"למרות שאנחנו סטארט-אפ ניישן עדיין בונים פה עם דיקטים, מסמרים ופטישים"

"למעלה מ-50% מהבנייה בישראל נבנית בלוק אחר בלוק, בעוד שבאירופה בכל וילה שנבנית ניתן לראות מנוף קטן", כך אמר דני מריאן, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות בוועידה הישראלית השנייה לתיעוש, חדשנות, בטיחות ואיכות בבנייה שערך האיגוד. מריאן הדגיש בדבריו את יתרונות הבנייה המתועשת.

לדבריו, "למרות שבשנים האחרונות נכנסו לישראל שיטות בנייה מתועשות, המערכת עדיין לא מתגמלת את פיתוח החדשנות ובטח לא את יישומה. הזוי שעל אף היותנו סטארט-אפ ניישן עדיין בונים פה עם דיקטים, מסמרים ופטישים. חשוב להבין שבנייה מתועשת אינה בהכרח בנייה מאלמנטים טרומיים: בנייה מתועשת משמעותה קודם כל לבצע את העבודה הקונבנציונלית על ידי שימוש באמצעים מתועשים, דוגמת טיח מוכן מראש, תבניות ליציקת בטון במקום קרשים ודיקטים, ופיגומים מתועשים, התורמים לביטחון הפועלים ולפריון העבודה שלהם באתר".

פרופ' יחיאל רוזנפלד מהמחלקה להנדסת מבנים מהמכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון, אמר כי "קשה לומר שדייר נכנס לדירה ללא חרדה – והוא תמיד צריך לצפות לבעיות. דבר כזה לא אמור להיות כאשר הבנייה מתועשת, והמוצר הסופי אמין ואיכותי. באתר בנייה עובדים תחת אילוצים של לחץ זמן, סיכונים וצפיפיות, ומצפים לייצר מוצר איכותי, וזה לא אפשרי. עלינו לצמצם את משך העבודה באתר הבנייה במקסימום, ובדרך זו גם לחסוך בעלויות נכבדות, מאחר ו-90% מהעלויות הן בזמן הבנייה, ובשל קיצור הזמנים המשמעותי, שכן כל שעת עבודה באתר הבנייה מתורגמת לשליש שעה במפעל. תחשבו על הכנה של חדר אמבטיה במפעל שניתן להשתיל בבניין, ויאפשר למהנדסים, לקבלנים, ליזמים, ובעיקר לדיירים, לישון בשקט".

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט אמר "בישראל הממוצע לבנייה של שכונה הוא כ-15 שנים זו מציאות שאיננה הגינוית. תראו מה קורה בראש העין – האכלוס של הפרויקטים עוד לא הסתיים והתהליך התחיל לפני 20 שנה. מה שמכשיל אותנו זה הפיצול בין כל המשרדים – משרד הבינוי והשיכון אחראי על הקצאת השטח, משרד התחבורה על הכבישים, משרד החינוך על בתי הספר – ואין קואורדינטור אחד שמרכז הכל – אתה נכנס לחדר עם שלושים אנשים ואף אחד לא לוקח אחריות. מי שמשלם את המחיר זה האזרח".