משתגעים על מרי: הבלט הישראלי עושה כבוד לאומנת המפורסמת

איך מתרגמים את “סופרקאליפרג’ליסטיקאקספיאלידושס” לשפת המחול? זה המשפט המזוהה ביותר עם העיבוד הקולנועי של וולט דיסני למרי פופינס, אולם בבלט הישראלי יעלו בשבוע הבא גרסה בימתית המבוססת על הספר הקלאסי שכתבה פמלה לינדן טרוורס ב־1934 על האומנת האנגלייה בעלת כוחות הקסם המעופפת על מטרייה אל ילדי משפחת בנקס מסמטת עץ הדובדבן 17, שיוצאים אתה להרפתקאות במחוזות הדמיון.

זו הפקה חדשה ומקורית לכוריאוגרפיה של לנה רוזנברג, סולנית בבלט הישראלי, שכבר יצרה כוריאוגרפיה לבלט “בילבי” ולהצגה “צמח” של תיאטרון הבימה ומלינקי. כבלרינה היא רקדה בין היתר ב”פיאף”, “נובה כרמן”, “סינדרלה” ובקרוב בתפקיד הראשי בהפקה החדשה של “ג’יזל”. רוזנברג נולדה לפני 37 שנה בלנינגרד ועלתה בגיל 14 מסנט פטרסבורג לחיפה. היא בוגרת הנשיונל בלט סקול של קנדה ומשם המשיכה ללהקת הבלט הלאומי.

“מבחינתי העבודה מבוססת על הספר, אף שרוב הקהל מכיר בעיקר את הסרט של ‘דיסני’”, אומרת רוזנברג ל”כלכליסט”. “אני רוצה לחבר את הקהל הישראלי לדבר הקלאסי, האמיתי. הסרט לקח את האווירה והדמויות למקום אחר ופרט לשתי סצנות שקורות בסרט, אני מחוברת יותר לרוח הספר”. טרוורס עצמה לא התלהבה מהגרסה הקולנועית לספרה והאשימה את דיסני בפרשנות לקויה. מה שבטוח הוא שהסרט זכה להצלחה מסחררת, גרף חמישה פרסי אוסקר ומאוחר יותר אף עובד למחזמר מצליח בברודווי.

נדמה כי זו שנת מרי פופינס בישראל: לראשונה ראה אור הספר ב־1966 בתרגומה של דליה רביקוביץ’ אך לפני כמה שבועות ראה אור תרגום חדש של גילי בר הלל (“הארי פוטר”) בהוצאת משכל ידיעות ספרים.

לספר מצטרפים שני מופעים: ב־4 ביולי יעלה מופע הבלט החדש בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה; ובסוף השנה יעלה בהבימה המחזמר שעל ליהוקו עובדים בימים אלה. אז מה יש בה באומנת הקוסמת שכובשת מיליוני אנשים בעולם?

“מרי היא דמות מורכבת”, מסבירה רוזנברג. “מצד אחד היא אגוצנטרית ואינפנטילית, עם שינויים במצבי רוח שקשה להיות אתה, ומצד שני היא האשה האידיאלית מלאת ביטחון וגאווה, שכולם הולכים אחריה וגם מבוגרים מרגישים ילדים לידה. האינפנטיליות והאגוצנטריות הם שמאפשרים לה להיות כל כך מחוברת לעולם הילדים. היא מדברת שפה של ילדים, היא יודעת לאן כל אדם יכול לגדול, והיא לא סתם משחקת ועושה להם קסמים, זה לא בא ממקום של לשעשע אלא של לפתח את הדמיון, לגעת בעולמם הפנימי ולתת להם להתפתח”.

הדימוי שלה בנוגע למרי פופינס, אומרת רוזנברג, הוא כמו של אדם שאין לו אפשרות לקנות צעצועים אז הוא לוקח אבן והופך אותה לצעצוע ומשם מתפתחת אגדה שלמה. “נתקלתי באנשים כאלה בתור ילדה, אנשים שמכלום יצרו לי עולם שלם וכזו היא מרי בעיניי”, היא אומרת.

להיות חלק מזה

אז איך מעבירים את כל זה לבלט? “מנסים להיות אמיתיים”, אומרת רוזנברג, “לחיות את העולם הזה. הדבר הכי מהמם זה ליצור עולם חדש ואת זה אני רוצה לעשות, גם כרקדנית אני יוצרת עולם וחיה בו עם אחרים, וברגע שכולנו אמיתיים ומבינים מה אנחנו עושים אז זה עובר גם בלי מלים, אנחנו פשוט הופכים להיות חלק מזה. זו אותה עבודה כמו בתיאטרון: להבין מה עומד מאחורי כל דבר, מהו המונולוג הפנימי. בשפה שלנו מאוד חשוב הדיוק ואם זה אמיתי — אז ירגישו את זה ויבינו את זה”.

מאחר שההפקה היא חלק מהרפרטואר של הבלט הישראלי גם את הילדים, ג’יין ומייקל בנקס, משחקים רקדנים בוגרים מהלהקה. “הרקדנים משחקים את הדמויות של הילדים, הם שחקנים שהשפה שלהם היא תנועה והם לא רק יודעים לזוז אלא גם יודעים לעצב דמויות, אנחנו לא מביאים ילדים להפקות שלנו אלא נותנים ללהקה לבצע את כל התפקידים”, אומרת רוזנברג.

מאופנבך ל"פנטזיה"

ההפקה מיועדת לכל המשפחה, מבוגרים וילדים כאחד, עם תלבושות צבעוניות, תפאורה עשירה ותאורה מתחלפת כמיטב המסורת הקלאסית. המוזיקה מאת ז’אק אופנבך, ניקולאי רימסקי קורסקוב, רוברט שומאן, יוג’ין לויטאס ומתי קובלר.

מבחינת המוזיקה היה חשוב לרוזנברג לשלב גם מוזיקה עכשווית לצד מוזיקה מהמאה ה־18 וה־19 וקטעים מ”פנטזיה” של דיסני. “זה כאילו יוג’ין לויטאס ומתי קובלר כתבו את המוזיקה במיוחד בשבילנו. לעתים זה מורכב לקהל לקבל מוזיקה עכשווית, אבל פה זה משתלב נהדר ואם יש מקום לשלב מוזיקה עכשווית אני תמיד אוהבת לעשות את זה, ולתת לקהל לטעום גם מהדבר הזה”.

לדברי רוזנברג, מוטב להגיע כשיודעים את קווי העלילה מראש של הסיפור על האומנת המפורסמת בעולם, אולם לטובת אלה שאינם מכירים את קורותיה, יופיע הסיפור בתוכנייה של הבלט. “אני מקווה שילדים שלא קראו את הספר יסתקרנו וזה ידרבן אותם לקרוא אותו, כי זה ספר מדהים”, מסכמת רוזנברג.