צילום: אי פי איי
שלושה דברים שחייבים כדי לזכות במונדיאל
הגנה בלתי חדירה, ניסיון וניהול ציפיות. ללא האלמנטים הללו, נבחרות לא יכולות לזכות במונדיאל. אז מי המועמדת העיקרית כרגע? לא נבחרת גרמניה
לאחר ההפסד של גרמניה במשחקה הראשון במונדיאל נגד מקסיקו, מאטס המלס ידע את מה להאשים. "אם 8-7 שחקנים תוקפים, אז ברור שהכוח שלנו בהתקפה גדול יותר מהיציבות ההגנתית שלנו", אמר הבלם הגרמני, שהיה אחד האשמים בשער שהוביל להפסד. "זה משהו שדיברתי עליו עם הקבוצה אבל לא היתה לכך השפעה. החיפוי שלנו לא טוב. יותר מדי פעמים אני וג'רום (בואטנג, הבלם השני) היינו היחידים מאחורה".
גם אם זה נשמע כמו האשמה או תירוץ, יש הרבה אמת בדבריו של המלס. נבחרות לא זוכות בטורנירים בזכות 8-7 ששחקנים שתוקפים, אלא בזכות יציבות הגנתית. לפי נתונים מעשרות עונות שנאספו על ידי כריס אנדרסון ודיוויד סאלי ופורסמו בספר "The Numbers Game", משחק ללא ספיגה שווה 2.5 נקודות למשחק. כלומר שמירה על שער נקי מעניקה לקבוצה סיכוי של 83% לניצחון. שער שווה לקבוצה רק נקודה אחת בממוצע — 33% ניצחון. כלומר, אי־ספיגה שווה פי שניים יותר מהבקעת שער. אפילו ספיגת שער אחד בלבד במשחק שווה 1.5 נקודות — 30% יותר מאשר הבקעת שער.
8 הנבחרות המנצחות ביורו ובמונדיאל מאז 2002 ועד 2016 שמרו 24 פעם על שערים נקיים ב-29 משחקי נוק-אאוט. יוון 2004, ספרד 2008, 2010 ו-2012 - עשו שלב נוק-אאוט שלם ללא ספיגה. ברזיל ספגה רק שער אחד בשלב הנוק-אאוט של 2002 וגם איטליה ספגה פעם אחת בנוק-אאוט של מונדיאל 2006 (בגמר). גרמניה עצמה ספגה רק פעמיים בשלב הנוק-אאוט של 2014, וגם אלה היו שערי ניחומים של אלג'יריה וברזיל. בסך הכל, נבחרות שזוכות בטורנירים סופגות בנוק-אאוט רק פעם אחת בכל 579 דקות. המשמעות ברורה: זכייה בתואר מתחילה בהגנה — לא בשחקנים מבריקים.
תכנון ציפיות ולחצים
לפי חישוב של "הדיילי טלגרף", נבחרות שמדורגות ראשונות בעולם בזמן המונדיאל לא עומדות בציפיות ונוטות לאכזב. ב-17 טורנירים מאז 1950, רק ברזיל 1962 הגיעה למונדיאל כמקום 1 בעולם וכפייבוריטית ברורה, והצליחה לזכות בתואר. יותר מזה, נבחרות רבות שמגיעות כמקום ראשון בעולם נוטות לאכזב. 5 מ-17 הנבחרות שהגיעו כמקום 1 בעולם למונדיאל הודחו בשלב הבתים — כולל אלופות המונדיאל הקודם, ספרד (ב-2014) וצרפת (2002). שש נבחרות במקום הראשון בעולם לא עברו את שלב רבע הגמר. רק 3 הגיעו לגמר. צרפת 2002 היא מקרה קיצון. למונדיאל ביפן וקוריאה צרפת הגיעה עם מלך השערים של הפרמיירליג (תיירי הנרי), מלך השערים של הסריה A האיטלקית (דויד טרזגה) ומלך השערים של הליגה הצרפתית (ג'יבריל סיסה). עם זאת, הנבחרת הצרפתית לא כבשה בשלב הבתים והודחה לפני שמינית הגמר. במקביל, שש פעמים בהיסטוריה הקבוצה השנייה הכי טובה בעולם זכתה במונדיאל (כולל ספרד 2010 וגרמניה 2014). בחמישה מקרים הזוכה היתה במקום השלישי או הרביעי בעולם לפני המונדיאל, וחמש פעמים הנבחרת הזוכה נכנס לטורניר כמקום 8 או מתחת למקום שמיני בעולם.
המשמעות היא שברזיל, בלגיה ופורטוגל (מקום 2-4 בעולם) בעלות סיכוי גבוה יותר לזכייה מאשר גרמניה, שהגיעה למונדיאל כמדורגת ראשונה. אפילו ספרד (מקום 10) תראה את עצמה כבעלת סיכוי גבוה יותר לזכייה במונדיאל מאשר גרמניה. אם מוסיפים לזה גם את ההגנה המחוררת של הגרמנים, נראה שחניכיו של יואכים לב יצטרכו לעשות שינוי גדול כדי לזכות בטורניר.
ניסיון מוסיף המון
גרמניה הגיעה לטורניר ברוסיה עם שחקנים מאוד מנוסים אבל ללא שניים מהשחקנים הכי מנוסים וחשובים בקבוצה בטורנירים האחרונים: פיליפ לאהם ובאסטיאן שוויינשטייגר. כמה ניסיון חשוב לזוכה? חשוב מאוד. מאז שנות התשעים, כשגדל מספר המשחקים הבינלאומיים, עולה בבירור שהנבחרות הזוכות הן אלה שהגיעו למונדיאל עם הרבה יותר ניסיון. איטליה זכתה במונדיאל 2006 עם ממוצע של 32.9 הופעות בנבחרת לשחקן. בספרד 2010 היה לכל שחקן ניסיון של 38.3 הופעות בנבחרת. גרמניה 2014 היתה עם ממוצע הופעות בנבחרת של 42.2 לשחקן - הכי הרבה בהיסטוריה. כל קבוצה זוכה היתה עם 10-8 שחקנים עם לפחות 40 הופעות בנבחרת, כאשר לכל נבחרת מנצחת היו עם 3-2 שחקנים מובילים עם הרבה יותר מ-40 הופעות. במובן הזה, מקסיקו — עם ממוצע הופעות בנבחרת של כ-65 משחקים לשחקן, ובלגיה (45.8) מנוסות יותר מפייבוריטיות כגון צרפת (ממוצע הופעות בנבחרת לשחקן: 24.6), אנגליה (20.2) ואפילו ברזיל (28.1).
גרמניה (40.3) לא במצב גרוע מבחינת ניסיון, ולכן מאמינים שם שיצליחו להשתקם מההפסד במשחק הראשון ולהמשיך לכיוון הגמר. האם הניסיון יסייע לנבחרת לשפר את ההגנה ולעמוד בציפיות? אין לה כלים אחרים מלבד ניסיון כדי לעשות זאת.
תגובה אחת לכתיבת תגובה