שייקספיר פינת האח הגדול: "רומיאו ואמא" צוחקת על ריאליטי

ההשראה למחזה “רומיאו ואמא” שכתבו גור קורן וגלעד קמחי (שגם ביים) ועולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, הגיעה מסרטים שהרעיון המרכזי שלהם הוא שקר מתוך אהבה, כמו “החיים יפים”, “להתראות לנין” ו”פעם בחיים”. לתוך זה יצקו קורן וקמחי אלמנטים אוטוביוגרפיים, כמו העובדה שהאמהות של שניהם חלו בסרטן ואמו של קמחי נפטרה שבוע לפני שעלתה ההצגה הראשונה שביים בתיאטרון הרפרטוארי. דמותה של האם במחזה נכתבה בהשראת אמו.

תקציר העלילה: לעיירת הפיתוח ”תקוות” מגיע צוות של תוכנית ריאליטי כדי למצוא נער מקומי שיגלם את רומיאו בהפקה חדשה של “רומיאו ויוליה”. מולי מלכא (דוד שאול) כמעט מקבל את התפקיד. כשהוא מגלה שמחלת הסרטן חזרה לגופה של אמו סוזי (שרה פון שוורצה), הוא משקר לה שקיבל את התפקיד כדי לעודד את רוחה. מכאן נוצרת קומדיה של שקרים ותחבולות שאליה מתגייסים כל תושבי “תקוות” כדי להעניק לסוזי כמה רגעים של אושר.

מי שעוקב אחר דרכם של צמד היוצרים המוכשרים קורן וקמחי, יבחין שיש להם איזשהו “קראש” על “רומיאו ויוליה” שמופיע גם ב”המוגבלים” וגם ב”השחקנית” שעלו בבית ליסין. , ותמיד על רקע איזשהו סיפור אהבה ונקודת מבט סאטירית על עולם התרבות. הפעם סיפור האהבה הוא דווקא בין האם לבנה. האם יצליח מולי להציל את אמו מהמוות או שגורלה יהיה כזה של יוליה השייקספירית? את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. הזווית הסאטירית מכוונת אל שלל תוכניות הריאליטי שמייצרות אינסטנט גיבורי תרבות לרגע ועל הדור שגדל כאן על תוכניות המציאות.

קמחי ביים קומדיה מרגשת המזגזגת בין צחוק לדמע ובנויה משני מישורים: האחד הוא דרמה משפחתית קטנה והשני הוא שטיפת המוח של תוכניות הריאליטי. שני המישורים משתלבים זה בזה בצורה נבונה מבלי לגלוש למלודרמה מיותרת או לפרצי צחוק מוגזמים, ועל כך מגיע שאפו לקמחי שהשכיל לאזן בין השניים בצורה מדויקת.

צוות השחקנים עשה עבודה מצוינת וברא דמויות אנושיות אמינות — פון שוורצה מגלמת את אחד התפקידים הטובים שלה בשנים האחרונות ונכנסת לדמותה של סוזי עם כל הלב והנשמה, והעוגן של המשפחה, אם חד הורית נדיבה וחדורת אופטימיות שנאחזת בתקווה שלבנה יהיה עתיד טוב בזכות כשרונו. דוד שאול עושה את דרכו לאט אבל בטוח אל לב הקהל. מדובר בצעיר ברוך כישרונות, מוזיקאי (שהוציא לאחרונה אלבום ראשון), עם יכולות קומיות ודרמטיות מצוינות שכובש את ליבי בכל פעם וגם כרומיאו/מולי. הבחירה לאפיין את הדמויות שמגיעות מעולם הריאליטי (השופטים, המפיק, הטאלנט) באופן מעט קריקטוריסטי תורמת לחידוד הפער בין שני העולמות. היטיבו לעשות זאת אסנת בן יהודה, רועי אסף (עם מונולוג מצוין לקראת סוף המחזה), אדוה רודברג ושמחה ברבירו. תרמו לכך גם יואב כהן ואוהד לויטן על הוידאו, ערן עצמון על התפאורה, אורנה סמורגונסקי על התלבושות, אבי יונה בואנו (במבי) על התאורה ואמיר לקנר על המוזיקה. ניסו כאביה מרגש בתפקיד בן זוגה המחזר של סוזי, וענת מגן שבו הנהדרת היא החוליה המצחיקה בהצגה מגלמת את נתי אחותה של סוזי, תפקיד שנכתב במיוחד עבורה, דבר לא מובן מאליו בעולם התיאטרון הישראלי. אלעד אטרקצ’י ודולב אוחנה מקסימים כשני חברי הילדות של מולי וכמוהם גם קלואי מרואלי כאחותו הקטנה המספקת את מרב חידודי הלשון מעולם הריאליטי. אפיון הדמויות שמגיעות מעולם הריאליטי באופן מעט קריקטוריסטי תורם לחידוד הפער בין העולמות. 

שורה תחתונה: תיאטרון ישראלי המשלב בין קומי לדרמטי בצורה מיוחדת.