תסריטאי "אלישע" ו"כפולה": “אני לא רוצה לאבד את התמימות"

אם תשאלו את התסריטאי אלעד חן איזה סרט הוא היה רוצה בפילמוגרפיה שלו, “אפוקליפסה עכשיו” או “בחזרה לעתיד”, אין ספק שהשני לוקח בגדול. “אני כותב לילדים כי אני לא רוצה לאבד את התמימות”, אומר חן ל”כלכליסט”. “בין המשכנתא לצהרון אני רוצה להישאר ילד. ‘הנסיכה הקסומה’ ו’אני והחבר’ה’ הם בין הסרטים האהובים עליי”.

חן (39), נשוי ואב לתאומות בנות 6, הוא בוגר סם שפיגל ואחד התסריטאים העסוקים בתעשייה. הוא כתב, בין השאר, את סדרות המבוגרים “אורים ותומים” ו”ניו יורק” ואת סדרות הנוער “כפולה” עם נועה קירל, שכתב יחד עם רז יובן ורועי עידן, ו”אלישע” עטורת הפרסים (עם אסף בייזר) בכיכובו של יובל סמו, שעליו אומר חן, “מה שיש לו, יש למעטים בעולם”.

“התהליך אצלי היה הפוך. התחלתי לכתוב סוגה עילית למבוגרים ועברתי לילדים, והכתיבה להם היא התרפיה לנפש שלי. כשאני כותב לילדים, אני באופן מפתיע הרבה יותר משוחרר ודווקא שם אני יכול להעביר דברים יותר חתרניים. מעולם לא הרגשתי צעיר ומאושר יותר רגע לפני משבר גיל 40”.

קומדיית המצבים עטורת הפרסים “אלישע”. הילדות של חן לא אוהבות את הסדרה | צילום: ינאי יחיאל

מה עושה הצייד מכיפה אדומה אחרי האגדה

בימים אלה הוא עובד על סדרות נוספות למבוגרים (“דווקא דברים דיכאוניים וחותכי ורידים”) ועל סדרה מוקומנטרית בשם “מגן דוד דרום” על פרמדיקים כושלים בים המלח יחד עם אופיר לובל ושראל פיטרמן. בנוסף הוא כותב סיטקום לילדים וראשו קודח מעשרות רעיונות שרק מחכים לקרום עור וגידים, בהם כתיבה על כל הדמויות מאגדות הילדים רגע אחרי שהן נגמרות (“הצייד מכיפה אדומה סוחר באיברים, את סינדרלה מחתימים על ליין של נעליים”).

בין סדרה לסדרה הוא גם הספיק לכתוב ספרים - “הצד השני של המטבע”, שאותו הוא מכנה צופן דה וינצ’י לילדים, ספר הדרכה לחיים של “אלישע”, ובימים אלה רואה אור בהוצאת ידיעות ספרים “הלילה הכי ארוך בשנה” שפונה לגילאי 8–14. הספר מתאר הרפתקה מסעירה של שני תלמידי בית ספר, סהר ונוגה, שמתחילה במורה מרושע למדעים וממשיכה בטיול לילי מהפלאפל השכונתי אל שביל החלב והדובה הגדולה. “זה עולם אחר לגמרי. בסיטקום צריך לתפוס רעיון קטן ולפצח אותו עד רמת הננו־רעיון, ובספר צריך ללכת עם סיפור אחד ארוך ומתפתל, והדמויות יותר מפותחות רגשית”.

הדמיון של חן עובד שעות נוספות כבר מאז שהיה ילד. הוא מספר שתמיד נמשך יותר לספורט ולכיף ופחות ללימודים. “אני חושב שההשכלה הכללית שלי התחילה בגיל 22, אני קצת ילד שמגלה דברים חדשים בכל יום. פעם לקחתי את אחותי הקטנה ל’פרל הרבור’ ותהיתי מתי פרל יגיע. גם כשכתבתי את הספר, בדקתי את כל העובדות המדעיות באינטרנט ועם חברים שלמדו במכון ויצמן. אני כותב להם ברכות לילדים, והם מלמדים אותי דברים על החיים”.

התסריטאי אלעד חן | צילום: עמית שעל

הרעיון נולד לפני 10 שנים כשחן עשה בייביסיטר לבת דודתו. “היא התחילה לשאול שאלות כמו מה קורה לירח כשהוא לא בשמים, ואז אמרה שהוא צריך לעבוד ושהוא דומה למוכר פלאפל שלהם. התחלנו להריץ רעיונות. הכנסתי אלמנטים דרמטיים וזה ישב לי בראש עד שזה קרה”.

ההשראה לכתיבה על עולם הילדים מגיעה מחוויות הילדות ומעבודתו עם ילדים מאז שהיה סטודנט. “היתה פעם תחרות כישרונות צעירים בבית הספר שבו לימדתי, וילד אחד פנה אליי עצוב ואמר שאין לו שום כישרון. החלטתי לארגן ערב כישלונות צעירים, שבו כל אחד צריך להציג את הדבר שהוא עושה הכי גרוע. זה הכי אלישע. לפעמים אני לא מאמין שמשלמים לי על הדבר הזה”.

אפרופו תשלום, ענף המו”לות לא מתגמל כמו הטלוויזיה. על כך אומר חן: “כסף לא מעניין אותי. זה כל כך ממלא אותי, ולהבדיל מסדרה פה מדובר בסיפור אחד ויחיד שאני יכול להתמסר אליו. משהו אינטימי שלי שכל אחד יכול לקרוא ולדמיין לעצמו. זה חיבור ישיר ביני לבין הילדים בלי מתווכים וזה מאוד חשוב לי. זה הבייבי שלי, קצת כמו ילדים”.

חן מספר שמאז נולדו בנותיו משהו השתחרר בכתיבה שלו, “אבל הן לא אוהבות את ‘אלישע’ וזה מבאס אותי, הן עוד לא מבינות את האירוניה. את ‘כפולה’, לעומת זאת, הן מאוד אוהבות, ואני חושב שזו הסדרה הכי פמיניסטית שנוצרה אי פעם. מאז נולדו הבנות וכל קמפיין ה־MeToo, אני מבין שיש לי אחריות בכתיבה לערכים הקשורים בשוויון בין המינים והעצמה. אני מפתח סדרה על הטרדה מינית שלא ברור אם קרתה או לא בבית ספר תיכון, ואני כל הזמן חושב איך זה ישפיע ומה זה אומר”.

הרפתקה מסעירה של תלמידי בית ספר שמתחילה במורה מרושע למדעים

הילדים רוצים שהתסריטאי של "אלישע" ידרוס אותם

אף שחוויות הילדות שלו אינן כוללות דרמות מיוחדות ובסך הכל הוא מתאר את ילדותו כהרמונית (“כשלמדתי אצל בתיה גור, היא אמרה לי שאין לי נאחס בחיים וזה נורא אנטי־דרמטי”), החיים מספקים לו לא מעט חומרים לדמיון. כך היה כשעצר אותו שוטר בדרך לצילומים בים המלח והוא ביים כאבי בטן איומים עד שהשוטר ליווה אותו להתפנות במנהרה תת־קרקעית. חן חשב שהתכסיס הצליח, אבל השוטר האמפתי לא שכח לתת לו את הדו”ח בתום המפגש.

בטיול לקולומביה אחרי הצבא הוא פגש בחורה שהזמינה אותו לביתה ונקלע לסיטואציה שהתבקש לתת דגימת שתן לשוטרים מכיוון שהיה היחיד בבית שלא עישן גראס. אנשים שהזמינו את ספרו החדש באתר קיבלו את ספרו של נדב אייל, מה שהוביל לפוסטים משעשים בפייסבוק וחיבר בין השניים. ואם זה לא מספיק, כשעבר להתגורר ביישוב עין אילה, התפרץ ילד עם אופניים לכביש ונשרט ממכוניתו. חן המבוהל נבהל, וכשראה שהילד בסדר, הזמין אותו להגיע לפרמיירה של “אלישע”. כל ילדי היישוב אמרו שהם רוצים שהתסריטאי של “אלישע” ידרוס אותם. “החיים מספקים לי חומרים ואני צריך לחייך אליהם”, מסכם חן.