"קרנות ההשקעה הבינו שקיימות היא לא שיגעון חולף"

"הבחירה היא לא בין צדקה להשקעה מסחרית, אלא בין כמה דרכים לקדם פתרון של בעיה. צריך לבחור את הדרך הטובה ביותר, וגם אם לקוח בא ואומר שהוא רוצה לשים סכום מסוים בצדקה, אני לא אהסס להגיד לו שהדרך היעילה יותר להשגת המטרה שהוא שואף אליה היא השקעה מסחרית".  

ג'יימס גיפורד מתייחס לעצמו יותר כאל פותר בעיות מאשר כמנהל השקעות מהסוג המסורתי. הוא אסטרטג השקעות האימפקט הראשי של הבנק השוויצרי UBS, ובמסגרת תפקידו הוא מנסה לרתום את ההון הפרטי של עשירי העולם לטובת הכלל. לא בדרך השכיחה של פילנתרופיה, אלא בדרך עסקית לכל דבר, כשהמטרה של השגת תשואה כרוכה גם בתועלת כללית, כמו פיתוח תשתיות חינוך ובריאות במקומות שזקוקים לכך, או הפחתת פליטות פחמן. בראיון לכלכליסט שנערך בביקורו בישראל בחודש שעבר, הוא מגלה עולם מורכב ודינמי, שהופך מרכזי יותר ויותר בכלכלה של היום.

מה זה בעצם השקעות אימפקט? מה ההבדל ביניהן להשקעות בנות קיימא?

"השקעות בנות קיימא הן תחום רחב שמכיל כל מה שמשקלל גורמים כמו סביבה וחברה בתהליך ההשקעה. ישנם כמה סוגים של השקעה בת־קיימא. הסוג הראשון הוא סינון שלילי. זה התהליך שבו אתה מוציא מהפורטפוליו שלך חברות שלא מייצגות את הערכים שאתה מאמין בהם. הקרן הראשונה מהסוג הזה הוקמה לפני יותר ממאה שנה על ידי הקווייקרים, כת נוצרית פציפיסטית בארה"ב. הם לא רצו להשקיע בחברות נשק. הסוג השני הוא מה שמכונה אינטגרציית ESG, כלומר, שקלול של משתנים סביבתיים, חברתיים ושל ממשל תאגידי בתהליך ההשקעה במטרה לצמצם חשיפה לסיכונים, להגדיל תשואה ולזהות מגמות בשווקים".

"הרעיון מאחורי אינטגרציית ESG (ראשי תיבות של Environmental, Social, Governmental) הוא שכמו שהקיימות משנה את העולם, היא משנה את עולם ההשקעות, ולהתנהלות עסקית לא אתית יש השלכות שיכולות לבוא לידי ביטוי בתשואה על ההשקעה. כמו למשל מוניטין, סכנות לשרשרת האספקה. מעבר לכך, ישנן הזדמנויות גדולות בתחומים כמו מעבר לאנרגיה נקייה או גיוון בצוות העובדים. קיימות ראיות אקדמיות שגופים מקבלי החלטות עם צוות מגוון, כמו למשל ייצוג נשי בדירקטוריון, מביאים לקבלת החלטות טובה יותר בארגון ולביצועים פיננסיים טובים יותר".

"לפני 2006 רוב השיח היה על השקעות סינון שלילי. אחר כך השיח השתנה. עמדתי בראש מיזם 'עקרונות להשקעה אחראית' של האו"ם בתקופה הזו והצלחנו לשנות את הפרדיגמה מסינון שלילי לאינטגרציית ESG. למיזם יש יותר מ־8,000 שותפים אסטרטגים שאחראים על ניהול יותר ממחצית הנכסים בעולם. מה שקרה ב־2015 זה שהאו"ם פרסם את מטרות הפיתוח בר־הקיימא שלו ל־2030. הכלכלנים של האו"ם העריכו שקיים פער מימון של טריליון דולר בשנה כדי להגיע למטרות האלה, וגם זה רק במדינות המתפתחות. כדי לגשר על הפער הזה חייבים לרתום את המגזר הפרטי, וכאן בעצם נכנסות השקעות אימפקט, שאמורות לנתב הון לחלקים בכלכלה שצריכים משאבים כדי להתקרב למטרות הפיתוח של האו"ם, וגם להרוויח מזה".

ג'יימס גיפורד | צילום: אוראל כהן

האם יש השפעה לסנטימנט האנטי־גלובלי הכללי על הנכונות להשקיע במטרות כאלה?

"להיפך. המטרות הללו הופכות מרכזיות יותר בעסקים ובהשקעות. אנשים מתחילים להבין שקיימות היא חלק מהעסק ולא שיגעון חולף. הנקודה היא שהמובילים בקרנות ההשקעה הגדולות בעולם מבינים שאלו דברים שמשפיעים על ניהול הנכסים. למרות הרעש הפוליטי, המגמות האלה בלתי ניתנות לעצירה".

אז אפשר להגיד שיש תגובת נגד לסנטימנט הזה?

המגזר העסקי מבין שיש לו תפקיד גדול יותר לשחק. אנחנו מקדישים יותר משאבים ויותר זמן למטרות בנות קיימא. זו לא תגובה לרטוריקה פוליטית, היא לא רלוונטית כל כך, אלא מגמה שנמצאת בלב עולם העסקים".

אבל, הגישה של סינון שלילי עדיין נפוצה מאוד. כמו למשל קרן העושר הנורבגית שמושכת השקעות מחברות דלקי מאובנים.

"העקרונות של האו"ם להשקעה אחראית מתמקדים באינטגרציית ESG ולא בסינון. הסיבה לכך היא שהם גובשו כדי לסייע למשקיעים בנאמנות, שצריכים להביא תשואה על השקעות הפנסיה של הלקוחות. כמובן שיש משקיעים שחשוב להם לסנן, כמו הקרן הנורבגית או הוותיקן. זו אסטרטגיה שמתאימה גם למשקיעים לפי חוקי השריעה, למשל. אבל, יש הרבה יותר פעילות של אינטגרציית ESG מאשר סינון. קח למשל את המכתב שפרסם לארי פינק (מנהל קרן ההשקעות הגדולה בעולם בלאקרוק, שהתחייב השנה לבצע השקעות אחראיות מבחינה חברתית ־ ר"א), הוא בעצם מדבר על אינטגרציית ESG.

"כבר כיום קרוב לוודאי שיש יותר מ־7,000 חברות שמביאות בחשבון את הגורמים האלה, ויש כ־1,000 אנליסטים שמנתחים את הגורמים ומוכרים את המידע לקרנות השקעות. מרבית הקרנות קונות היום מידע ESG ובוחרות מניות על פיו. זה לא תהליך שקורה רק בעולם ההשקעות, אלא בכלל". "למשל, הסיבות שחברות הטכנולוגיה הגדולות בונות תחנות כוח נקיות לחוות השרתים שלהן, הן לא רק תדמיתיות או כדי לחסוך בהוצאות על אנרגיה, אלא בגלל שרוב הנכסים שלהם הם קניין רוחני — כלומר, משהו שמגיע מהעובדים שלהם. אם לעובדים אכפת משינוי אקלים, ואתה רוצה להביא את העובדים הטובים ביותר, אז החברה שלך צריכה לפעול בהתאם. גם בתעשיות אחרות כמו קמעונאות יש בסיס לקוחות גדול שמראה עניין רב במטרות כאלה".

המגמה הזו עלולה להגיע על חשבון כסף שהולך לפילנתרופיה.

"יש תפקידים שונים לסוגים שונים של הון. פילנתרופיה היא דבר חשוב למקומות שבהם הממשלות והמגזר הפרטי לא יכולים לסייע בהם, אבל כדי לכסות את פער המימון להשגת המטרות שניסח האו"ם, חייבים את המגזר הפרטי. קח למשל את קרן הצדקה הגדולה בעולם, קרן גייטס. יש לה בערך 40 מיליארד דולר. זה פחות מ־1.5% מכמות הכסף השנתית שצריך. כך שאם מדובר על מקלטים לנשים, אז כן צריך צדקה, אבל אם המטרה היא חילוץ מעוני, צדקה היא לא הדרך הטובה ביותר, אלא יצירת משרות. יש המון תחומים כמו אגריטק, קלינטק, פינטק וציוד רפואי שצומחים במהירות ודרושים במדינות מתפתחות. מהשקעה בהם אפשר לעשות כסף ולהשיג השפעה חברתית חיובית".

ואיך התהליך מתבצע. אתה בא ללקוח עם אופציות או שהוא בא עם מטרה ואתה מחפש דרכים לממש אותה?

"בגלל הגודל של UBS והיקף ההון שאנחנו מטפלים בו, רוב הזמן יש לנו אסטרטגיות מוכנות מראש והלקוח בוחר אותן. יש כמה פרופילי סיכון. עבור לקוחות גדולים יש לנו גם התאמה אישית של תיק ההשקעות".

אתה מזהה מאפיינים מסוימים של לקוחות שמתעניינים בהשקעות כאלה?

"לנשים ובני דור המילניום יש נטייה חזקה יותר להשקעה בת קיימא בכלל והשקעת אימפקט בפרט. אבל למרות שאנחנו רואים יותר נשים יזמיות ובעלות הון, המציאות היא שמרבית האנשים ששולטים בכסף הגדול הם עדיין גברים מבוגרים. למרבה המזל הנטייה להשקעות בנות קיימא גדלה גם אצלם. לגבי בני דור המילניום, אני מלמד קורס השקעות אימפקט ליורשים עשירים בשלוחת אוניברסיטת הרווארד. הם באים מכל העולם, ומה שאני רואה זה שהם מתייחסים להון שהם יורשים לא כעול, אלא כהזדמנות להשפיע על העולם. למשל, אחת מהתלמידות שלי הייתה עובדת סוציאלית, היא ממש לא רצתה להיות חלק מהעסק המשפחתי כי זה לא התיישב עם המטרות שלה. אבל אחרי הקורס, היא התחילה לנהל את הקרן המשפחתית. לא רק את הצדקה, אלא גם את ההשקעות. זו דוגמה טובה איך הדור הצעיר מתייחס להון".