פרשנות
הכוח במספרים: כך הושגה האליפות של גולדן סטייט
הקבוצה זכתה באליפות השלישית בארבע עונות בזכות ניתוח מתקדם של מספרים, תרבות ניהול ייחודית ואנשים מאוד מיוחדים על המגרש ומחוצה לו; ומה שלא פחות חשוב: Summer is Coming
חברת SportVU הוקמה ב-2005 על ידי המדענים מיקי תמיר וגל עוז. תמיר, שעבד במרכז הגרעיני בשורק במשך עשור, פיתח מומחיות בזיהוי אופטי ועיבוד תמונות. הטכנולוגיה שמניעה את SportVU פותחה תחילה על ידיו באלביט מערכות, על מנת לעקוב אחר מסלוליהם של טילים.
קראו עוד בכלכליסט
תרבות ניהולית מרובת זוויות
מאז, גולדן סטייט ווריירס היא אחת הקבוצות המתקדמות ביותר בספורט בכלל ובעולם הכדורסל בפרט, בניתוח מתקדם. דבר זה נעשה בתוך תרבות ניהולית שמקדמת דיון סביב הענף מכמה שיותר זוויות. מהזווית של אנשי הכדורסל הקלאסיים, דרך יועצים שהם כוכבי NBA לשעבר, ועד שיחות על המשחק עם אנשים שבכלל לא קשורים לענף אבל מבינים הרבה בניהול אנשים, בפסיכולוגיה ארגונית או אפילו באומנות. בגולדן סטייט אימצו את הביטוי Strength in Numbers כי יש לו כפל משמעויות. מצד אחד, המשמעות הישנה של הביטוי: עדיפים רעיונות והשפעה של מספר אנשים על פני רעיונות והשפעה של אדם אחד. מצד שני, מספרים, סטטיסטיקות ומדדים. בווריירס הבינו שכדורסל מייצר הרבה מאוד מספרים. ניתוח נכון של אותם מספרים מסייע לנצח משחקים. דוגמה מהגמר האחרון נגד קליבלנד קאבלירס? בניתוח עומק שעשו בגולדן סטייט גילו שהשחקן השני הכי חשוב של קליבלנד קאבלירס הוא השוטינג גארד הוותיק קייל קורבר. "ראינו שכשהוא קולע לשלוש, הסיכויים של קליבלנד לנצח עולים בהרבה", גילה סטיב קר בתום הסדרה. "אז מה שעשינו זה למנוע ממנו להיכנס לקצב קליעה. למנוע ממנו לקלוע. זה גרם ללברון ג'יימס לעבוד הרבה יותר קשה". קורבר זרק 16 פעמים בגמר ה-NBA. הוא קלע רק פעם אחת. לברון ג'יימס, עם מספרים היסטורים בסדרת הגמר, עבד קשה יותר מכל אחד אחר על המגרש. אבל... Strength in Numbers.השקעות משתלמות
ב-2010 נרכשה הווריירס ב-450 מיליון דולר. בזמנו היה זה סכום שיא לקבוצת NBA. היום הקבוצה שווה 3.1 מיליארד דולר לפי מגזין פורבס. כשהקבוצה נרכשה, היא היתה אחת מהגרועות בליגה. כיום חוגגים שם אליפות שלישית בארבע שנים. מלבד השקעה בתשתיות פיזיות (שעדיין לא כוללת את המעבר לאולם חדש בסן פרנסיסקו שנבנה מכסף פרטי) ואנושיות, הווריירס, מאז עונת 2014/15, שילמו 270 מיליון דולר לשחקני הגרעין. 68.7 מיליון דולר לסטף קרי, 53 מיליון דולר לקליי תומפסון, 51.5 מיליון דולר לקווין דורנאט, 50 מיליון דולר לאנדרה איגודאלה, 47 מיליון דולר לדריימונד גרין. הם ניצחו 265 משחקי עונה רגילה (שיא) והשיגו שלושה תארים בארבע שנים. רק לוס אנג'לס לייקרס, בוסטון סלטיקס ושיקגו בולס עשו זאת לפניהם. כל ההשקעות הללו שוות כל דולר.
לשמור על חבורת השחקנים הזאת יחד תהיה משימה קשה. כבר העונה, לאחר שקרי חתם על חוזה משופר של 200 מיליון דולר לחמש שנים, הקבוצה שילמה 181 מיליון דולר כשכר לשחקניה, אחרי תוספת מס יוקרה (הכי הרבה בליגה ביחד עם קליבלנד קאבלירס). בשנתיים הקרובות יסתיימו החוזים של חלק מהשחקנים, ולפי חישוביו של סם אמיק, כתב יו.אס.איי טודיי המתמחה בחוקים המסובכים של תקרת השכר, אם תרצה גולדן סטייט לשמור על כל השחקנים עד 2020/21 היא תצטרך לשלם סכום חסר תקדים של 1.2 מיליארד דולר במשכורות ובמסים. או כפי שאומרים בקבוצה, "רק הפיננסים יפרקו אותנו" (אגב, גולדן סטייט ווריירס תקבל בונוס של כ-3.5 מיליון דולר כאלופה. זה כסף שיתחלק עם השחקנים והצוות המקצועי. גם עמרי כספי צפוי לקבל חלק מהבונוס הזה. וגם טבעת אליפות). לדוראנט יש אופציה לצאת לשוק החופשי אבל הוא ככל הנראה ישאר בקבוצה לפחות עוד עונה אחת. לפי אנשים שמסביבו, אין לו תכנונים לטווח הארוך (יש מקרובים אליו שחושבים שהוא יחתום על חוזה לחמש שנים בשווי 200 מיליון דולר). אבל אולי הוא ירצה "אתגר" שונה בעתיד. עד אז, הווריירס ינסו לשמר את שחקני הגרעין - יעלה כמה שיעלה. לא מפרקים קבוצה כל כך מוצלחת בהווה, אפילו אם המשמעות של שמירה על הסגל הנוכחי לטווח הארוך היא שבעתיד יהיה קשה יותר לשמר את ההצלחה.קנאה ורדיפה
האם הקבוצה עמוסה מדי בכוכבים? הרגה את התחרות בליגה? פקה-פקה-פקה. לוס אנג'לס לייקרס זכתה באליפויות עם ארבעה-חמישה הול אוף פיימרים בקבוצה. ככה גם בוסטון סלטיקס בשנות החמישים-והשישים ובשנות השמונים. גם שיקגו בולס של שנות התשעים שיחקה עם שלושה-ארבעה הול אוף פיימרים על המגרש ועל הספסל. ל-NBA יש תקרת שכר, הרצפים הללו מגיעים לסופם מתישהו. זו עובדה. גולדן סטייט לא תמשיך לשלוט בליגה לנצח ועד סוף העשור תהיה אלופה אחרת. בינתיים כל הליגה מחפשת דרך להתמודד איתם. זה מייצר דינמיקה של רדיפה אחרי מצוינות. זה מצוין לליגה והרייטינג הגבוה, העניין הגלובלי האדיר והנרטיבים הרבים שהליגה מייצרת, מוכיחים זאת.
השחיקה אדירה"ההשפעה של הריצה הזו, ארבע פעמים רצופות בגמר, היא קשה" הסביר סטיב קר, מאמן הקבוצה. "התחושה היא של שחיקה, בעיקר רגשית. זו השנה הראשונה שהרגשתי שאני לא יכול לגעת בהם, שאני לא יכול להגיע אליהם, לייצר אצלם מוטיבציה - אבל הבנתי את זה. זו ריצה לטווח הארוך".
לקר ולבוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר של הווריירס, יש אתגר גדול בקיץ הגדול. הם כנראה צריכים לבנות קבוצה סביב הגרעין הישן, שתצליח להכניס בו אנרגיות חדשות. ולעשות זאת כשכמעט כל הליגה רודפת אחריהם. "מה שהצלחנו להשיג מלא משמעות עבורנו", אמר סטף קרי. "ננסה להמשיך לנצח עוד ועוד. מקווה שאנחנו לא נקח את עצמנו ברצינות יתר ונמשיך להעריך את מה שאנחנו עושים למחייתנו". אגב, סטיב קר מתמודד כל העונה עם כאבי גב אדירים שנובעים מטעות בניתוח שעשו בעמוד השדרה שלו. כולם במערכת צריכים לצאת לנופש ארוך לפני שהם חוזרים לעונה חמישית ביחד.
הפלייאוף השני הכי מרשיםגולדן סטייט ווריירס סיימה את הפלייאוף האחרון עם הפרש נקודות מצטבר של 210 על פני יריבותיה. זה ההפרש השלישי הכי גדול בהיסטוריה של הליגה. ההפרש הגדול ביותר היה של הווריירס ב-2017 כאשר ניצחו 16 משחקים בפלייאוף והפסידו רק באחד. ההפרש הסופי היה 230. במקום השני סן אנטוניו ספרס ב-2014 (214+). למרות כל הקשיים והבעיות, הווריירס נתנו את אחד מהפלייאופים הדומיננטיים ביותר בתולדות ה-NBA. הפערים משאר הליגה עדיין גדולים. ובסימן הזה תתחיל העונה הבאה.
Summer is Comingוזהו, עכשיו מתחיל אחד מהקייצים המשוגעים ביותר בהיסטוריה של ה-NBA: מספר קבוצות ענק מעוניינת לשפר את מצבן, כולל לוס אנג'לס לייקרס, פילדלפיה סיקרס, סן אנטוניו ספרס וניו יורק ניקס. במקביל, לברון ג'יימס מסיים חוזה וביחד איתו כמה מהשחקנים הטובים ב-NBA שהם בעלי אופציה להשתחרר מהחוזה שלהם בקבוצתם הנוכחית ולחפש קבוצה חדשה - ביניהם קווין דוראנט, כריס פול, פול ג'ורג', דימרקוס קאזינס וקלינט קאפלה. בנוסף לזה ב-2019 שחקנים כגון קוואי לאונרד וקיירי אירווינג מסיימים את החוזים שלהם וייתכן שיהיו התפתחויות גם בזירות הללו. הקיץ הקרוב יהיה מעניין ומרגש, ייתכן שיותר מסדרת הגמר.
החזיקו חזק: Summer is coming.
8 תגובות לכתיבת תגובה