צילום: יואב סטולר
פרסום ראשון
3 מפעלים בנאות חובב עתרו נגד רמ"י: דורשת מהם 15 מיליון שקל בשביל קרקע לטיהור שפכים
העותרות - אדמה מכתשים, תרכובות ברום של כיל ואסיא מקבוצת טבע הן חלק מ-10 מפעלים באזור בסכסוך עם רשות מקרקעי ישראל. הן טוענות כי עליהן לשלם רק 45 אלף שקל, בדומה לתעריף של תאגידי המים
תעשיית הכימיקלים בנאות חובב נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י): שלושה מפעלים מרכזיים באזור התעשייה הגישו אתמול (א') עתירה מנהלית כנגד רמ"י, לאחר שמשא ומתן שנמשך עימה שש שנים עלה על שרטון. העותרות, אדמה מכתשים (מקבוצת אדמה, לשעבר מכתשים אגן), תרכובות ברום של כיל, ואסיא מקבוצת טבע, הן רק חלק מעשרה מפעלים ברמת חובב המצויים בסכסוך עם הרשות סביב אותה סוגיה. סלע המחלוקת הוא 15 מיליון שקל שדורשת מהם רמ"י בתמורה להקצאת קרקע לצורך הקמת בריכות לטיהור השפכים שלהם.
קראו עוד בכלכליסט
העותרות באמצעות עוה"ד גילעד נאמן ובועז חורש ממשרד אברהם (אייבי) נאמן מבקשות מבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע להוציא צו על תנאי המורה לרמ"י להקצות להן קרקע במועצה התעשייתית נאות חובב במחיר של 45-40 שקל לדונם, כדי שיוכלו להקים עליה מתקנים לטיהור השפכים שלהן. משום שלשלושת המפעלים יחד דרושים כ-1,000 דונם לטובת העניין, הם מבקשים לשלם כ-45 אלף שקל.
לטענתן, רמ"י מפלה אותן לרעה לעומת תאגידי מים, המקבלים קרקעות במחיר זה לצורך אותה מטרה בדיוק.
עד לפני כעשור כמו בכל רשות אחרת בארץ, גם המועצה המקומית נאות חובב הייתה אחראית לטיהור השפכים. משום שכשלה במשימתה ולא עמדה בדרישות המשרד להגנת הסביבה, סוכם בעקבות הליך גישור ארוך כי המפעלים עצמם יהיו אלה שמטפלים במכוני הטיהור, וכל מפעל יטפל בשפכיו שלו. "מהוראות הסכם הגישור עולה כי מפעלי נאות חובב, לרבות העותרות, נכנסו בנעלי המועצה המקומית, ונטלו את האחריות שהיתה מוטלת על המועצה המקומית, בגין הטיפול בשפכי המפעלים, תוך שהם נוטלים על עצמם השקעות כספיות ניכרות בהקמה", נכתב בעתירה. בעקבות אותו הסכם, ב-2010 אישרו מוסדות התכנון תוכנית שהכינה המועצה המקומית, בתמיכת הממשלה ונציבות המים להקמת מתקני הטיהור. לאחר אישור התוכנית, המפעלים ביקשו כי רמ"י תקצה להם את הקרקע בהתאם לנוהל שהיא מקצה לתאגידי המים העירוניים.
אלא שרשות מקרקעי ישראל גורסת כי הקרקע מיועדת לשם פעילות תעשייתית, ומחשבת את שוויה בהתאם. לטענתה, הייצור במפעל שהינו גוף פרטי, נעשה למטרת
רווח ולא לשם מטרה ציבורית כלשהי. מאחר שהמפעלים לא יכולים להמשיך בתפעול תקין ללא מתקני הטיהור, הרי שמדובר בחלק בלתי נפרד מהליך ייצור. כאמור, על פי הטיעון של רמ"י, על שלושת המפעלים לשלם כ-10 מיליון שקלים עבור הקרקע, מאחר שיש עוד כשבעה מפעלים קטנים יותר עם בעיה דומה, היקף הכסף שדורשת רמ"י גבוה יותר.
המועצה המקומית נאות חובב הוקמה ב-1989. עד 1999 השפכים של המפעלים הוזרמו לנחל חובב. בהמשך הוקמו בריכות אידוי שנועדו לטפל בשפכים, אך במרוצת השנים התברר כי המועצה המקומית אינה ערוכה לטפל בשפכים. במקביל, בראשית שנות ה-2000 הופרטו שירותי המים והביוב והוקמו לצורך כך תאגידי מים. בספטמבר 2001 מועצת מקרקעי ישראל קיבלה החלטה לפיה אפשר להקצות קרקע לצורך הקמת מתקן טיהור שפכים גם לגופים פרטיים שאינם רשויות מקומיות - כלומר, תאגידי המים. המפעלים ציפו כי רמ"י תקצה להן קרקע בהתאם להחלטה ולאחר שלא הגיעו עימה להסדר "הגיעו לכלל מסקנה כי המשיבה פוגעת בהן בצורה לא מידתית ומפלה ומכאן החלטתן לפנות בעתירה לבית משפט".
2 תגובות לכתיבת תגובה