פייסבוק וטוויטר - למה אתן סותמות את הפה לימנים?

מי סותם לכם את הפה?

טוב להיות ימני בימינו: כשהאומה החזקה בעולם נשלטת בידי מפלגת ימין שמרנית ובראשה עומד איש עסקים ימני, נראה שלתפיסות שמקדשות דת, מסורת ושמרנות פוליטית יהיה כר פורה לפרוח בו. אבל בעולם הווירטואלי, התמונה נראית הפוכה: פייסבוק וטוויטר, הרשתות החברתיות המשפיעות ביותר בעולם, מוטות נגד ימנים ואף סותמות להם את הפה, מציגות את רעיונותיהם כפסולים ומחלישים אותם בשם אידיאולוגיית שמאל ליברלית. כך לפחות, טוענים מחוקקים ופעילי ימין בארה"ב. האם זה נכון - ומה יש לחברות עצמן לומר על כך?

בחודשים האחרונים נפגש מנכ"ל טוויטר ג'ק דורסי עם נציגי המפלגה הרפובליקנית וארגוני ימין. בפגישה, הואשם אישית בכך שהוא שמאלן ליברל, שמצייץ נגד נושאים שימנים מקדשים: המלחמה בהפלות, הגבלת זכויות להט"בים, צמצום ההגירה ועוד. טוויטר הואשמה בפגישה שבכל פעם שמוצגת סוגיה פוליטית לגולשים כנושא מקודם, יעמדו בחזית דיווחים המבקרים את דעות הימין, ולא דיווחים שמפרגנים להן. גם פייסבוק שלחה משלחת לפגישה עם בכירים במפלגה הרפובליקנית ונציגי תנועות ימין - וגם הם הואשמו בקידום אג'נדה שמאלנית. אם לא די בכך, שתי הרשתות החברתיות חסמו חשבונות של ארגוני ופעילי ימין אמריקאים, וכדרכן בקודש, לא טרחו להסביר או לנמק.

כל טענות הימנים הן נכונות: דורסי באמת מעדיף אידיאולוגיה ליברלית, ושתי החברות צינזרו, חסמו והחלישו קולות ימניים; אלו הן עובדות.

אבל למה הן עשו זאת - והאם אפשר להאשים אותן? התשובה פחות חד משמעית. שתי הרשתות החברתיות נשענות על דיווחי גולשים לאיתור גורמים מסיתים, אלימים, תוקפניים או פליליים בתוכן. רפובליקנים רבים יחלקו עלי - אך תומכי ימין בארה"ב נוטים ליותר ביטויי אלימות מתומכי שמאל. קחו לדוגמה את כל תנועות האלט-רייט, שם מכובס לניאו-נאצים; הן קוראות לאלימות נגד שחורים, יהודים, זרים וכל מי שאינו לבן דיו בעיניהם. האידיאולוגיה שלהם מקדשת מאבק ומאדירה כוח, ולכן כל כך טבעי שתכלול ביטויים אלימים. וגולשים שפויים שרואים אותם בפיד מדווחים עליהם. התוצאה: חשבונות הימנים נחסמים. בגלל שלטון הימין האמריקאי, תנועות האלט-רייט אינן שוליים נידחים ונמצאות קרוב יותר למיינסטרים; יש להן תומכים בבית הנבחרים ואף בבית הלבן עצמו. ולכן, קל לפוליטיקאים הימנים לחשוב שפייסבוק וטוויטר סותמות לימנים את הפה ממקום אידיאולוגי.

ומה עם קידום סיקור שמותח ביקורת על השלטון ודעותיו הימניות? כאן האשם אינו במשתמשים, כי אם במציאות עצמה: כלי תקשורת מותחים ביקורת, זה מה שהם עושים. והביקורת תופנה תמיד אל מי שאוחז בהגה: השלטון, בהיותו השחקן החזק ביותר במדינה - גורם שהוא העושק ולא הנעשק, זה מפניו צריך להגן על הציבור ולא להיפך. והתקשורת האמריקאית - גם אם אינה אובייקטיבית לחלוטין - תמיד ביקרה את השלטון; זה לא שבימי אובמה נפתחו מהדורות חדשות ב"ערב טוב, הכל סבבה, הנה סרטון עם גורי חתולים".

ובגלל שמטבען, חדשות טעונות ורעות זוכות לעניין רב יותר בקרב הקהל - שרוצה לברר איך ישפיעו על חייו והערכים שחשובים לו - מקבל הסיקור הביקורתי מקום בולט יותר. טוויטר ופייסבוק פשוט מספקים לקהל את מה שהוא מבקש לקבל. וגולשים ימנים רפובליקנים יכולים פשוט לעשות Hide או להמשיך בחייהם בידיעה שבבית הלבן יושב אחד משלהם. דווקא אלה שנכנסים לוויכוחים או מטרילים את השמאלנים בפיד הם שמאותתים לאלגוריתם פייסבוק שיש להם עניין לצפות ביותר תכנים שמבקרים את עמדותיהם.

אז בעצם, כולם צודקים: הימנים מצונזרים באשמת הקולות הבוטים שביניהם, הסיקור המובלט הוא אכן שמאלני ברובו והרשתות החברתיות לא בדיוק אשמות.

 

שיחות שקיימתי עם רובוט

 

גוגל הדגימה לאחרונה את דופלקס, תכונת ביצוע שיחות טלפון אוטומטיות באמצעות הסייענית החכמה אסיסטנט. ההדגמה נראתה מרשימה מאוד: התוכנה התקשרה למסעדה, הזמינה מקום ואפילו השמיעה "הממ" כדי להבטיח אותנטיות. שרלין לואו, כתבת Engadget, השתתפה בהדגמה אישית של התוכנה, בה עלו כמה בעיות בהפעלה שלה.

התוכנה, סיפרה לואו, מבצעת את השיחה עד שהיא מסתבכת - ואז מעבירה את השליטה למנהל שלה, המשתמש עצמו. ואז, נוכל להיתקל בשיחות שיתנהלו פחות או יותר כך:

אהלן, הגעתי למסעדת "החתול הירוק"?

-כן

ברצוני להזמין שלושה מקומות בשעה שבע, עבור ניצן סדן.

-רגע, אני בודק.. יש, יש לי בשבע אבל רק על הבר. לרשום אותך?

…

ברצוני להזמין שלושה מקומות בשעה שבע.

-על הבר זה בסדר? אתם בפגישה? אם כן, אז קצת רועש שם אבל אולי יהיה לי בחוץ בסביבות שמונה

…

-הלו?

סליחה, אני מעבירה אותך למנהל שלי.

- מה?

...

הלו, זה ניצן. יש לכם מקום בשבע?

-סליחה, עם מי אני מדבר?

ניצן. וואלה, סורי, התקשרתי מהתוכנה והיא נתקעה לי

(ואז יחשוב לו המארח: מי זה הפוץ הזה שלא מוכן אפילו לדבר איתי, ושולח אלי את התוכנה שלו?)

-לא, אנחנו מלאים הערב. יום נעים ולהתראות.

טייקוני הייטק אולי לא יודעים, אבל גם לאנשי שירות יש רגשות. אף אחד לא אוהב כשמנסים למצוא דרכים להעביר לו הנחיות בלי לתקשר איתו כמו בן אדם. כל עוד התוכנה תעבוד בצורה מושלמת, לא תהיה בעיה. אבל ברגע שמשהו ייתקע מכל סיבה שהיא, האדם שעבורו נשלחה התוכנה לבצע משימה אוטומטית יקבל דימוי שלילי אצל בן שיחתו. כשמתקשרים למסעדה או למכבסה זה לא בהכרח יזיק למשתמש, שכן יש הרבה מהן ולא יקרה אסון אם יאהבו אתכם פחות באחת או שתיים. אבל מה קורה כשמתקשרים כדי לקבוע פגישה עם לקוח, ראיון עבודה או תור לרופא? אלו הן שיחות טלפון שדופלקס תוכל לעשות בעתיד הקרוב, הן לא מורכבות טכנית יותר מלהזמין שולחן בסושיה. אבל השלכות הטעויות שבהן עלולות להיות חמורות יותר. דופלקס תגיע לשוק בקרוב, ואז תלמד גוגל על בשרם של המשתמשים אילו טעויות אסור לה לעשות.

בנייני קריפטו מעופפים

פעם קראתי בספר בדיחות עתיק ש"אידיאליסטים בונים מגדלים באוויר, מטורפים גרים בהם ופסיכיאטרים גובים שכר דירה". השבוע נתקלנו בגרסת הקריפטו של ההלצה הזו: קרן DAV, גוף ישראלי ללא מטרת רווח, השיג הרבה כסף. הוא השלים הנפקת מטבע וירטואלי (ICO) וגייס 18 מיליון דולר כדי לפתח תשתית בלוקצ'יין עננית עבור תקשורת בין רחפנים וכלי AI למשלוחים אוטונומיים וסייבר. טוב, את הסייבר הכנסתי בעצמי - פשוט הרגשתי שחסרה לי מילת באז אחת כדי להשלים סרייה.

כן, חברה באה למשקיעים ואמרה להם שיש טכנולוגיה שכולם רוצים (משלוחי רחפנים), וצריך לדאוג לפלטפורמה עבורה שתישען על טכנולוגיה שכולם מדברים עליה (בלוקצ'יין) ולכן היא רוצה כסף. והם פשוט נתנו לה 18 מיליון דולר. כמו קיקסטארטר, רק בלי ההבטחה שיצא מזה משהו. או שרגולטורים יאשרו משלוחי רחפנים בהתבסס על הפלטפורמה המובטחת. או לצורך העניין - שיאשרו את זה בכלל.

יכול להיות שאני טועה, ושהיזמים באמת עלו פה על משהו גאוני. ויכול להיות שהקרנות אליהן פנו פשוט פספסו הזדמנות פז. ושבעוד כמה שנים, לא יזוז אף רחפן מסחרי בלי קסם הקריפטו של DAV ואני אצטרך לארגן לי כובע אכיל. אבל גם יכול להיות שהיזמים ירו את כל מילות הבאז בסדר הנכון, ועכשיו יש להם כסף ביד ללא מחויבות או פיקוח. יש סיבה שהנפקות ICO הן נושא כל כך טעון רגולטורית: יש שם פתח עצום להונאות ושרלטנות ובערך פעם בחודש מתגלה עוד הנפקת ICO כמלכודת. אני לא אומר ש-DAV הם כאלה, אבל אם יש לך ביד רעיון גאוני, איך זה שלא סחפת קרן הון סיכון? או את כל החברות העשירות שמתות כבר למלא את השמיים ברחפני משלוחים - נניח, אמזון ועליבאבא?

קצרצרים

1. סמסונג הודיעה שתחשוף את הגלקסי Note 9 ב-9 באוגוסט. לפי הערכות, הוא יהיה מקבילת הפאבלט של הגלקסי S9: מתיחת פנים ועדכון חומרה לדגם הקודם ולא משהו מהפכני. סמסונג כנראה מתכננת את הדברים הגדולים לשנה הבאה: הגלקסי S10 יחגוג עשור לסדרת הפרימיום של החברה, וצפוי לקבל סורק טביעות אצבע בתוך המסך שלו, כלי זיהוי פנים שפיתחה מנטיס ויז'ן הישראלית וחידושים נוספים. אישית, אני עדיין מחכה לגלקסי X, הסמארטפון בעל המסך הגמיש שהחברה מפתחת כבר שנים. בעידן בו החברות הכי חדשניות בעולם המובייל הן Vivo ו-Oppo הסיניות, תצטרך סמסונג באמת לסנוור כדי לשמור על כתרה.

2. האם חומות פלייסטיישן בדרכן ליפול? סוני שוקלת לאפשר לשחקני פורטנייט ב-PS4 לשחק בו נגד בעלי אקסבוקס ונינטנדו סוויץ'. ההנהלה חסמה לחלוטין את היכולת של משתמשיה לשחק עם בעלי קונסולות אחרות כמדיניות רשמית; בעיניה, מי שרוצה לשחק עם בעל PS4, שיואיל וירכוש לו PS4. אך הגיימרים הם קהל תובעני וקשוח - שמתח ביקורת קשה על ההחלטה הזו בשבועות האחרונים. הקונסולות האחרונות פתוחות לגמרי, ומאפשרות לבעלי פורטנייט לשחק ביניהם גם ב-PC, גם במובייל וגם במוצרים מתחרים.

3. גוגל קלנדר יעביר לאנשים הודעות "מחוץ למשרד" כשישלחו לכם זימונים לפגישות במועדים בהם אינכם זמינים. בנוסף, ניתן יהיה להגדיר שעות ביממה בהן אינכם עובדים, ולכן לא פנויים לפעילויות משותפות שקשורות לעבודה. החידושים יהיו זמינים בקרוב למשתמשי פלטפורמת G Suit העסקית של גוגל, אך יגיעו בעתיד לכל שאר הגולשים.