200 אלא בזכות האמא היהודייה" צילום: אוראל כהן

"ההייטק הישראלי לא פורח בזכות 8200 אלא בזכות האמא היהודייה"

יהודה זיסאפל משקיף על אימפריית ההייטק שבנה עם אחיו זהר ואומר כי בשנים האחרונות הם מעורבים פחות בקבוצת רד־בינת. אף שהנפיק 11 חברות ומכר מספר דומה, הוא מודה שהלב מונע ממנו לעיתים אקזיטים מוצלחים, אבל בטוח שישראל תמשיך לייצר הצלחות

30.05.2018, 11:39 | דרור רייך
בקומה העשירית במגדלי זיו ברמת החייל נמצא משרדו של מי שנחשב אחד מאבות ההייטק הישראלי, יהודה זיסאפל. עם אחיו זהר, שיושב קומה מתחתיו, הוא הקים ב־1975 את אימפריית רד־בינת, המונה כיום 20 חברות בתחומי הרישות והטלקומוניקציה, שירותי הענן, הטלפוניה, אבטחת המידע והסייבר, ניהול רשתות וידיאו ארגוניות, פתרונות דאטה סנטר ופתרונות ניידות.

קראו עוד בכלכליסט

החברות בקבוצה, חלקן ציבוריות, מציגות הכנסה שנתית כוללת של 1.2 מיליארד דולר, והיא עצמה ניצבת כבר שלושה עשורים בחזית התעשייה כספקית פתרונות מתקדמים לארגונים וחברות. לבד מטכנולוגיות תקשורת, קול ונתונים הרחיבו האחים זיסאפל את עסקיהם גם לנדל"ן וביוטכנולוגיה.

את הראיון, שזיסאפל אינו מרבה להעניק רבים כמוהו, הוא התעקש לפתוח בדיווח על תחביב חדש־ישן: "אני עוסק כיום הרבה במוזיקה. הלחנתי את המוזיקה להצגה 'הנסיך הקטן', שרצה בימים אלה במסגרת פסטיבל ישראל. גם בתי כרמי משתתפת בה. בעבר ניגנתי קצת בכינור. זה משהו לנפש".

יהודה זיסאפל, יו"ר קבוצת רד בינת, היה בין הדוברים המרכזיים בכנס Bynet Expo 2018 - כנס הטכנולוגיה של קהילת ההייטק שנערך לפני כשבועיים ב -15 במאי בסימן 70 שנות חדשנות בישראל.

מרגע שהסטארט־אפים קמים הם כבר לא ישראליים

 

אחת השאלות המרכזיות שרצינו לברר עם זיסאפל היא מדוע לא הנפיק חברה כבר זמן רב מאוד. האם התייאשת מהמודל הציבורי או שפשוט יש לקבוצה מספיק כסף בתוך הבית?

"יש הרבה אקזיטים, אבל יחסית לעבר אני לא חושב שיש הרבה הנפקות בארץ ובניו יורק. כיום זה אתגר גדול יותר להוציא חברות לבורסה, וברוב המקרים הדרישות גבוהות מאוד וצריך להראות למשקיעים מכירות ורווחים. נכון שאפשר להנפיק חברה שאין לה הכנסות, אבל זה קשה לביצוע. לכן יש היום הרבה פחות הנפקות, אבל אלה שיוצאות הן הרבה יותר גדולות במונחי הגיוס. זה טרנד עולמי, ולא קשור רק לחברות שלנו".

איפה עדיף להנפיק, בישראל או בארה"ב?

"טכנולוגיה זה עדיין בנאסד"ק. שם מבינים יותר בתחום, האנליסטים הכי טובים שם, וכמובן גם גודל השוק והיקף הכספים בו. האקו־סיסטם הזה לא קיים בתל אביב. אבל זה לא רק עניין של הבורסה. בעצם, מרגע הקמת סטארט־אפ בישראל מרבית המשקיעים בו אינם ישראלים. אני לא מדבר על משקיעים שעשו כסף באמצעות אקזיטים. הם אמנם ישראלים, אבל הכסף שלהם לא ישראלי. אני מדבר על המוסדיים והבנקים. הם אלה שצריכים להיות במשחק — והם לא. למעשה, מה שנשאר ליזמים אלה משקיעי חוץ, ואפילו רוב הכסף בקרנות בארץ הוא זר — אמריקאי או סיני. כיום, אתה בעצם מוכר את החברה כבר מההשקעה הראשונה. ובשלב הזה אתה מוכר הכי בזול, ולמשקיעי חוץ. למעשה אתה עושה את האקזיט הכי פחות טוב. אנשים באים בטענות לחברות שעושות אקזיט או IPO (הנפקה ראשונית — ד"ר) בסוף דרכן, אבל זה פחות בעייתי בעיניי. הדבר הבעייתי יותר הוא שמרגע הקמתן הן כבר לא ישראליות. אמנם ליזמים יש עדיין השפעה בחברה, אבל די מהר הן הופכות מחברות ישראליות לזרות. אז למה הבורסה הישראלית התעוררה ורוצה שחברות יבואו להנפיק בתל אביב? המשקיעים הזרים כבר לא מתעניינים בבורסה המקומית, אלא באמריקאית — שם הם יעשו את האקזיט. כדי שחברות טכנולוגיה ייסחרו בארץ, צריך להתחיל בשלב הסיד (סיבוב הגיוס הראשון — ד"ר), או בסבב ההשקעות A או B, והמשקיעים צריכים להיות ישראלים שפעילים בבורסה המקומית".

יהודה זיספל, צילום: אוראל כהן יהודה זיספל | צילום: אוראל כהן יהודה זיספל, צילום: אוראל כהן

איזו מהחברות בקבוצה היא המוצלחת ביותר? באיזו מהן אתה הכי גאה?

"זה כמו לשאול אמא או אבא איזה ילד אתה הכי אוהב. אני אוהב את כולן, בעיקר כי הכל דינמי, השוק משתנה, החברות משתנות — לבטח הרבה יותר מילדים. הן משנות את פניהן, מתחדשות וכולן יקרות לי".

עם החברות הבולטות של הקבוצה נמנות רדוור, שנסחרת בשווי של מיליארד דולר, וסרגון — אף היא בנאסד"ק לפי שווי של 240 מיליון דולר. בניגוד ליזמי הייטק רבים, שלא מחוברים לבורסת ת"א, הזיסאפלים דווקא נוהגים לעשות רישום כפול לחברות מקבוצתם.

באיזו חברה שלך לא היית משקיע בדיעבד? באלווריון?

"יש הרבה השקעות שלא הצליחו, אבל זה אופי הדברים. בתחילת הדרך שיעורי ההצלחה היו גבוהים יותר, אולי מפני שהשוק היה פשוט יותר או מפני שאחי ואני היינו מעורבים בכל החלטה והעסק היה יותר בשליטה. היום אנחנו פחות Hands On והשוק נהפך למורכב יותר. עם כל שנה שעוברת השוק נראה קשה יותר ויותר. לגבי אלווריון, אנחנו הקמנו את חברת בריזקום (שמה המקורי של אלווריון — ד"ר) תחת חברת לננט (Lannet), וכשזו נמכרה נפרדנו גם מאלווריון, כך שאני לא מרגיש כישלון. יש לנו חברה מקבילה שהיא המחליפה של אלווריון. רדווין (Radwin) היא פרטית, מצליחה, גדלה ומרוויחה. היא מספקת תקשורת לרכבות, פתרונות אקסס לעיר חכמה וחיבור בתים ומשרדים בקצב גבוה. בהייטק הדברים משתנים כל הזמן, וזה אתגר די גדול להצליח רוב הזמן בשוק דינמי ומשתנה. רק חברות מעטות עוברות את כל הדרך. ואם לא די בכך, אחר כך מבקשים מהן כל הזמן לגדול בקצב מהיר, לכן מעטות מצליחות לגדול ולשרוד".

למרות המספר הגבוה של חברות שהוקמו במסגרת רד־בינת — המאכלסת קריה שלמה ברמת החייל, כאשר בלובי ניצב בגאון עותק של פסל "האדם החושב" — אף לא אחת מהן עשתה אקזיט מהדהד או הפכה לחברת ענק.

האם היה מישהו שביקש ממך השקעה לפני עשור ופספסת אותו?

"ווייז לא באו אליי, וגם לא מובילאיי. אני לא זוכר שמישהו מההצלחות האלה פנה אליי, אבל היו לנו מספיק הצלחות משלנו. אני לא מרגיש שפספסתי משהו, אף שהרבה פעמים הדברים הם לא שחור ולבן".

זיסאפל מתחמק באלגנטיות מלהשיב לשאלה באיזו חברת הייטק ישראלית היה משקיע היום, אבל מוכן להסביר מה הדלק שמניע את התעשייה הזו. "יש היום הרבה מאוד חברות ישראליות טובות, וההייטק הישראלי מדהים מבחינת היכולות, הביצועים, המקצועיות וההישגים שלו. בכל העולם יש הערכה אלינו", הוא אומר. "ההסבר לכך הוא לא החוצפה הישראלית או 8200, אלא האמא היהודייה, כל האקו־סיסטם מרגע שהיא מניקה". אגב, הזיסאפלים עצמם שירתו ביחידות מודיעין מסווגות.

מה אתה זוכר מבועת הדוט.קום של שנת אלפיים?

"לבועה היו הרבה צדדים חיוביים. כל זמן שהיית עליה — וגלשת בצורה הנכונה — אפשר היה לגלוש מצוין. יש גלים גבוהים וזה כיף גדול. אחר כך תלוי מתי הגעת לחוף. אם הגעת בזמן, יכולת להיות רגוע — אם לא, זה היה פחות נעים. התקופה הזו היתה טובה מאוד לרד. היינו מוכנים היטב עם כמה חברות שיצאו לבורסה וגייסו הרבה מאוד כסף, כמו רדוור, סרגון, רדוויז'ן, רדקום וסיליקום".

זיסאפל הוא איש עסקים ממולח, אבל לעיתים נדמה שהוא לא רוצה להרוויח, שכן מדי פעם חברה אחרת שלו נמצאת בשיא — עכשיו זו רדוור ובעבר סרגון וסיליקום — אך הוא אינו מעמיד אותן למכירה. זיסאפל: "מכרנו הרבה חברות, היו לנו 11 הנפקות בנאסד"ק ועוד 11–10 אקזיטים. זה לא מעט. ברגע שאתה מוציא חברה לבורסה אתה מוכר אותה במידה מסוימת לציבור. זה סוג של אקזיט, ואתה גם יכול לצאת לגמרי מההשקעה. הרבה פעמים לא ברור מתי השיא, וייתכן גם שזהר ואני לא תמיד נוהגים בצורה קרה ועסקית, אלא עוזרים לחברות מהלב. זה כמו ילד חולה שגוזל את כל תשומת הלב מהילדים הבריאים. אולי זה לא נכון עסקית, כי צריך להישאר עם הבריאים ולתת לחולים ללכת לדרכם, אבל החברות בקבוצה הן כמו משפחה".

 , צילום: גטי אימג צילום: גטי אימג'ס  , צילום: גטי אימג

איך אתם נערכים לרפורמת המס בארה"ב?

"לגבי חברות שפעילות בשוק הישראלי זה לא רלבנטי, אלא רק ליצואניות. ולגביהן, המס הישראלי עדין טוב יותר מהאמריקאי, גם אחרי הרפורמה. המס הישראלי לחברות מייצאות הוא 6%–16% והאמריקאי הוא 21%".

אבל יש סוגיית מיסוי אחרת שמפריעה לזיסאפל. "החברות הזרות שמקימות פה מרכזי פיתוח (גוגל, אינטל, פייסבוק — ד"ר) מקבלות את תנאי מס טובים בהרבה לעומת מקומות אחרים בעולם. אני חושב שהן משלמות פה פחות מס מטבע וצ'ק פוינט. לדעתי, צריך לעודד יותר את החברות הישראליות באמצעות הקלות מס, כדי שיעסיקו יותר עובדים. זה חשוב שהן כאן, אבל הן לא צריכות לשלם מס נמוך כל כך. עדיף למדינה חברות ישראליות, שמפתחות מוצרים ומייצאות לכל העולם, מאשר חברות אמריקאיות שעושות פה את הפיתוח — אבל את כל השמנת, הדובדבנים והקצפת הן לוקחות למקום אחר".

קבוצת רד־בינת, שהתמקדה שנים בטכנולוגיות, תקעה במרוצת השנים גם יתד בתחומי הנדל"ן והביוטכנולוגיה. "אנחנו כל הדברים", אומר זיסאפל. "את הנדל"ן בנינו בתחילה לעצמנו. השטחים הספיקו בערך לשליש עד חצי מצורכי הקבוצה, ואת השאר שכרנו בינתיים בחוץ. אבל לאט לאט בנינו וכיסינו את כל הצרכים שלנו, והיום אנחנו גם משכירים לאחרים. היתרון בכך הוא הגמישות, כי בחברות הייטק הצרכים משתנים כל הזמן. לפעמים מתרחבים ולפעמים מצטמצמים. היום אנחנו כמו WeWork. בנוסף, כולם פה ברמת החייל, למעט סיליקום שיושבת בכפר סבא. יש לזה יתרון מבחינת התקשורת והנגישות. הגישה שלנו בנדל"ן היא גם לתת גמישות וגם ליצור קמפוס, חיבור וקשר. לא מדובר בכסף נפרד, אלא בכסף שמעורב בעסקים שלנו. אנחנו לא חברת נדל"ן טהורה. למשל, לא אקנה בניין בנתניה או בבאר שבע רק בגלל שהמחירים שם עולים".

לגבי תחום הביומד של הקבוצה מסביר זיסאפל כי "התחלנו לפני הרבה שנים בחממה כללית בשיתוף עם אוניברסיטת ת"א. אשתי נאווה היא מדענית בתחום מדעי המוח. היא חקרה יותר מ־30 שנה את הורמון המלטונין, שמופרש בחושך ואחראי על בקרת השינה שלנו. זה היה הטריגר לתרופת שינה שפיתחנו. התחלנו מאפס ולמדנו את תחום התרופות על בשרנו, צעד צעד, ובאותה תקופה גם לא היה כל כך ממי ללמוד בארץ. היתרון הגדול בתחום התרופות הוא שיש הרבה מיקור חוץ, כך שאתה לא עושה הכל לבד. אפילו פיתוח וניסויים קליניים נעשים ב־Outsourcing — וזה יתרון, כי המומחים לא תמיד נמצאים באותו מקום, ואפשר להתחיל את הכל בחברה רזה מאוד. יש לנו הרבה חברות טובות. היום הן קצת אנונימיות, אבל מדובר בחברות שממתמחות בלב, פתרונות למעקפים, דיאליזה, בעיות של ורידים ועורקים, דברים מעניינים מאוד. אני מאמין שחברות בתחום המדיקל דיוויס (Medical Device) יגיעו בעתיד לבורסה, אבל העיתוי של הנפקות וגיוסים חשוב מאוד במקרה זה. החברות הן טובות, ורק צריך לחכות לחלון ההזדמנויות".

בני רועי הוא מנכ"ל מצוין לרדוור. התפוח יצליח יותר מהעץ

לסיכום התעקש זיסאפל לדבר על הפרויקטים המובילים של הקבוצה: "היום אנחנו מתעסקים בפרויקטים גדולים מאוד — עיר הבה"דים היא אחת מהם. מדובר בפרויקט מוצלח מאוד, עובד, מתפקד, מייצר הכנסות, והצבא מאוד מרוצה ממנו. הוא פורץ דרך מבחינה רעיונית. מדובר בשיטת בנה־הפעל־העבר (BOT) של הצבא החוצה. כל נושא ההדרכה הוא חשוב מאוד בצבא המודרני. אנחנו גם בפרויקט 'שירלי' לאספקת שירותי טלפוניה לכלל משרדי הממשלה. כלומר, פרויקטים מורכבים מקצה לקצה. אבל זה משפר עמדת הכניסה שלנו לפרויקטים האלה ואת השם שלנו".

ובנימה אישית, מה דעתך על מנכ"ל רדוור רועי זיסאפל — הן כאבא והן כאיש עסקים?

"אני חושב שהוא מנכ"ל מצוין, וגם המשקיעים חושבים כך — וזה הכי חשוב. אני גאה בו מאוד. הוא עושה עבודה טובה יותר ממני, וכנראה שיעקוף אותי. התפוח יצליח יותר מהעץ. אבל זה לא רק רועי. בתי עדי עובדת בחברת הביוטכנולוגיה שלנו נעורים כמנהלת עסקים, ובתי כרמי, שהיא מהנדסת אלקטרוניקה, עוסקת גם באמנות — גם רוקדת, גם זמרת וגם מלחינה".

ומה אתה חושב על ישראל של 2018?

"זו תקופת אופוריה למדינה, אבל אנחנו תמיד נעים בין אופוריה לדפרסיה. אין אף פעם מצב נורמלי. עכשיו אנחנו באופוריה, אחר כך נחזור קצת לדפרסיה, נצא ממנה, ונחזור לאופוריה. אני חושב שהמדינה נהנית מהאופוריה, אבל צריך להיזהר — כי אנחנו מתפקדים טוב יותר דווקא במצב של דפרסיה. אנחנו יותר מחוברים זה לזה. ב־1973 היינו באופוריה — וכולנו זוכרים מה קרה".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



29 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

29.
סוגיית האמא היהודיה והגניוס היהודי
האמירה של זיספל עמוקה כים. לא נבון לפרוט אותה לפרוטות ולדבר על 'גזענות' והתנשאות. אנחנו לא עם ככל העמים. כל מי שצמח בחברה יהודית יודע שמרבית בני עמנו לא מצטיינים בשום תחום. עם זאת מקרב העם היהודי צמחו אישים לא מעטים ששינו את פני העולם במהלך ההיסטוריה. באופן פרדוקסלי אפילו האיכר הפולני הכי אנטישמי, המחרף ומגדף יהודים בכל יום ילך ביום ראשון לסגוד לאיקונין של אם יהודיה בשם מרים אמו של יהודי נימול שהעולם הנוצרי מאמין שהיה אל [למרות שלא שירת ב8200]. בדרך עקלקלה זו מכירים גם שונאינו באם היהודיה וסגולותיה, הגם שאינם די אינטליגנטים להבין זאת כדבעי.
עורבא  |  01.06.18
28.
To # 23
Hi-Tech is also new materials, and new materials is mainly chemical engineering. Germany is a world leader in chemical engineering. It requires extensive infrastructure; with top notch technical universities and state of the art research laboratories, something that Israel unfortunately sometimes lacks Where will electronics be without chemical engineering? The invention of the various transistors , modern circuit boards, and nano-electronics such as the processors in the PC could not have been manufactured. without processes involving chemical engineering Software is king, but one needs the hardware to write codes
The Emigrant  |  31.05.18
לכל התגובות