חשבתם ששוויץ-סרביה יהיה משחק רגוע? טעיתם

אדם לאייץ', שחקן נבחרת סרביה, הוא ילד פלא לשעבר שהפך לשחקן קישור התקפי מאוד יעיל בטורינו. הוא גדל בנובי פאזאר, עיר בדרום-מערב סרביה, סמוכה לגבול בוסניה. העבר שלה מאוד סרבי-עות'מאני.

בערך 90% מהאוכלוסייה בנובי פאזאר מוסלמית. כשיגוסלביה פורקה בשנות התשעים המוקדמות, 99% מתושבי האזור תמכו בכך שהוא יקבל אוטונומיה פוליטית. משאל העם שנערך ב-1991, שנת הלידה של לאייץ', לא הוכר על ידי הממשלה הסרבית. מה שקרה לאחר מכן היה "טיהור אתני רך" - הגלייה של יותר מ-70 אלף מוסלמים ממוצא בוסני וקוסוברי מהאזור. היו גם מקרים של טיהור אתני "אמיתי" - רצח וקבורה בקבר אחים של לפחות 270 גברים ב"גיל לחימה". לאייץ' הפועט ומשפחתו, שרדו - איכשהו. המשפחה נותרה בסרביה למרות שמאז הרשויות לא משקיעות באזור ולא ממש מטפלות במיעוט המוסלמי. לאייץ', בינתיים, הפך לאחד מהשחקנים הטובים ביותר באזור והוחתם על ידי פרטיזן בלגראד. המשך דרכו לטופ של הכדורגל העולמיה היה קצר יחסית.

לאייץ' שיחק בנבחרות סרביה מאז 2007 ומ-2010, כילד בן 19, שיחק בנבחרת הבוגרת. ואולם, ב-2012 לאייץ' סירב לשיר את ההמנון הסרבי במשחק הנבחרת הסרבית. זה הוביל לכך שהמאמן, הסרבי הלאומן סינסה מיכאלוביץ' העיף אותו מהנבחרת. לאייץ' לא דיבר הרבה על מה שקרה אבל ניסה להסביר למיכאלוביץ' שהוא לא יכול לשיר את ההמנון מסיבות אישיות. למיכאלוביץ', כאמור, לא היה איכפת והוא העיף אותו הביתה.

בהתייחסות הפומבית היחידה שלו לסיטואציה הסביר לאייץ':

"אני מצטער. אני אוהב את סרביה אבל חייב לכבד את האמונות שלי. תמיד רציתי לשחק עבור המדינה הזאת. המאמן ביקש שאשיר את ההמנון הלאומי אבל אם אתה לא יכול לכבד את עצמך, אף אחד לא יכבד אותך".

צריך להסביר. לאייץ', כאמור, הוא מוסלמי. הבוזה פראבדה, ההמנון הסרבי, הוא המנון נוצרי אורתודוקסי ומתייחס ל"אדמות סרביות", אתניות סרבית ולא מתייחס לאזרחים הסרבים הלא דתיים או לא סרבים. לאייץ', כמוסלמי, לא יכול לשיר את ההמנון הזה.

רוב השחקנים בנבחרת והמדינה מקבלים זאת, אבל תמיד יש איזה פוליטיקאי לאומן, איש קטן וחסר כבוד, שימצא מה הבעיה - אפילו כשסרביה מנצחת עם לאייץ' על המגרש. בוסקנו אובראדוביץ', מנהיג המפלגה הימין קיצוני "דברי" כתב בטוויטר למאמן הסרבי, מלאן קרסטאיץ': "תזכיר ללאייץ' לכבד את ההמנון". התגובה האהובה ביותר לדבריו של אובראדוביץ', כזו שלא נמחקה וככל הנראה נכתבה על ידי אחד מתומכיו: "אם הוא לא שר את זה, צריך לזיין אותו".

משחק עמוס פוליטית

הסיפור של לאייץ' הוא רק חלק ממשחק עמוס מאוד מבחינה פוליטית ומשמעותי מאוד מבחינה מקצועית נגד שוויץ. בשוויץ משחקים כמה בני מהגרים ופליטים מקוסובו - ביניהם גרניט ג'אקה, ואלון ברהאמי ושרדן שאקירי. כולם תמכו בכך שקוסובו תקבל אישור לשחק כנבחרת תחת דגלה בתחרויות של אופ"א. הנבחרת החדשה לא מוכרת על ידי הסרבית.

שאקירי ישחק עם נעליים עליהן הדגלים של שווייץ ושל קוסובו. ג'אקה, שסבו היה אסיר פוליטי בסרביה, יגיע למשחק כשבראש, לבטח, סיפורים על טיהורים אתניים של בני משפחה. ברהאמי משחק עם קעקוע של דגל קוסובו על גופו.

בעיתונות הסרבית התייחסו לדברים הללו שעושים הקוסובואים-שווייצרים כ"Provokacija", פרובוקציה. אלכסנדר מיטרוביץ', חלוץ סרביה, אף אמר: "אם שרדן כל כך אוהב את קוסובו, למה הוא סירב לשחק עבור הנבחרת שלה?".

1.8 מיליון אוהדי שווייץ

שוויץ תקבל תמיכה מקוסובו. תמיכה מלאה. "כל קוסובו תשב ותעודד את שווייץ" אמר דאוט מאלוקו, מורה בקוסובו לסוכנות AFP. "אני חושב שהאוהדים בקוסובו יהנו מניצחון שוויצרי יותר מאשר השווייצרים" הוסיף כתב הספורט הקוסובאי, שקומבין סקירקה.

הקשר בין קוסובו לשוויץ התחיל לפני מלחמת קוסובו (1998/99) אבל התחזק מאוד בזמן הקונפליקט כאשר פליטים אלבנים-קוסובואים הגיעו למדינה - על פי הערכות יותר מ-200 אלף מהגרים ופליטים מקוסובו הגיעו לשוויץ (בקוסובו יש 1.8 מיליון תושבים). הקשר של הפליטים עם מקום הולדתם חזק. לפי הערכות אותם מהגרים שולחים חזרה לקוסובו כ-152 מיליון יורו בשנה. אפילו ראש הממשלה של קוסובו, ראמוש חראדינאז' חי בשוויץ ועבד כשומר במועדון ומדריך קראטה לפני שחזר לקוסובו כדי להשתתף במלחמה נגד סרביה ולהנהיג יחידת גרילה.

המלחמה האחרונה בין סרביה לדורשי העצמאות מקוסובו הובילה ליותר מ-13,500 הרוגים. יותר מ-10,000 מהם היו ילדי קוסובו. המלחמה הסתיימה רק כאשר נאט"ו הפציצה את סרביה ב-1999. זה הוביל לכך שנשיא סרביה, פושע המלחמה סלובודן מילושביץ', נאלץ להוציא את הצבא מאזור קוסובו.

פחות מעשור אחרי, בקוסובו הכריזו על עצמאות. בבלגרד, למרות שינוי המשטר, עדיין מסרבים להכיר בעצמאות הקוסובורית. הם נתמכים על ידי רוסיה בסירובם.

בקיצור, אם חשבתם שהמשחק בין סרביה לשוויץ יהיה משחק רגיל, אז טעיתם. זה כנראה הולך להיות הדבר הכי קרוב למלחמה ששוויץ השתתפה בו ב-500 שנים האחרונות.