כשהמוזיקה מתה: למה הפסקנו לחפש להקות חדשות בעידן הסטרימינג?

יגעת ומצאת

שירותי המוזיקה בסטרימינג הם קסם מתוק, במיוחד עבור מי שגדל בשנות השמונים והתשעים וזוכר כמה זמן לוקח להכין מיקס-טייפ וכמה לא נעים לבקש מהבחורה ששברה את ליבך להחזיר את הדיסקים הנדירים שלך שנותרו בידיה. פתאום, בערך כל המוזיקה שאפשר לרצות זמינה לנו בקצה האצבע - הזדמנות מדהימה להכיר להקות חדשות וסגנונות חדשים. או שלא: לפי סקר של Deezer, כל הסטרימינג שבעולם לא יביא לחייך מוזיקה חדשה - אם עברת את גיל 30.

הסקר, שנערך בקרב משתמשי השירות בממלכה המאוחדת, מעלה סיבות עצובות לכך: מגיל מסוים, פשוט לא אכפת לנו יותר ממוזיקה חדשה; לאנשים יש עבודה וילדים על הראש, ואינם רואים טעם בלהקצות זמן לגילוי להקות ושירים. חלק מהמשיבים אמרו שיש היצע מוזיקה עצום, אבל שום דבר לא מרגיש להם חדש באמת - רק דברים שדומים לדברים שכבר שמעו, לא יותר. משיבים אחרים אמרו שדי להם במוזיקה שהם כבר מכירים - וששירותי סטרימינג עוזרים להם להאזין לפלייליסט של פעם במקום אחד. יש בזה היגיון; מה אכפת לי שבכלכותה צצה להקה שנשמעת בדיוק כמו איירון מיידן, כשאת מיידן אני כבר מכיר?

וזוהי דוגמה מצערת למה שעושה המבחר העצום להרגלי צריכת התוכן שלנו; גם חיפוש מוזיקה חדשה - משהו שהיה חשוב ועקרוני לנו בצעירותנו, משהו שסיפק לנו שעות של שלווה והנאה - כבר הפך לטרחה. למי יש כוח להרכיב פלייליסט? שהאלגוריתם יעשה זאת, בשביל זה אנחנו משלמים. וכל אלגוריתם הולך על מכנים משותפים: לספוטיפיי לא אכפת מה אבי אוהב לשמוע, היא רוצה למצוא פלייליסטים שמתאימים לאבי ולעוד עשרים אלף איש עם טעם דומה - כדי להקל על מלאכת העיבוד שלה.

אני מעריך שהמצב דומה גם בשירותי וידאו מקוונים: כשיש נטפליקס, לא צריך לנבור בעמודי סרטים וסדרות, ולמצוא לבד את מה שאולי נאהב. מה השלב הבא, פורנו? לנוסטלגים שביניכם, אזכיר שמוזיקה חדשה קיימת שם בחוץ. וגם אם לא תיהנו ממנה באותה התלהבות נעורים של פעם, עדיין שווה לתת לה צ'אנס, להניח לאלגוריתמים ולמצוא אותה לבדכם. יגעת ומצאת - תאזין.

 

זיופים מהעולם הישן

אנחנו מודעים לתופעת הפייק ניוז, במידה רבה, הודות לארצות הברית; ביצועי קמפיין הדיסאינפורמציה של רוסיה הפוטיניסטית הצליחו להסיט את דעת הקהל האמריקאית - ואת חלקו של הנשיא המכהן בעניין עדיין חוקרת ועדה פדרלית. אבל המקרה האמריקאי הוא רק זה שעשה הכי הרבה רעש; מכת הפייק ניוז התחילה בעולם הישן - באירופה. ויש למעצמה החזקה בעולם הרבה מה ללמוד מההתמודדות האירופית עם התופעה.

עוד ב-2014 זוהו מהלכי דיסאינפורמציה לא שגרתיים שהפעילה רוסיה נגד אוקראינה, כאלה שכללו פעילות מדיה חברתית, הדלפות לתקשורת, הפצה מבוססת בוטים ועוד. פוטין הניע קמפיינים שכאלה גם במדינות אחרות, ביניהן צרפת, בריטניה, טורקיה, פולין ועוד. הנהגות אירופיות רבות סברו שהן חסינות מפני תעמולה זרה, בהיותן מנוסות בקמפיינים מימי ברית המועצות - אך מהר מאוד הבינו שמדובר באיום מסוג חדש, והחלו לפעול נגדו.

 

 

 

חוקרים מצאו שהטיפול הטוב ביותר בפייק ניוז הוא ככל הנראה לגרור את המפיצים לאור השמש - ולהציג אותם לציבור במערומיהם: לא תמיד קל לדעת מי עומד מאחורי הפצת הפייק ניוז, אך לא קשה לזהות את מי שמניע קדימה את התוכן הבעייתי. אנדריס מלקאולס, ראש מחלקת חקירות הרשת של לטביה, הסביר את החשיבות שבאיתור וחסימת הזיופים: "דמוקרטיה יכולה להתקיים רק אם אזרחים מסוגלים לקבל החלטות מודעות. הם חייבים להכיר את מקורות המידע שעליהם מתבססות ההחלטות שלהם". במילים אחרות - יש פייק ניוז? נשקו את הדמוקרטיה לשלום. בפינלנד, למשל, הושקה תוכנית להדרכת אנשי צבא, פוליטיקאים ועיתונאים בזיהוי חדשות מזויפות ומהלכי דיסאינפורמציה אחרים. לממשלות אירופה יש יתרון גדול על פני ארה"ב בהתמודדות עם המזייפים: למרות שגם אצלן לא חסרה בירוקרטיה, לרבות מהן קל יותר להחיל מדיניות כוללנית שתכוון את כל זרועותיהן להתמודדות עם הבעיה. בארה"ב זה פשוט בלאגן: לכל מדינה יש נהלים משלה ולפעמים - גם לכל עיר גדולה.

ונקנח בקצת טריוויה: גם באירופה לא נולדו החדשות המזויפות. המקרה המתועד המוקדם ביותר היה במאה ה-11: רעמסס השני יצא למגר את אויביו החתים ולהשיג ניצחון סוחף בקרב קדש. הכוחות היו שקולים משציפה, והוא נאלץ לחתום על הסכם הפסקת אש. אבל כדי להרשים את הציבור (ולהתקבל לעולם הבא), הורה לעטר את קברו בתיאורי ניצחון מפוצצים - למרות שבארכיון מצרים ישב לו ההסכם, עליו חתמו שני הצדדים.

 

מי קאסה או סו קאסה?

ל-Airbnb יש בעיה: יותר ויותר מדינות מטילות עליה מגבלות, לאחר ששיבשה לחלוטין את תעשיית המלונאות והשכרות הדירות לטווח קצר. האחרונה ברשימה היא יפן, כשקדמו לה מגבלות זמן השכרה בפריז ובאמסטרדם, מסים בברצלונה, פיקוח מוגבר בברלין ובקרוב גם מגבלות בניו יורק. בגלל רגולציה פחדנית, רוב המגבלות הללו מוטלות על המשכירים ולא על Airbnb עצמה, אך התוצאה זהה: קצת פחות משתלם להפעיל צימר בשירות שלה.

ל-Airbnb אין שום כוונה לשנות את המודל שלה, ולא אכפת לה ממכאובי המלונאים ומפעילי הצימרים העצמאיים. ואולם, עליה לשפר את התדמית, כדי שתוכל לבלום מגבלות עתידיות. מה עשתה? פנתה ללב שלנו: החברה הציגה שירות חדש שמאפשר לבעלי צימרים להגדיר את חדריהם כמגורים זמניים למקרי חירום למיניהם - למשל, אסונות טבע. שיטפון בצפון? מחכה לך צימר בדרום; הבית נשרף? בוא, שב אצלי עד שתסתדר עם הביטוח.

 

 

השירות נחשף בפיילוט בשיתוף העיר סן חוזה, ש-14,000 מתושביה פונו מבתיהם בשנה שעברה בשל שטפונות כבדים. השירות של Airbnb יאפשר לאנשים טובי לב להציע את בתיהם לאחרים בחינם, במחיר מוזל או במחיר מלא, לבחירתם. בכך, יכולה החברה לטעון שהיא מועילה, רואה את התמונה הגדולה - ועושה טוב לאנשים. זה היה נכון לו היתה מסבסדת במידה זו או אחרת את שיכון המפונים והניצולים; המהלך שלה הוא רצוי וראוי, אבל מבוסס על נכונות המשכירים לעזור - דבר שלשמחתנו היה קיים גם לפניה. כשחברה גדולה רוצה לקחת אחריות על נושא חשוב, זה לפעמים מצריך גם פתיחה של הארנק. ואם אין בכוונת Airbnb לעשות זאת, לא יתקשו הציבור ונבחריו לראות את המהלך הזה כפי שהוא: צעד יח"צ.

 

שלוש טבעות זהב

מדינות רבות, בראשן סין וארצות הברית, נתונות במירוץ פיתוח כסחני להשגת עליונות טכנולוגית בשלושה תחומים: בינה מלאכותית, רשתות דור חמישי ומחשוב קוונטום. האחרון זכה בסוף השבוע לתשומת לב מיוחדת בארה"ב: הממשלה תקדם הקמת חמישה מרכזי מחקר ושני מרכזי הדרכה של מחשוב קוונטי, הקמת קונצורטיום מחקר בתחום בידי הפנטגון, האצת בניית תוכניות ליישום הטכנולוגיה במשרדי ממשלה ובניית חקיקה בנושא. מה כל כך חשוב במחשוב קוונטום?

 

 

 

קל לראות מדוע שני התחומים האחרים עומדים בראש מעייני הממשלות: כלי AI מתקדמים יאפשרו למדינה המובילה לתת את הטון בתחום שמגיע ליותר ויותר תחומי חיים, בראשם תעשייה; אוטומציה נרחבת יכולה להעצים יכולות ייצור (וגם אבטלה, אך על כך בעיקר מדברים ולא מבצעים היערכויות בשטח) - ומדינה שתפתח מפעלים רובוטיים מתקדמים תוכל לקטוף מסין את תואר רצפת הייצור העולמית. בנוסף, ל-AI השלכות מרחיקות לכת על מדע ומחקר, שירותים לציבור, ביטחון ומלחמה. רשתות דור חמישי הן הערוצים בהם נע מידע, שהיקפיו יזנקו אקספוננציאלית בעולם בו יש מערכות אוטונומיות בתפוצה רחבה - ממכוניות עצמוניות, דרך כלי ניתוח כלכליים ועד למוצרי חשמל ביתיים. עד כדי כך חשוב התחום הזה, שדונלד טראמפ טירפד את עסקת קוואלקום, כדי שסין לא תוכל להניח יד על טכנולוגיית תקשורת אמריקאית.

מחשוב קוונטי, לעומתם, פחות מורגש עבור הקהל הרחב - אך בלעדיו, שני התחומים האחרים יתקשו להתקדם. זה בעצם העתיד של המחשוב: AI היא הניתוח של המידע והפיכתו לפעולות ורשתות הדור החמישי הן האוטוסטרדה שמעבירה את המידע הלאה; מחשוב קוונטי הוא הבסיס הטכני לכך. מדובר במודל מחשוב שנשען על שלוש יחידות חישוב במקום על שתיים: כיום, כל מחשב עובד עם ביטים, שיכולים להיות או במצב 1 או במצב 0. למחשוב הקוונטי יש מצב נוסף, שמאפשר לעבד הרבה יותר מידע ולעשות זאת הרבה יותר מהר. שנים רבות התעכבו מימונים וקידומים לתוכניות קוונטום, פשוט משום שזה נשמע פחות סקסי מ-AI ורשתות תקשורת. הצעד של ממשלת ארה"ב מגיע באיחור אופנתי: תוכנית להפעלתו הוגשה לממשלה עוד לפני עשר שנים.

ומחשוב קוונטי צפוי להשפיע על חיינו בנקודות הקריטיות ביותר: ניתוח מואץ של מודלים רפואיים יוביל לפיתוח והשקה של יותר תרופות וטיפולים; מחשבים חזקים לאין שיעור יוכלו להוזיל עלויות תפעול בארגונים (למשל, מחשב בודד יוכל להניע מאות עמדות עבודה); ועסקים יוכלו לעבד ביתר קלות את המידע שבידיהם, כדי לשפר חוויות שימוש, מוצרים ושירותים.

אבל התרומה הכי גדולה של מחשוב קוונטי צפויה להתבטא בתחומי המחקר האקדמי. המוני מחקרים מבוטלים בכל העולם משום שאין לחוקרים גישה למשאבי מחשוב מתאימים. מחקרים רבים בתחום החומרים החדשים, האנרגיה, חקר החלל והפיזיקה הכללית מחייבים שימוש במחשב-על. כל שעה על מחשב כזה עולה הון קטן - משהו שאין לכל מוסד ולכל חוקר. כשכל מחשב יהיה מסוגל לבצע עיבוד קוונטי, תיפתח חגיגה חסרת תקדים של יצירתיות חוקרים - והמוני פיתוחים, גילויים והמצאות יוכלו להגיע לפרקם. חלקם יקדם את המדע כולו, חלק אחר יהפוך למוצרים סחירים - וכל מדינה שתשלוט בתחום הזה תקבל כוח חסר תקדים בזירה הכלכלית והטכנולוגית. ומה בישראל? אצלנו הצהיר ראש הממשלה בחודש שעבר שיוקצו תקציבים לנושא המחשוב הקוונטי, אבל כמובן שקודם כל לצורכי ביטחון.