"משקל הדיור בהכנסות הפך למעמסה כבדה בישראל ‑ בעיקר אצל השוכרים"

"במדינות רבות, כולל ישראל, הביקוש לדיור עבר את ההיצע, וכך הפכה הסוגיה של דיור בר־השגה לסוגיה מרכזית בכל מיני מדינות, כולל ישראל", מסביר ד''ר וילם אדמה, הכלכלן הבכיר במחלקת המדיניות החברתית של ה־OECD.

אדמה נחת בישראל כדי להשתתף בכנס בנושא דיור בר־השגה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שארגנו מכון אלרוב לחקר הנדל"ן בראשות ד"ר דני בן שחר, וחטיבת המחקר של בנק ישראל בראשות פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי.

"עלות הדיור ומשקל הדיור בהכנסות הפכו בישראל למעמסה כבדה", ממשיך אדמה, "וזה בא לידי ביטוי בעיקר בקרב שוכרים. המגמה הזו לא ייחודית לישראל; היקף משקי הבית בעולם המפותח שמתקשים במימון עלויות הדיור הולך וגדל. זו מגמה ברורה וכוללת במדינות ה־OECD".

ד"ר וילם אדמה | צילום: אוניברסיטת תל-אביב

לדברי אדמה, "ישראל היתה אחת הכלכלות הראשונות שבה המחירים האמירו. במדינות רבות מחירי הדיור החלו לזנק רק כמה שנים אחרי המשבר הגדול ב־2008. כעת אנחנו מדברים כבר על 10 שנים רצופות של עליות מחירים ניכרות".

לדברי אדמה, העליות מכבידות בעיקר על השכבות החלשות: "זה מקשה עליהן מאוד, ובעיקר על השוכרים. מצד שני, הדיור הציבורי ומלאי הדירות הממשלתיות ירדו. התוצאה היא ירידה דרמטית בדיור בר־השגה".

לאור זאת, מסביר אדמה, אחת ההמלצות של צוות הדיור היתה להגדיל את התמיכה בדיור ציבורי, לרבות קצבאות דיור ותמיכה בשכר דירה" מסביר אדמה.

אדמה מקפיד לציין שהוא אינו מתיימר לתת המלצות לממשלת ישראל. הסקירה השנתית בנושא צפויה להתפרסם בחודשים הקרובים. ובכל זאת, הוא טוען, ייתכן שיש מקום "להרחיב את מסי הרכישה, וכמובן להגדיל במידה ניכרת את ההשקעה בפיתוח תחבורה ציבורית. זו סוגיה קריטית".

"אני הולנדי, והולנד איננה מדינה גדולה. ישראל היא מדינה קטנה עוד יותר, ולכן הצורך לפתח תחבורה ציבורית כדי לחבר אזורים מרוחקים יותר למוקדי התעסוקה הוא הכרחי".