השקעה במדינות מתפתחות: סיכון מפוקפק בחסות המדינה

הגופים המוסדיים מתרחקים מהשקעות במדינות מתפתחות, לא סתם כי הן לא באות להן טוב בעין. השקעה בשווקים מתפתחים טומנת בחובה שורה של סיכונים ובראשם סיכונים פוליטיים, רגולטורים, אינפלציונים וכמובן חשד לשחיתויות.

הנכונות של המדינה להירתם ולתת כרית ביטחון להשקעה במדינות כמו ונצואלה, ברזיל או ארגנטינה, היא מבורכת, אך זה קצת נאיבי לחשוב שהגנה של 10% מספיקה כדי לגייס את כספי החוסכים לפנסיה לטובת פיתוח התשתיות של המדינות הללו.

ריו דה ז'נירו, ברזיל. כרית הגנה של 10% זה לא מספיק

הסיכון המרכזי בהשקעה במדינות מתפתחות הוא הסיכון המטבעי. הראיה היא המתרחש לאחרונה במטבע הארגנטינאי שהתרסק לו בתוך שנה בכמעט 60% מול הדולר. גם הבלאגן שאליו נקלעה לאחרונה החברה הישראלית שיכון ובינוי בחשד כי מנהליה שיחדו נדל"ן שביצעו במדינה אמור להדליק נורה אדומה, על עד כמה כללי המשחק במדינות המתפתחות שונים מהמערב.

אפילו בישראל, הגופים המוסדיים לא נחשפים לפרויקטי תשתיות בעצמם והם נכנסים אליהם דרך קרנות השקעה מתמחות, אז לצפות שיסתערו על מימון פרויקטי תשתית תחת כללי רגולציה לא ידועים, זהו בגדר חלום באספמיה.

עם כל הכבוד לבנק הבין־אמריקאי, שמאחוריו עומדות מדינות שהאינטרס שלהן הוא בפיתוח מדינות בעולם ומוכנות לספוג הפסדים, הגופים המוסדיים לא יסכנו את כספי החוסכים רק לשם קידום היחסים הבינלאומיים של ישראל ו־10% הגנת מדינה הם פיצוי די עלוב להשקעה שיכולה להיחתך בקלות גם ב־50%.

המוסדיים דורשים היום פרמיית סיכון של מעל 10% להשקעה באג"ח של מדינות מתפתחות ולא בכדי. היעדר ההיכרות עם השווקים הללו, חוסר הוודאות סביב הממשל, התסבוכות הפוליטיות, הרגולציה המקומית וכמובן סיכון המטבע והאינפלציה, הן סיבות מספיקות לוותר על התענוג המפוקפק הזה.

באחרונה פעלה המדינה בכיוון דומה כשניסתה לרתום את גופי הפנסיה להשקיע בסטארט־אפים ישראלים דרך מתן כרית ביטחון דומה להשקעה בקרנות הייטק שישקיעו ביזמות הישראלית. כפי שניתן לראות, לאחר חצי שנה שבה מנהלי הקרנות הללו מכתתים רגליהם בין המוסדיים לנסות לגייס כל אחת 400 מיליון שקל כדי לקבל את הגנת המדינה, לא ממש הולך להן.

מחר יהיה היום האחרון של הקרנות לגייס את הסכום הנדרש ועל פניו נראה שלפחות מחציתן לא יגיעו למינימום. בסופו של דבר גופי הפנסיה צריכים לשקול שיקולים כלכליים קרים של השאת תשואה לחוסכים לפנסיה.

אם רוצים לרתום את הגופים המוסדיים לאינטרסים הדיפלומטיים של המדינה, הרי שזו תצטרך להתאמץ הרבה יותר מלתת להם כרית ביטחון של 10%.

ההגנה שמציעה המדינה למוסדיים בהשקעת כספי הפנסיות במדינות מתפתחות