חקר ביצועים: השבוע של פסגת דונלד טראמפ וקים ג'ונג און

הפסגה: סין החדשה

הדעות, הסגנון, הגחמות הכמעט־אלימות וההפכפכות של נשיא ארצות הברית גורמים ללא מעט אנשים להניח שאין שם אסטרטגיה. כשזו ההנחה, העובדה שהוא משפיל את המערב הדמוקרטי אבל מתקרב לשליטים כוחניים כגון נשיא רוסיה ומנהיג צפון קוריאה ממוסגרת בהקשר הפסיכולוגי, של זלזול בעקרונות ליברליים ומשיכה לכוח סמכותני. ובכל זאת כדאי לנסות למצוא גם את ההיגיון. הפסגה עם קים ג'ונג און עשויה לשרת היטב את המטרה האסטרטגית של דונלד טראמפ: החלשת סין. כשבייג'ינג מהדקת את שליטתה הכלכלית והפוליטית בעולם, צפון קוריאה מציעה קרקע בתולית למניפולציה גלובלית־כלכלית על העתיד, ויותר בזול. עובדים כנועים ורעבים ורמיסה מוחלטת של זכויות אדם - בדיוק מה שצריך כדי להעביר חלק מהצמיחה הסינית לשכנה הקטנה ובכך להחליש את האימפריה המתפתחת. מהבית הלבן של טראמפ, המחיר של חיזוק שלטון קים ומחנות הריכוז שלו נראה כמעט זניח.

אורי תובל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

מימין: טראמפ וקים בפסגת סינגפור השבוע | צילום: אי פי איי

ההסכם: דווקא זה רציני?

כמה שבועות אחרי שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נסוג מהסכם הגרעין עם איראן, הוא פגש את עמיתיו ל־G7, חתם על הצהרת כוונות משותפת לסחר הוגן ואז חזר בו. אחר כך המשיך לפסגה עם עמיתו מצפון קוריאה, שעמו חתם על הסכם לפירוז המדינה מנשק גרעיני. "הרבה אנשים בעולם יחשבו שזה סוג של פנטזיה, משהו שלקוח מסרט מדע בדיוני", אמר קים לטראמפ. בלי להתכוון, הוא תמצת את הדיפלומטיה החדשה, זו שהכלי המרכזי שלה, הסכמים בין מדינות, התרוקן מתוכן בגלל נשיא אמריקאי אחד. חתימת הענק של טראמפ אולי מתנוססת לצד זו של קים, אבל במקרה של שניהם, קצת קשה להשתכנע בתוקפו של ההסכם הזה.

תמר טוניק

ארה"ב־קנדה: שיעור לישראל

מכל האנשים בעולם, דווקא לג'סטין טרודו שמור "מקום מיוחד בגיהינום", הכריז השבוע אחד מיועציו של טראמפ. קנדה, בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית, היא הקורבן התורני של הממשל האמריקאי, שייצר מולה משבר מלאכותי, תוך שימוש בטענות מופרכות על גירעונות מסחריים ומכסים דרקוניים. ההתפתחות הזאת מספקת לישראל, שהמדיניות הרשמית שלה היא לחבק את טראמפ ממש חזק, שתי סיבות לדאגה. הראשונה נעוצה בהבנה שנשיא ארצות הברית יכול להתהפך על כל אחד, גם בתואנות שווא. השנייה היא שהמדינות שהוא מתהפך עליהן הן בנות ברית של ישראל. העובדה שישראל נהפכה ללוחשת לטראמפ אולי שדרגה את מעמדנו, אבל זה בהחלט יכול להיות עניין זמני, והקשר הסימביוטי הזה עוד עלול להתנקם בנו. טראמפ, שעליו הימרנו עם כל הקופה, מנכר בעקביות את מנהיגי המערב; "אמריקה ראשונה" מתבררת כ"אמריקה לבד". אמריקה אולי יכולה להרשות את זה לעצמה, אנחנו לא.

אורי פסובסקי

ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה | צילום: איי אף פי

מונדיאל: תפילת האוהדים

זה יכול להיות חודש שקט של כדורגל. יש הסכם על צפון קוריאה. ירושלים, הגדר בעזה — ייתכן שהכל יירגע, כדי שיהיה אפשר לצפות בנחת. ולא רק הארץ תשקוט אלא גם מירי רגב; התודה מגיעה לנבחרת ישראל, שלא העפילה לגביע העולם וחסכה מאיתנו את הרעש מכיוון השרה. אולי המונדיאל יקבל את ההזדמנות להוכיח את עצמו שוב כדבק הגלובלי החזק מכולם, התחליף היחיד שקיים ל"פועלי כל העולם התאחדו". אולי.

משה גורלי

אלשטיין: מה הטריק הבא?

איגרות החוב של אי.די.בי שוב הגיעו השבוע לזירה המכונה אג"ח זבל, כמו בדמדומי עידן נוחי דנקנר. זה לא אומר בהכרח שאנחנו נמצאים בדמדומי עידן אדוארדו אלשטיין. זה כן אומר שצריך להיות ערניים במיוחד. אם התשואות על האג"ח לא יירדו, לאלשטיין יהיה קשה לשלם. ואלשטיין כבר שקוע עמוק באי.די.בי, אחרי שהזרים לה כ־2.5 מיליארד שקל ומינה את אנשיו לעמדות מפתח בקבוצה. הוא מתקרב לפינה שבה יצטרך שוב לעשות איזה סיבוב דרך האזור הרגולטורי האפור. כפי שעשה עם עסקת בעלי עניין שחילצה אותו מחוק הריכוזיות, כפי שעשה כשניסה לקנות את בזק במקביל לשליטה בסלקום. המספרים של האג"ח שלו עכשיו מרמזים, כנראה, על בואו של תעלול חדש.

גולן פרידנפלד

אדוארדו אלשטיין | צילום: אוראל כהן

ביטוח לאומי: צריך לרענן את הפוליסה

מחקר חדש של הביטוח הלאומי גילה שהקצבאות בישראל נמוכות יחסית, וניתנות לתקופות קצרות. אחת הסיבות לכיסוי הביטוחי הלקוי הזה היא שחלקם של המעסקים במימון קטן, וכך גם חלקה של המדינה. כדי לשנות את זה — כדי שמה שנהפך לפירורים שהמדינה זורקת לאזרחים ישוב להיות פוליסת ביטוח נורמלית, כפי שהוא אמור להיות — יש צורך בכמה מהלכים. ראשית, האוצר צריך להפסיק לבזוז את הקופה הזאת, בדיוק כפי שבעלי חברות ביטוח אינם בוזזים כך סתם את המגיע לנו דרכם. לשם כך, הגיע הזמן שארגונים אזרחיים יעתרו לבג"ץ. שנית, גם ציבור העובדים והמעסיקים צריך להפסיק להתייחס לביטוח לאומי כאל מס ולהתייחס אליו כאל ביטוח, כזה שבו התשלומים לפעמים עולים. במילים אחרות, כולנו צריכים לשלם קצת יותר. ושלישית, כדי שהכסף הזה, אחרי שהאוצר יפסיק לקחת ממנו ואנחנו נגדיל אותו, יספק כיסוי מספק, דרוש ביטוח סיעודי לאומי אמיתי. כל הדברים האלה לגמרי אפשריים, אם רק ניזכר מה בכלל המטרה.

שחר אילן

מצלמות המהירות: זול עולה ביוקר

דיון אחד בבית הדין לתעבורה בעכו עורר השבוע מדינה שלמה לעסוק בשאלה אם מצלמות המהירות בפרויקט א3 אמינות. התשובה לא כל כך משנה, כי המצלמות האלה לא ממש יעילות. בעידן של תוכנות ניווט שמתריעות היכן המכמונות, לא מעט נהגים מאטים לפני המצלמה וחוזרים להאיץ אחריה. ב־2012, כשהחלה הפריסה שלהן, לא מעט אנשים בענף התריעו שאין בהן טעם. במקומן הם המליצו להתקין מצלמות כמו באירופה, כאלה שמודדות את המהירות של המכונית בנקודה א' ובנקודה המרוחקת ב', מחשבות את הממוצע ומבינות אם הנהג חרג מהמותר. אותן אי אפשר לרמות. אבל המצלמות האלה יקרות יותר, אז למה לא להשקיע 335 מיליון שקל בפרויקט שמראש ברור שהוא הפתרון הפחות טוב, רק כדי ששש שנים לא אפקטיביות אחר כך הוא ייחשף במלוא מחדלו. כלומר, כרגיל, למה לחשוב עד הסוף אם אפשר להסתפק ב"נו, שיהיה, יהיה בסדר".

תומר הדר

מצלמת מהירות בירושלים | צילום:אלכס קולומויסקי

גלנט: עוד זה מדבר

שר הבינוי והשיכון יואב גלנט זימן השבוע מסיבת עיתונאים בהולה, להצגת תוכנית חדשה שאמורה להוסיף לדיור הציבורי 7,000 דירות חדשות בכל שנה במשך עשור, בעלות של לפחות 7 מיליארד שקל בשנה. אירוע דומה להפליא התרחש לפני כשנה וחצי, אז ישב לצדו של גלנט שר האוצר משה כחלון, והשניים הציגו תוכניות מפליגות לשיפור הדיור הציבורי. הצעד המרכזי שהובטח אז היה הקצאת 5% מכלל דירות "מחיר למשתכן" לנושא, ולצדו יוזמה שתאפשר לשוכרים לקנות את הדירות בהנחה ובתנאים נוחים. אף לא אחת מהיוזמות שהוצגו אז מומשה עד כה, מה שלא מונע מגלנט להמשיך להציג, בחגיגיות, תוכניות מרהיבות. עם כניסתו לשנת הכהונה האחרונה, כדאי שגלנט יתמקד בלקיים יותר ולהבטיח פחות. גם אם זה אומר שהוא צריך את כחלון, שאיתו הוא לא מדבר, לצדו.

נמרוד בוסו

יואב גלנט, שר השיכון והבינוי | צילום: עמית שעל

השחקנית רוז מקגוון, ממובילות קמפיין #MeToo, היתה השבוע אחד הקולות הבולטים בקריאה לדבר בפתיחות על קשיים נפשיים, בעקבות ההתאבדויות של

קייט ספייד ואנתוני בורדיין