עתירה לבג"ץ נגד הגדלת הגמלה של היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון

6 אזרחים עתרו היום (ב') לבג"ץ נגד חקיקת החוק להגדלת הפנסיה של היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון מ-38 ל-47 אלף שקלים בחודש, בעת פרישתו מהכנסת בעוד כשנתיים. ינון צפוי ליהנות מגמלה חודשית, בהיותו מבוטח בפנסיה התקציבית, החל מגיל 53. העותרים הם: זאב שלו, זיוה סלע, בנימין סלצקי, עו"ד שגית בידרמן, שחר בר דוד, וגדעון בן יעקב.

בעתירה, העותרים חושפים כי היועצת המשפטית של ועדת הכנסת עו"ד ארבל אסטרחן גילתה בדיון בחקיקת החוק בועדת הכנסת כי חלק מהתנאים הסוציאליים שנכללו בהצעת החוק סוכמו עם ינון מראש ב"כתב התנאים" שקיבל טרם כניסתו לתפקיד.

לפי העתירה, שהוגשה על ידי עו"ד שגית בידרמן, כל שקיימים תנאים שסוכמו עם ינון מראש – הרי שמדובר בהבטחות שניתנו בחוסר סמכות ולכן בטלות.

"כלכליסט" חשף בשבוע שעבר כי כבר בשנת 2015, בעת הארכת הקדנציה של ינון על ידי יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד) נדונה סוגיית העלאת אחוזי הגימלה של ינון בינו לבין אדלשטיין.

העותרים מבקשים מבית המשפט העליון להורות למשיבים (הכנסת, ועדת הכנסת, יו"ר הכנסת ויועמ"ש הכנסת), להסביר מדוע התיקון לחוק לא יבוטל. עוד הם מבקשים להורות ליו"ר הכנסת, אדלשטיין, לפרט בתצהיר אודות יחסיו עם יועמ"ש הכנסת, איל ינון ולציין האם היה בינו לבין ינון סיכום מוקדם באשר לתנאי העסקתו של האחרון. מהיועמ"ש ינון מבקשים העותרים לפרט מהם התנאים וההטבות הסוציאליות שסוכמו עמו מתוקף תפקידו.

העותרים מבקשים מבית המשפט לבחון "מהם תנאי הגמלה שהובטחו ליועמ"ש הכנסת עם כניסתו לתפקיד, או לאחר השלמת הקדנציה הראשונה, והאם הם תואמים את הוראות החוק במועד בו ניתנו?", "האם זה סביר ותקין, כי ועדת כנסת תיזום הליך חקיקה חפוז לשינוי תנאי הגמלה של היועמ"ש, כך שהבטחה שלטונית שניתנה (ובטלה בשל חוסר סמכות) תקבל תוקף משפטי, הגם שעסקינן בתוקף רטרואקטיבי?"; "האם אין בפנינו הליך של ניגוד עניינים, ולו למראית עין, בו ישנה קבוצה של ח"כים המבקשים להיטיב את מצבו הכספי של שומר הסף, זאת בשעה ששומר הסף אמון לפקח על פעולותיהם, ויכול למנוע מהם, הלכה למעשה, להכשיר פעולות ו/או לחוקק חוקים בעייתיים?".

לדברי עו"ד בידרמן: "דבריה של אסטרחן מעלים תהייה לגבי הודעתו באחרונה של ינון שהוא מוותר מיוזמתו על התיקון לחוק. כזכור, למרות הודעתו של ינון, ועדת הכנסת לא קבעה שהחוק יחול עליו. המשמעות היא שהחוק יהנה מהחוק - למרות הודעתו.

העותרים מוסיפים וטוענים כי הליך החקיקה, "מעלה חשש כבד ליצירת תלות, ולו למראית עין, בין אחד משומרי הסף החשובים ביותר בשיטתנו הדמוקרטית, האמון לשמש כיועץ משפטי ובעל המילה האחרונה בכל הנוגע למהלכי חקיקה ודיונים משפטיים, אל מול אותם חברי כנסת הכפופים לקבלת מרותו וייעוצו המשפטי".

לפי העותרים, אף "לא ניתן להתעלם מכך שהתיקון המוצע בחוק הינו תיקון שנתפר למידותיו של היועמ"ש המכהן; "כי מדובר בתיקון פרסונלי המיטיב את מצבו של עובד המקורב למחוקק"; וכי "התיקון, ולו למראית עין, נעשה מתוך ניגוד עניינים ומתוך כוונה פסולה וצרה. מדובר בהטבה לה לא זכאי אף עובד אחר במשק, והחלטה זו עולה לכדי עילה של חריגה מסמכות...", נכתב בעתירה.

עילה נוספת שמציינת עו"ד בידרמן להתערבות בג"ץ בהליך החקיקה היא "חוסר הסבירות" שבה נגוע ההליך. לפי עו"ד בידרמן, החלטת הוועדה אינה עומדת במתחם הסבירות הראוי, שכן "מדובר בהחלטה הפונה לעובד ציבור מסוים, שזהותו ידועה, ואף ישנה הודאה בפה מלא, כי התיקון מבוצע מתוך רצון להיטיב עם אותו עובד". העותרים מתבססים על פסיקה קודמת שניתנה בפרשת גמלאות חברי הכנסת, שם נקבע כי החלטה בעלת אופי מעין אינדיווידואלי לוקה בחוסר סבירות בעליל.

"משכך", נטען בעתירה, "וגם משיקולי מדיניות ציבורית ראויה, קיימת חשיבות לדון בעתירה ולבטל את התיקון בחוק, שבא להיטיב עם עובד אחד במשק, המקורב לנבחרי הציבור. בטח ובטח שמקומם ביותר שהצעה זו מתקבלת ללא שנערך דיון מעמיק, ללא שמוצגת ההשלכה של התיקון לחוק באמצעות חוות דעת מקצועית ובלתי תלויה, ומועבר התיקון בתוך חודש ימים בלבד, ובלחץ רק מצדו של יו"ר הועדה".

בד בבד עם הגשת העתירה, פנתה עו"ד בידרמן בבקשה לממונה על חוק חופש המידע בכנסת בה נכתב, בין היתר, כי לאור העובדה כי יועמ"ש הכנסת הינו תפקיד ציבורי מן המעלה הראשונה, וכן לאור העובדה שרק לאחרונה נתבקשה הכנסת לעגן בחקיקה את תנאי גמלתו, כך שיתאמו באופן ספציפי ליועץ המשפטי לממשלה, המכהן, הממונה על יישום חוק חופש המידע מתבקש לגלות: מהם אותם תנאים שסוכמו עם היועמ"ש הנוכחי של הכנסת ביחס לתנאי הגמלה שלו; ומי היה הגורם השלטוני אשר הבטיח, או אמר, לעו"ד ינון כי יהיה זכאי לפנסיה עם סיום כהונתו."

לפי העותרים, אופן ניהול הדיונים בועדת הכנסת, "מעלה תהיות רבות" והם מציינים כי אלו התנהלו, "מבלי שיש בידי חברי הוועדה מלוא הנתונים, תוך דחיפת העברת ההצבעה הן על ידי יו"ר הועדה ח"כ מיקי זוהר (ליכוד), והן על ידי היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד ארבל אסטרחן".

בידרמן תקפה את ההחלטה לקדם את החקיקה האישית ותוהה, "הכיצד ועדת הכנסת, שממליצה לאחריה לכנסת, מקבלת החלטה להעביר הצעת חקיקה באופן פרסונלי, שיש בה אף אלמנטים רטרואקטיביים לעניין אופן חישוב הקצבה המגיעה ליועמ"ש לכנסת, זאת כשברורה ההלכה, לפיה אין מקום לחקיקת חוק פרסונלית?; הכיצד מתקבלת החלטה שעלותה התקציבית נעה בין 2.25 מיליון שקלים ל-6 מיליון שקל (אין חישוב ברור אחד), כשלמעשה באותו שבוע בו מתקבלת החלטה על העמסת עלויות על הקופה הציבורית, מתקבלת גם החלטה של קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה בעלות של 1.1 מיליארד שקלים?

העותר זאב שלו הסביר שהגיש את העתירה, כי "לא בשביל זה אנחנו והורינו הקמנו מדינה. יש מקום למגר את השחיתות. הייתי רוצה לראות חברה ונציגי ציבור נקיים יותר".

העותרת זיוה סלע מסרה: "בשעה שכל עובד מתאמץ וחוסך שקל לשקל כדי שתהיה לו פנסיה בגיל פרישה, נערך תיקון שבא להיטיב את מצבו של עובד אחד ולהעניק לו פנסיה מוגדלת ומוקדמת. אותו עובד בדרגה בכירה אינו עובד מקופח. הבעיה היא שכל הכספים לקוחים מהקופה הציבורית השייכת לכולנו, במקום להשקיע במטרות חברתיות ראויות".

עו"ד בידרמן מסרה: "אנחנו מבקשים לערוך שינוי בכל השיטה הזו, שמי שמקורב למקבלי ההחלטות מצליח לגזור קופון כספי בדרך באמצעות חקיקת חוקים פרסונליים. בעיניי, קיימת אדישות בוטה של מקבלי ההחלטות על ההשלכות של פעולותיהם על הקופה הציבורית. יש לשים סוף לאותה תופעת "מקורביזם".