ד"ר ענת אנגל: "לא רק שנישאר עצמאיים, נהפוך לבית חולים מוביל"

"ניגשתי למכרז לניהול בית החולים וולפסון במחשבה שאני האדם המתאים לתפקיד", אומרת ד"ר ענת אנגל. "בבורסת השמות בתקשורת שמי לא עלה, אבל כשקיבלתי את התפקיד לא הופתעתי".

אנגל צודקת: שמה באמת לא התבלט במחול השדים שליווה את ההתמודדות על ניהול וולפסון - לכאורה הליך טכני שלא מקבל יותר מכמה שורות בעיתון, ולמעשה סיפור של לא מעט התגוששויות במערכת הבריאות במשך שנה וחצי. במסגרת הפרשה הזו עתרה לבג"ץ מנהלת קרן המחקרים בבית החולים, איריס לוונשטיין־לוי, שביקשה להתמודד על התפקיד אף שאינה רופאה.

בג"ץ הקפיא את המכרז לתפקיד, וכהונתו של המנכ"ל הקודם של בית החולים, ד"ר יצחק ברלוביץ', הוארכה בחצי שנה, עד שבאפריל 2017 נדחתה עתירתה של לוונשטיין־לוי. בכך, לכאורה, היה ניתן להמשיך בהליך המינוי - אלא שלאורך הדרך התנהלו מאחורי הקלעים עימותים חריגים בין בכירים במערכת הבריאות, כשלכל אחד מועמד מועדף משלו. בתקשורת נקבו אז בשמותיהם של שלושה מועמדים מובילים, אבל לבסוף הוחלט לבחור באנגל על פני שלושתם. היא נכנסה לתפקידה באפריל 2018, שנה לאחר שברלוביץ' עזב.

בדיעבד, אנגל צדקה גם בביטחון העצמי שהפגינה. הוא נשען על רקורד עשיר ואיתן: אנגל שימשה אז סגנית מנהל בית החולים אסף הרופא, לאחר שלפני כן שימשה עוזרת למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו, ועוד קודם לכן מילאה תפקידים בכירים בחיל הרפואה. בין לבין היא גם היתה רופאה בכירה במחלקה פנימית בבית החולים איכילוב. כל התחנות האלה חיזקו אותה גם ברגע המינוי. "ברגע שקיבלתי את ההודעה הרגשתי את מלוא כובד האחריות ותכננתי את מה שאני הולכת לעשות עם כניסתי לתפקיד".

מה הדבר הראשון שהיה לך חשוב לשנות?

"בניית שדרה ניהולית חזקה: בפתיחת מכרזים למנהלי מחלקות ולסגנים שלי, ובהבניה של תהליכים בין כל הממשקים בבית החולים. כאשר כל אחד יודע בדיוק איך, איפה, מתי ועד מתי, הוא עושה עבודה יותר נכונה ומקצועית שגורמת לפחות מתח".

בשנה שלפני כניסתך לתפקיד בית החולים התנהל ללא מנהל קבוע, אבל כמו כל בתי החולים הציבוריים הוא נאלץ להתמודד עם גירעונות. עד כמה עיכוב המינוי גרם לנזק?

"הוא עיכב החלטות חיוניות כמו מינויים, ופרויקטים גדולים לרכש ולציוד. אם הייתי מתמנה לפני שנה המצב היה אחר".

חלק מהעיכוב נגרם בשל עתירתה של לוונשטיין־לוי. לדעתך מי שאינו רופא או רופאה יכול לנהל מרכז רפואי?

"כן, אבל למנהל שהוא רופא יש יתרון עצום. בית חולים הוא לא חנות בגדים או מפעל, והשיקולים בניהולו הם לא רק כלכליים. אני כרופאה מכירה את המשמעות של הטיפולים והציוד הנדרש. זה כלי חשוב".

"יש לי כתובת במשרד הבריאות"

אנגל (45) נכנסה לתפקיד בתקופה יחסית רגישה לכלל מערכת הבריאות הממשלתית, כשברקע נרשמו עימותים בין חלק ממנהלי בתי החולים של המדינה לבין הנהלת משרד הבריאות: המנהלים טענו כי המשרד וחטיבת המרכזים הרפואיים שלו מפקחים על פעילותם באופן הדוק מדי, ולחלל האוויר נזרקו מושגים כמו "שוטרים תקציביים" ו"סוכנים של האוצר". אנגל מקפידה שלא להצטרף למבקרים: "רק התחלתי את התפקיד, אבל ממשקי העבודה כרגע הם חיוביים מאוד", היא אומרת בהתייחס למשרד ולראשיו. "אני מקבלת תמיכה גם מראש חטיבת המרכזים הרפואיים, גם ממנכ"ל המשרד וגם מסגן השר. יש שם רצון לסייע להפוך את וולפסון לבית חולים מוביל. קיבלתי התחייבויות מהמשרד לתמוך במיזמים חדשים, ואני מרגישה שיש לי כתובת שתסייע לשים את וולפסון במקום שאני רוצה שיהיה".

איפה זה?

"בחזון שלי אני רואה את וולפסון כבית חולים מוביל בחדשנות, מצוינות, שירותיות ומחקר, שיעמוד בשורה אחת עם בתי חולים כמו איכילוב ותל השומר וימשוך אליו מטופלים ואנשי צוות".

זה לא יהיה קל. מדובר בבית חולים ציבורי, שנדרש להתמודד עם שמיכה תקציבית קצרה ומשאבים מועטים. מה הטקטיקה שלך לנוכח נקודת הפתיחה הזו?

"התוכנית היא להעלות את מחזור ההכנסות על ידי פיתוח שירותים חדשים, סוגי ניתוחים שיתווספו לקיימים, מלונית יולדות, שירותים נוספים במרפאות החוץ והעמקה של שירותים קיימים כגון אבחונים אונקולוגיים, הגדלת הפעילות בבדיקות MRI, רכש של טכנולוגיות חדשות, פיתוח מחקר ופעילות אקדמית, ושיתוף פעולה עם בתי חולים שכנים ועם צה"ל".

כדי שזה יקרה, תצטרכו גם לגדול פיזית.

"יש בשטח בית החולים כמה אזורים שניתן להתפתח בהם, ואפילו לבנות קומות נוספות".

לוולפסון יש מאפיינים ייחודיים: האוכלוסייה סביבו צפופה וכוללת קשישים, תושבים מרמה סוציו־אקונומית נמוכה ומבקשי מקלט. איך זה משפיע על מלאכת הניהול?

"האוכלוסייה לא כל כך שונה מזו המטופלת בבתי חולים אחרים. לגבי האוכלוסייה המזדקנת, ישנם פתרונות כמו שיתופי פעולה עם מרפאות, אשפוז בית, טיפול בקהילה ובניית תוכניות ספציפיות. גם מבקשי המקלט מציגים אתגר טיפולי, אבל זה לא שונה מההתמודדות של בתי החולים האחרים בסביבה".

"מכירה היטב את יחסי הכוחות במערכת הבריאות"

אנגל נשואה לאיציק, גם הוא רופא (מומחה בניתוחי עמוד שדרה), ואם לבת ולבן. את הקריירה שלה היא החלה בהתמחות ברפואה פנימית. "המפגש הראשון שלי עם הפרקטיקה היה במחלקה פנימית, כשהייתי סטודנטית בשנה הרביעית. ככל שהתוודעתי לנעשה במחלקה הבנתי שזה הייעוד שלי. על אף שכלפי חוץ הפנימית נתפסת כהתמחות פחות נוצצת מכירורגיה או קרדיולוגיה, גיליתי שם עולם ומלואו. הטיפול שם הוא רפואי 'הארדקור': טיפול במגוון של מחלות, באוכלוסיות שונות, בטיפולים שונים. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

מתי החלטת לעבור לניהול?

"היעד הראשון שהצבתי לעצמי כשסיימתי לימודי רפואה היה להיות מנהלת מחלקה פנימית, כך שהנתיב לניהול היה ברור לי מתחילת הקריירה. היה לי קשה מאוד לוותר על החלק הטיפולי, שהיה הסיבה שבחרתי להיות רופאה, אבל הבנתי שהניהול יאפשר לי להשפיע על טיפול ביותר אנשים.

"במהלך השירות הצבאי הייתי סגנית מפקד מחלקת רפואה בפיקוד העורף, ובניתי את המערכת שנותנת מענה רפואי לאוכלוסייה האזרחית בזמן מלחמה. זו תחושת סיפוק אדירה, במיוחד במדינה עם אווירה ביטחונית מתוחה כמו ישראל".

כיהנת גם בתפקיד משמעותי במשרד הבריאות עצמו.

"כן, ב־2011 כיהנתי במשך שנה כעוזרת רפואית למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו, כחלק מההתמחות שלי במינהל רפואי. התפקיד הזה סייע לי מאוד להכיר את המערכת, על מכלול שחקניה ויחסי הכוחות שבה. זו היתה תקופה מאוד מאתגרת, שבמהלכה התנהלו מאבק הרופאים, פתיחת הסכם האחיות, וההחלטה על הרפורמה בבריאות הנפש".

ההיכרות עם המערכת תוכל לסייע לך לשמור על העצמאות של וולפסון? בעבר נקשרו בשמו תוכניות שלא הבשילו לאחד אותו עם איכילוב, או להעביר את האחריות עליו לאחת הקופות.

"התוכניות האלה כבר לא על הפרק, גם מעצם הבחירה שלי וגם משיחות שניהלתי עם ראשי המשרד. וולפסון יעמוד בזכות עצמו ויהיה מרכז מוביל. אין שום כוונה לשנות זאת".