חקר ביצועים: השבוע של עוטף עזה, ראש עיריית חדרה ו"שר הטבעות"

סלינגר עכשיו שותקים?

"כלכליסט" חשף השבוע כי האוצר רוצה לעודד את המוסדיים להשקיע את כספי הפנסיה שלנו במדינות מתפתחות, ומבטיח ערבויות שיפחיתו את הסיכון. המטרה הרשמית היא תשואות גבוהות לחוסכים, הפחות רשמית — שיפור התדמית של ישראל. יש כאן לא מעט דברים מטרידים: ההשקעות בחו"ל מכוונות גם למדינות שההתנהלות שלהן היא לכל הפחות בעייתית (משחיתות עד דיקטטורה וכשלים מוסריים); המדינה מציעה תמריצים כדי לעודד השקעות בחו"ל במקום לחזק תחומים ישראליים שמשוועים לכסף; והרגולטור שאמור לשמור על החוסכים, רשות שוק ההון בראשות דורית סלינגר, תומך בעניין. סלינגר מרבה להכביד את ידה על המוסדיים בשלל עניינים, חלק מהם מוצדקים, חלק תמוהים למדי, ודווקא עם שליחת החסכונות לאפריקה ולדרום אמריקה אין לה שום בעיה?

סופי שולמן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה 

דורית סלינגר | צילום: אוראל כהן

את מי הכיפה משרתת

עוטף עזה - יש מי שגוזר קופון

ימים אחדים אחרי שפצצת מרגמה פגעה בגן ילדים בעוטף עזה התבשרנו שכיפת ברזל מסוגלת ליירט גם כאלה. זו סגירת מעגל אירונית: כשכיפת ברזל פותחה היא הוצגה כתשובה לקסאמים ולפצמ"רים, אבל במהרה התברר שאותם היא לא מסוגלת ליירט, אבל כן יעילה מול רקטות (אלה שעפות זמן רב יותר ורחוק יותר). כלומר תושבי עוטף עזה נוצלו כתירוץ לפיתוח מערכת שבסוף הותירה אותם חשופים. עכשיו נוצרת משוואה הזויה חדשה: פצצת מרגמה תיענה בכיפת ברזל, שטיל שלה עולה 100-50 אלף דולר. לשם השוואה, מערכת פלנאקס האמריקאית מיירטת פצמ"ר ב־3,000 דולר ועולה כ־10% מסוללת כיפת ברזל. למה לא קנו כזאת מלכתחילה? שאלה טובה. האם הגיוני לירות משכורת שנתית של מורה או שניים על כל פצצת מרגמה? עוד שאלה טובה. התשובות אולי נמצאות בעובדה שעוטף עזה נהפך לזירת הרווח של התעשייה הביטחונית הישראלית ולמקום שבו היא מדגימה את יכולותיה, עם הפנים ליצוא. אנחנו משלמים, החברות מרוויחות.

אורי תובל

כחלון - נדרש תיקון

שר האוצר משה כחלון נמצא בדילמה. כמו כל מי שעיניו בראשו, גם לו ברור שאין טעם להמשיך לפרסם מכרזי מחיר למשתכן בפריפריה ולשווק כך את כל קרקעות המדינה באזורים אלה. הביקוש של קוני דירה ראשונה לדירות מוזלות בנגב ובגליל, שגם כך היה מוגבל, כבר קיבל מענה בהגרלות הראשונות, ובשבועות האחרונים התברר שהקבלנים פשוט הפסיקו לגשת למכרזים האלה. כך קרקעות לבנייה של אלפי דירות, שהיו נקנות במכרזים רגילים, נותרות מיותמות. אבל כחלון חושש להודיע על צמצום תוכנית הדגל שלו, שחלילה חישוב המסלול מחדש לא ייתפס כאיזה רמז לכישלון. אולי כדאי לו לזכור שמנהיגות היא גם תיקון תוך כדי תנועה, ושמה שהיה נכון ללפני שנתיים לא נכון כיום. אולי זה יעלה לו בעקיצה או שתיים, אבל הוא ממילא חוטף אותן כבר עכשיו.

נמרוד בוסו

כנס מחיר למשתכן בבאר שבע (ארכיון)

פוסל וממונה

שוורץ - לא שמר מרחק

אורי שוורץ מונה השבוע ליועץ המשפטי של משרד הבריאות, תפקיד שהובטח לו בידי פוליטיקאים. ימים אחדים לפני מינויו, כסגן הממונה על הגבלים עסקיים, שוורץ פסל את המיזוג של הבנקים מזרחי טפחות ואגוד, מיזוג שהתנגדו לו בערך אותם פוליטיקאים. לפוליטיקאים כמובן מותר שתהיה אג'נדה, אבל כשהיא פוגשת רגולטורים שנדרשים להחלטות כבדות משקל, ובדיוק כשהם מחכים לתפקיד חדש במגזר הציבורי, עלול להיווצר פלונטר בלתי אפשרי. יכול בהחלט להיות שהשיקולים של שוורץ בפסילת המיזוג היו ענייניים לגמרי, ועדיין היה כדאי להימנע מהחיכוך בין הפוליטיקה לרגולציה. שני הצדדים, שוורץ ומי שמינו אותו לתפקיד, היו צריכים לשמור על מרחק סביר יותר.

גלית חמי

שחיתות מקומית - עיריות בלי גדר

מעצרו של ראש עיריית חדרה צבי גנדלמן מבליט שוב את החור הגדול השואב מקבלי שוחד לכאורה ברשויות המקומיות — יותר מדי סמכויות לראשי עירייה ופחות מדי פיקוח. כדי להגן על העיריות ועל ראשיהן מעצמם, צריך להגדיל את האיזונים והבלמים: להעניק יותר סמכויות למועצות העירייה, לחזק את כוחם ואת העצמאות של מבקרי הרשויות והיועצים המשפטיים ולחייב את ראשי העיריות בקבלת יותר אישורים להחלטות. חופש הפעולה הנוכחי כמובן נוח מאוד לראשי הרשויות, גם אלה שאינם מנצלים אותו לרעה, כך שספק אם הם ישושו לאמץ מנגנוני בקרה חזקים יותר. אבל בלעדיהם, בלי הגדר הזאת, שמגדרת את הקונספט האהוב כל כך של "משילות", כמעט כל אחד מהם יכול ליפול.

שחר אילן

צביקה גנדלמן | צילום: יריב כץ

ראשי הכנסת - דרושה הפרדה מהקופה

ועדת הכנסת אישרה השבוע ליו"ר הקואליציה דודי אמסלם (ליכוד) ולמרכז סיעות האופוזיציה יואל חסון (המחנה הציוני) להעסיק יועץ פרלמנטרי נוסף, רביעי. לפי חישובי "כלכליסט", מדובר בעלות של עוד כ־430 אלף שקל בשנה מתקציב הכנסת. הסכום הזה מתוסף ל־26 מיליון שקל שהליכוד ו־22 מיליון שהמחנה הציוני מקבלות בכל שנה למימון שוטף, ולכ־980 אלף שקל שכל אחת מהסיעות מקבלת לשם העסקת העובדים שלהן (מנהל סיעה, יועץ משפטי, יועצים ודובר). אם הסיעות חשות צורך עז להעסיק יועץ נוסף, יש להן מספיק כסף כדי לממן אותו, אין סיבה לחלוב עוד מתקציב הציבור. והגיע הזמן להתחיל לחשוב על מנגנון שבו מי שמקבלים החלטות הנוגעות לתנאים של חברי הכנסת לא יהיו הח"כים עצמם, או שלפחות יהיה מנגנון פיקוח ציבורי, שקוף ואפקטיבי, על היחסים בין החתולים לשמנת.

צבי זרחיה

שולץ - תקווה דמוקרטית חדשה

מנכ"ל ענקית הקפה סטארבקס הווארד שולץ פרש השבוע, אחרי 40 שנה בתפקיד ומניה שזינקה ב־21,000% ב־26 שנה. ההחלטה התקבלה לפני יותר משנה, אבל שולץ השעה את הפרישה בעקבות תקרית שבה נעצרו שני לקוחות אפרו־אמריקאים באחד מסניפי הרשת. הנהלת סטארבקס קיימה בשבוע שעבר פגישות הסברה עם עובדיה לצמצום הגזענות, ו"עכשיו", אמר שולץ, "אני יכול לעזוב". אחרי הפרידה הזאת, וכהונה שבה פעל לשילוב יוצאי צבא ופליטים ברשת והנגיש לעובדיו לימודים אקדמיים וטיפולים רפואיים, פעילים דמוקרטים מקווים שירוץ לנשיאות ארצות הברית; אם כבר איש עסקים מפורסם שנכנס לפוליטיקה, שלפחות יהיה כזה שטרח לעשות משהו למען האזרחים.

תמר טוניק

אמזון - כסף לא מספיק

עוד לא צולמה דקה אחת מהסדרה שאמזון מפיקה לפי "שר הטבעות", והשבוע התברר שיהיו לה לפחות חמש עונות. כל זה יעלה כמיליארד דולר; לשם השוואה, ב־8 מיליארד דולר נטפליקס מפיקה מאות סדרות וסרטים בשנה. עד עכשיו ענקית הקמעונאות ושירותי הענן התמקדה בהפקות איכות, כאלה שכיוונו למבקרים ומחלקי הפרסים, כמו "מנצ'סטר ליד הים" ו"מוצרט בג'ונגל". אבל "שר הטבעות" מעידה על שינוי כיוון: מתברר שאמזון רוצה ללכת על הגרנדיוזי גם בתחום התוכן, כמו בשאר העיסוקים שלה. הבאזז סביב הסדרה אמנם בוער, שנתיים לפני שידורה, ואין ספק שהוא יביא המוני צופים לפרק הראשון; זה לא אומר דבר לגבי חמש העונות שאחריו. היסטוריית ההפקות על פי טולקין — טרילוגיית "ההוביט" המביכה עלתה לאולפנים פי שלושה מטרילוגיית "שר הטבעות" הנחשבת, והכניסה פחות — היא תזכורת טובה לאמזון שכסף לא מספיק. צריך גם נשמה.

הגר רבט